שתיים זה תמיד ביחד-פרק 18:

לא שמתי לב ושמעתי את הנהג צועק עליי:"ילדה?! מה קורה לך????? הגענו!!!!!" שילמתי לו ונכנסתי הביתה.
הרגשתי שאני חייבת לנסות לשכוח את כל היום הזה והחלטתי להיכנס למקלחת. הרגשתי את המים זורמים על גופי, הסתבנתי בסבון שאמא הזמינה לי במיוחד כי זה הסבון שאני הכי אוהבת….ועדיין. עדיין אותה ריקנות. סיימתי להתקלח, לבשתי פיג'מה ונכנסתי עמוק מתחת לפוך. לא הצלחתי להירדם אז הדלקתי את האייפון, ראיתי 19 שיחות שלא נענו מדני. בטח זה לא כזה דחוף, אין לי מצב רוח. אני אדבר איתה כבר מחר. כיביתי תאייפון והכרחתי את עצמי לישון.

נקודת המבט של דני:
למה היא לא עונה לי?! התקשרתי ניראלי כבר איזה מאה פעם!!!! אני לא רגועה. מה עובר עליה עכשיו? מה עושים לה? עשו לה משהו?
דיייי, אל תכניסי לעצמך רעיונות לראש!!!!
התקשרתי למתן. "בבקשה תגיד לי שמצאת אותה…." שאלתי/אמרתי לו. "מצטער אחות, עדיין בחיפושים" הוא אמר ושמעתי שהוא נסער בקול שלו. "אני חושב שאנחנו צריכים לספר לריקי.." מתן אמר.
לא!! רק לא ריקי!!!! ריקי זו אמא של ליהי, ואני נשבעת לכם במה שאתם רוצים שהיא האמא הכי דאגנית והכי לחוצה והכי היסטרית שקיימת בעולם כולו!!!! אני חושבת שזה בגלל שלליהי אין אחים, היא הבת היחידה שלה. ואם היא תדע שטין לנו מושג איפה ליהי היא תתחרפן ואני לא רוצה להיות שם באותו רגע! "מתן….לא!!" צעקתי עליו בטלפון. "תקשיבי… זה גדול עלינו. כבר עשיתי סיבוב בכל העיר ניראלי ואין שום סימן לליהי… אין מה לעשות. הולכים אליה" הוא אמר ונשמע חסר אונים. שתקתי. "בסדר, אבל אני לא זו שמודיעה לה." אמרתי. "אין בעיה, אני בא." הוא אמר וניתק. חיכינו לו כמה דקות ואז הוא הגיע. הגענו לבית של ליהי ומתן יצא מהרכב. "בהצלחה…" אני ורון איחלנו לו, וקצת פחדתי עליו. חחחחחחחח אי אפשר לדעת איך ריקי תגיב. הוא התקדם אל דלת הכניסה וניסה לפתוח אותה לאט. היא לא נפתחה והוא חזר אלינו. "אין מצב שאני מזמזם לה בדלת עכשיו, היא עוד יותר תתהפך עליי!!!" הוא אמר בשקט. חשבנו מה אנחנו עושים מפה…. ולמתן היה רעיון. "אני הולך לטפס לחלון מאחורה, זה הפתרון היחיד.." הוא אנר ורץ אל החצר האחורית של הבית.

נקודת המבט של מתן:
הסתכלתי למעלה ורק את החלון הימני נשאר פתוח. טיפסתי בזהירות לקומה הראשונה, ואז לקומה השנייה ונאחזתי באדן החלון. נכנסתי פנימה בזהירות, הסתכלתי מסביבי וראיתי תמונה ענקית של ליהי ודני תלוייה בחדר. הבנתי שאני בחדר שלה. ראיתי גם שידה ועליה מלא מלא דובונים קטנים כאלה, גיחחתי לעצמי. וואלקק, גם היא אוספת אותם כמו דני. העיניים שלי נפגשו עם המיטה בחדר ונעצרתי במקום. אחרי כמה שניות התקדמתי אל המיטה לאט לאט…….
וראיתי אותה!!!!! אני לא מאמין!!!!!! "ליהיייי…" פלטתי קצת בקול אני חושב, ונאנחתי. ישבתי על המיטה שלה בזהירות וליטפתי את לחייה, הודיתי לאלוהים בלב. פפפףףף משוגעת קטנה, איך היא הטריפה אותנו.
"את כל העיר הלכתי בגללך את יודעת? את לא בסדר, לא בסדר בכלל.." התחלתי לדבר אליה בשקט. הסתכלתי עליה. מה גם לה יש פיג'מה כמו של דני? תאמינו לי שתי אלה…….על הפנים! הקשבתי לנשימות שלה, ולחשוב שלפני כמה דקות הייתי בלחץ של החיים!!!!! לפתע, היא הסתובבה לצד שלי ו……