שתיים זה תמיד ביחד-פרק 1:

שתיים זה תמיד ביחד-פרק 1:
"דנייייי, דניייייי" אני שומעת את אמא מלמטה. אוף ידעתי שאני מאחרת ואני צריכה לקום לבית הספר אבל אין לי כוח.
הדלת נפתחה. "דניאל יפה שלי, בוקר טוב". אמא הסיתה את הוילון והאור של השמש הייתה על הפנים שלי. הסתובבתי לצד השני. "דני.." אמא ליטפה את שערי. "זה השבוע האחרון ללימודים חבל.. כיתה יא נגמרת ביום חמישי וזהו. קומי.."
החלטתי שאמא צודקת ויאללה מספיק עם העצלנות, שבוע אחרון זה שבוע אחרון, אני צריכה לסיים אותו יפה.. ואז מה? סאמר טייםםםםם!!!!
התקלחתי, התלבשתע לביהס וירדתי למטבח לאכול ארוחת בוקר. ראיתי את מתן מכין פנקייקים בשיא המהירות והתחלתי לצחקק. "תיזהר שלא תשרוף את הבית!!". הוא קלט אותי צחק ואמר: "בוקר טוב גם לך". באתי אליו ואמרתי לו: "זוז זוז" והצלחתי להציל את הפנקייקים שלא נשרפו ואכלנו, שלי יצאו טעימים! כשסיימנו אימא אמרה לנו להיכנס לאוטו והסיעה אותנו לביהס. כשיצאנו היא פתחה את החלון, נתנה לנו נשיקה באוויר והמשיכה בנסיעתה לעבודה.

נקודת המבט של מתן:
הגעתי לביצפר, דני פגשה את חברות שלה אז המשכתי לכיוון המקום ישיבה שלנו בביהס, ראיתי את שלומי, איתי, דור ורון. אמרתי להם שלום וישבתי איתם עד שלא שמנו לב שהיה צלצול. נכנסנו לכיתה ובדיוק כשהמורה קראה שמות רצנו כל אחד למקום שלו בלי שהמורה שמה לב שנכנסנו. ישבתי ליד דנה השותפה (ככה אנחנו קוראים אחד לשנייה כי אנחנו יושבים אחד ליד השני), היא נתנה לי נשיקה בלחי ואמרה: "אה שותף, יש לך מזל!" קרצתי לה. והיא אמרה "שומע? יום חמישי, בריכה אצלי, כל החברה, לחגוג את תחילת החופש. זורם?"
"כפרה עלייך דנה, באת לי בטוב!" וואלה מתאים רצח חשבתי לעצמי. אני באמת צריך קצת שחרור מכל השנה הקשה הזאת.
"שקט שםםםם!!!" המורה צעקה.
אמרתי לה "המורה חבל על הקול שלך במילא עוד שבוע את לא תראי אותי יותר.." היא הסתכלה עליי. "וכשאני חושב על זה איזה באסה לך.." לחשתי בשקט. כנראה שהיא שמעה את זה והיא הוציאה אותי מהכיתה.
יצאתי ופתאום שמעתי בכי…