שקופה #2

כעבור כמה ימים והרבה ספקות הזמנתי מונית וירדתי בכתובת הרשומה על גבי המפית. היה קר וחשוך.
המקום נראה מוזנח ומפוקפק כראוי לדרום תל אביב אך השתרר תור ארוך לפאב באותו מקום.
עצרתי ובהיתי בכניסה לפאב ותהיתי מה אני עושה פה, זה מוזר בכל כך הרבה צורות שאני לא יכולה לתאר, אני מרגישה טיפשה.
"היי מאי הגעת!" נשמע קול מוכר מאחורי.
הסתובבתי אל הקול ומיד זיהיתי את עינב עומדת מולי לבושה בשמלה אדומה ומעליה מעיל שחור. יחד איתה עמדו שתי בנות גבוהות שאחת מהן החזיקה קייס כסוף לא ברור של מה.
"אני שמחה לראות אותך הגעת בדיוק בזמן, תכירי את מעיין וגאיה, בואו נכנס לפני שניהיה חולות ולא נוכל לשיר" אמרה עינב.
לאחר שנכנסו במהירות כיוון שעינב מארגנת את ערב הג'אז שלושת הבנות הלכו להתארגן להופעת הפתיחה של הערב. הפאב הזכיר לי מרתף ישן. השולחנות היו מעץ, התקרה הייתה נמוכה והיה מעט חשוך. המוזיקה הייתה חזקה אך אפשרה שיחה.
ישבתי על הבר בפינה מבודדת והזמנתי חצי ליטר ווינשטפן. אני לא מסתדרת עם כל אלכוהול אחר חוץ מבירה ואני אוהבת בירות חלשות.
לאחר כמה לגימות המוזיקה השתתקה וקול מוכר החל לדבר במיקרופון "שלום לכולם אני שמחה שבאתם לערב הג'אז, כל מי שרוצה לעלות להופיע על הבמה ועדיין לא נרשם שיבוא לצד הבמה להירשם בתור", זאת שוב הייתה עינב. מאחוריה עמדו מעיין וגאיה. מעיין החזיקה סקסופון זהוב יפיפה וגאיה התיישבה על יד הפסנתר.
קול הפסנתר החל להדהד בפאב במקצב ג'אזי 12 תיבות.
לאחר כשתי חזרות הצטרף הסקסופון עם קולו החזק ובעל הנוכחות והחל לזמר כאילו הוא שר בעצמו. קולו נרגע לאחר כמה שניות וקולה של עינב החל להדהד גם הוא.
קולה היה עמוק ועדין כיאה לזמרת ג'אז, הוא היה מפתה אך ערמומי באותה מידה.
היא החלה לשיר על גבר שעבד קשה למחייתו ובמהלך ההצלחה מצא עצמו בודד יותר ויותר, ומנוכר לעולם.
קולה המשיך להדהד בחדר ולפתע הרגשתי עור ברווז בכל גופי, וואו הקול שלה מהמם.
בתום השיר היא ירדה מהבמה והתיישבה לידי.
"צ'ייסר עראק בבקשה!" היא אמרה לברמן ומיד וחייכה אלי.