שעות הדמדומים פרק 6 \אני מפסיקה את הסיפור
"את לא עשית את זה!" צרחה אימי
"את מה?" צרחתי "להרוג שטנים?"
"הוא אבא שלך!"
"זאת המורשת שלי!"
"לא אכפת לי מהמורשת שלך!!" צרחה "וזה אבא שלך!!" המשיכה "את לא מלאכית ! את לא אמורה להרוג שטנים!"
"אני הולכת!"
"את לא" חסמה את דרכי
"אימא! תעיפי ת'יד שלך מהדרך שלי!"
לפתע סביבי היו שדים "אי-אימא!!" צרחתי בפחד
אימא שלי משכה באפה וכול גופה נפל, אחריה קם גופה שנית אך עם פנים שונים,
הפנים של נטלי
"נטלי!" צרחתי וניסיתי להתעופף, אך דם שחור לא איפשר לי , דם של שטן.
"את כן מלאכית, ת'אמת? את לא אבל את חצויה.. מה שהופך אותך למלאכית, אז את כן" גיחכה
"ליל" צרח קול מוכר,
כריסטיאן.
"תברחי!" צרח
ברחתי.
עברתי דרך סמטאות שהוולנטיין מלך השטנים היה מפחד לעבור שם.
נשמע נהמה חייתית "זה המקום שלנו!!!"
"מה?" שאלתי
מחושך יצאה מזדאבת (זאב כאילו באישה) ושיערה סטור.
"לכי" איימה בשינייה
"אינך יודעת מי היא?" צרח קול "רכשי כבוד אל עבר החצויה האחרונה!"
רזיאל? מה הוא עושה פה?
תגובות (0)