שלושה חודשים בניו יורק- פרק 27- 1D

"מה הבעיה שלך איתי?" שאלתי אותו. כל הזמן הוא מתגרה בי ויורד עליי, והוא אפילו לא מכיר אותי, אני בספק אם הוא בכלל זוכר את השם שלי. "הבעיה שלי? שאת חושבת שאת כזאת מושלמת" הוא אמר. "מה אכפת לך מה אני חושבת?" אמרתי, שלא לדבר על זה שזה ממש לא נכון שאני חושבת ככה. "אכפת לי, כי את לא כזאת מושלמת כמו שאת חושבת" הוא אמר. "יופי, זה לא עניינך אתה יודע, מה אתה מתגרה בי כל הזמן?" שאלתי אותו. "לא מתגרה בך מה את רוצה" הוא אמר. "מי שמדבר על מושלם. אתה חושב שעם המבטא הבריטי הזה והעיניים הכחולות אתה מלך העולם" אמרתי לו, מנסה להחזיר לו. הוא גיחך. "אני חושב שאני מושלם? את לא מכירה אותי ליהי" הוא אמר. "גם אתה לא מכיר אותי" אמרתי לו בעצבנות. "טוב עזוב, מצטערת על כל זה, תהנו במלון" אמרתי לו כשהבנתי שאני רבה עם מישהו שאני לא מכירה בכלל. פתאום הרגשתי את היד שלו מושכת אותי אליו ואת השפתיים שלו על השפתיים שלי. התנתקתי ממנו אחרי שנייה, נתתי לו סטירה וברחתי משם.
למה בנים תמיד עושים את זה. למה הם יורדים עליי ואז מנשקים אותי. למה. נכנסתי חזרה לבריכה ונעמדתי ליד רון. "איפה היית?" היא שאלה אותי. "זוכרת את הבריטי מהמטוס?" שאלתי אותה. היא הנהנה. "הוא נישק אותי כרגע" אמרתי במהירות. היא הסתכלה עליי בתדהמה. "ומה עשית?!" היא שאלה. "התנתקתי ממנו מהר, נתתי לו סטירה וחזרתי לכאן" אמרתי לה. היא חייכה. "יופי, כי אם היית ממשיכה להתנשק איתו זה כבר היה יותר מדי מאהבים ליהוש" היא אמרה בחיוך. "אין לי מאהבים" אמרתי לה. היא הסתכלה עליי במבט שאומר 'ברור..' . "הארי הוא לא מאהב שלי, הוא היחיד שאני אוהבת" אמרתי לה. "אז מה עם ליאם?" היא שאלה אותי. "את ליאם אני לא אוהבת ככה, הוא נחמד והכל, אבל אני אוהבת אותו בתור חבר טוב כזה, את מבינה? ואני לא יכולה לעזוב אותו אחרי רק שבועיים" אמרתי לה. "אז מתי את מתכננת לעשות את זה? כשהוא יאהב אותך יותר?" היא שאלה. "אני לא יודעת מתי, אני פשוט יודעת שעכשיו זה לא זמן טוב. במיוחד אם הוא יגלה את הסיבה לזה שאני נפרדת ממנו" אמרתי לה. "אני חושבת שאת צריכה להיפרד ממנו בזמן הקרוב, ולחכות בערך חודש כדי לבשר לו על הארי" היא אמרה. "טוב די, לא עכשיו" אמרתי לה והשפרצתי עליה מים. "אם כבר, מה עם זאין?" שאלתי אותה כשנזכרתי איך הם נמרחו אחד על השני. "מושלם" היא אמרה במבט חולמני. "הוא מושלם, והוא כזה מדהים ויפה, והשפתיים שלו.." היא מלמלה לעצמה. חייכתי. "אני שמחה בשבילך" אמרתי.
יצאנו מהבריכה, והלכנו לאכול במסעדה בעיר. טל גררה אותנו אליה כי היא אומרת שמלא מפורסמים יושבים שם. אני הייתי רעבה אז הסכמתי. התלבשנו יפה, שוב, כי טל הכריחה אותנו להיראות טוב למקרה שאיזה ג'סטין ביבר יחלוף לנו בין הרגליים. התיישבנו בשולחן וגילי קפאה במקום. "זה ביג טיים ראש"היא אמרה והצביעה על ארבעה בנים. היא קמה והלכה לדבר איתם. אחרי עשר דקות שהיא לא ישבה בשולחן הם באו והתיישבו איתנו. גילי מהממת, זה היה ברור שהם יבואו אחריה.
"טוב, תכירו.. אלו רון, ליהי, טל ונועה" היא אמרה בהתרגשות והצביעה על כל אחת מאיתנו. הם התיישבו לידה, והוסיפו עוד שולחן כדי שיהיה מקום. "את מוכרת לי מאיפושהו" אחד מהם אמר לי. אני מכירה אותו מכל הפוסטרים בחדר של גילי, אבל אני תמיד מתבלבלת בשמות שלהם. "אני?" שאלתי אותו. הוא חשב והסתכל עליי. "את החברה של זה מוואן דיירקשן" הוא אמר בחצי חיוך. מפורסמים קוראים רכילויות? אני נמצאת ברכילויות? אני חייבת להתחיל לקנות פה מגזינים. "אה כן" אמרתי לו בחיוך מאולץ. "את אפילו יותר יפה במציאות" הוא אמר בחצי חיוך. "אה תודה, גם אתה יותר יפה מבפוסטרים" אמרתי לו. "יש לך פוסטרים שלי?" הוא שאל בחיוך. "לא לי, לחברה שלי" אמרתי לו, שלא יחשוב שאני גרופית. הוא חייך. "מאיפה אתן?" הוא שאל. "מישראל" אמרתי לו. "מדינה יפה" הוא אמר בחיוך. קיבלתי הודעה מרון עם קישור לאיזה אתר. פתחתי אותו והייתה שם כתבה.- "בגידה בדיירקשן ביג טיים" עם תמונה שלי ושל הבחור הזה. אומייגאד. אני הולכת למות.