שלושה חודשים בניו יורק- פרק 28- 1D

כמעט הפלתי את הכוס קולה שהייתה לידי על המכנסיים של אותו בחור מהלחץ. "מה קרה?" הוא שאל. "צילמו אותנו" אמרתי לו והראיתי לו את הכתבה. הסתכלתי החוצה, ראיתי כתבים. "אני אסדר את זה, זה בסדר" הוא אמר, מנסה להרגיע אותי בחצי חיוך, והוא יצא החוצה לכתבים.
"את יודעת מי זה בכלל?" רון שאלה אותי בהתלהבות. "אחד מהלהקה הזאת, לא?" שאלתי אותה. היא הנהנה במהירות. "זה לוגן הנדרסון" היא אמרה באיטיות. הסתכלתי עליו סוגר את הדלת מאחוריו ומסמן לי שהכל בסדר. "סבבה, ואני ליהי כץ" אמרתי לה וראיתי שקיבלתי הודעה מליאם. "אני ראיתי את הכתבה.." היה רשום. "זה ממש לא מה שאתה חושב, גילי קראה להם לשבת איתנו ואנחנו רק מדברים, הפאפרצי תפסו אותנו וצילמו, הוא אמר להם שזאת טעות והכל בסדר עכשיו. בבקשה אל תכעס" רשמתי. "אני לא כועס, אני סומך עלייך (: אני יודע שאת לא היית עושה את זה.." הוא רשם. חייכתי חצי חיוך. "אני אוהב אותך" הוא הוסיף ורשם. "גם אני אוהבת אותך (:" רשמתי, ונזכרתי בהארי. הארי לא כמו ליאם. הוא בטוח כועס. "היי, דיברתי איתם, הם ימחקו את הכתבה" לוגן הזה התיישב מולי וחייך. הנהנתי בחיוך. "יופי" אמרתי וקמתי להתקשר להארי. הוא לא ענה. ניסיתי שוב, הוא לא ענה. "זה ממש לא מה שזה נראה, דבר איתי" רשמתי לו. לא קיבלתי תשובה. "היי, הכל בסדר?" שמעתי את הקול של הבחור מאחוריי. הסתובבתי אליו. "כן, פשוט הייתי צריכה להסביר לליאם.." אמרתי לו, ושמתי לב שהוא ממש דומה להראל סקעת. גיחכתי. "מה מצחיק?" הוא שאל בחיוך. "לא, אתה פשוט מזכיר לי מישהו" אמרתי לו בחצי חיוך. "אני מקווה שהוא חתיך" הוא אמר. חייכתי והנהנתי. חזרנו לשבת. "אז, כמה זמן את מכירה את ליאם?" הוא שאל. "שבועיים וחצי בערך" אמרתי לו. הוא הופתע. "זה הכל?" הוא שאל. "כן, הכל הולך פה מהר" אמרתי לו בחיוך. "לך יש חברה?" שאלתי אותו, ואז התחרטתי ששאלתי אותו, זה יותר מדי חטטני. הוא חייך. "אתה ממש לא חייב לענות, סליחה" אמרתי לו. "לא, כרגע לא" הוא אמר בחיוך. "כל הבנות יותר מדי דביקות, או גרופיות" הוא אמר. "בנות.." אמרתי ונאנחתי. הוא צחק. "את.. מעריצה שלנו?" הוא שאל בחיוך. "ממש לא" אמרתי במהירות. שיט, איזה מטומטמת אני. "כאילו, אני לא מתחברת למוזיקה" אמרתי לו בחיוך. משום מה זה הזכיר לי את השיחה הראשונה שלי עם ליאם.
דיברנו ודיברנו, והתחלתי לדאוג בנוגע להארי. הלכתי לצד ובדקתי אם יש לי הודעות ממנו. לא. שיחות, לא. כלום. התקשרתי שוב. לא ענה. חזרתי לשולחן. "ליאם עדיין כועס?" לוגן שאל אותי. "לא, זה לא הוא.." אמרתי לו. "זאת.. חברה שלי, מעריצה שלכם, שלך, והיא כעסה שלא סיפרתי לה" אמרתי לו, מנסה למצוא תירוץ. "אה, אם את רוצה אני יכול להביא לה כרטיסים להופעה, זה ירכך את העניין" הוא אמר בחיוך. "לא, תודה, זה בסדר, היא הבינה שזאת הייתה טעות" אמרתי לו בחיוך. "אז לא לה, אני אביא לך כרטיסים, תבואי, תשמעי, תביאי את חברות שלך" הוא אמר ונתן לי חמישה כרטיסים. הסתכלתי עליהם ואז הסתכלתי עליו. "לא, תודה, זה בסדר" אמרתי לו בחיוך והחזרתי לו את הכרטיסים. קמתי לנסות להתקשר להארי, שוב. חייגתי, ואז מישהו ענה לי. "הלו?" שמעתי קול של בחורה. "הלו?" שאלתי בחזרה. "מי זו?" היא שאלה. "סליחה, טעות במספר" אמרתי לה. "את מחפשת את הארי?" היא שאלה. קפאתי במקום. "כ..כן" גמגמתי. היא צחקקה. "הלו" שמעתי את הקול של הארי, ואחרי זה שמעתי אותו צוחק. "קימברלי, חכי שנייה" שמעתי אותו צוחק. "תחכי לי במיטה" שמעתי אותו לוחש לה. "הלו? מי זה?" הוא שאל אותי. ניתקתי. לא יכולתי לזוז. הוא נמצא עם בחורה עכשיו.
חזרתי לשולחן, מנסה לא לבכות עכשיו. "הכל בסדר?" הוא שאל אותי. "לא" עניתי במהירות. "אני הולכת שנייה לשירותים" אמרתי לו, הדמעות יצאו כבר כשקמתי. אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. הלב שלי נשבר. הוא שוכב עם מישהי. הוא בוגד לא רק בי, הוא בוגד בנועה. "היי, מה קרה?" לוגן נכנס לשירותים והתיישב לידי. "סמכתי על.. סמכתי על מישהו.. והוא.." ניסיתי להמשיך לדבר, אבל הדמעות פרצו. "היי, היי" הוא לחש לי והזיז את השיער שלי. "אף אחד לא שווה את הדמעות שלך" הוא אמר לי בלחש ו