"שתיקה" פרק 7

–
"ליאון חכה" צעקתי ברגע שליאון התקדם במהירות לנערה שישבה בכיסא בצד, "מה" הוא צעק והמשיך ללכת לכיוונה, לא יכולתי להרשות לעצמי לתת לה להיות איתו, הרי זה ברור שכל מה שליאון רוצה הוא משיג, אבל הפעם, אני אעשה הכל רק כדי שליאון לא יתקרב אליה

(נקודת מבט לוס)

"אני חושבת שאני אלך לחדר" אמרתי למור שעדיין היה שקוע בפלאפון שלו,
"כן, כן" הוא מלמל, קמתי מהכיסא באיטיות, בדיוק היה שיר שאני אוהבת, רציתי לקום לשיר לרקוד, אבל הביטחון שלי לא הרשה לי, כל הזמן עוברת בי מחשבה שהנה כולם יצחקו עלי, יחשבו שאני מוזרה ויחליטו לא להיות איתי, זמזמתי בשקט, בלחש את מילות השיר, לרגע עברה בי מחשבה שזה מצחיק, זה רק שיר, זה רק מילים ומוזיקה, ועדיין כל מילה ומילה גורמת לגופי להתרגש, לליבי לקפוץ, תמיד המחשבה הזאת מכה בי, הרי לא הכותב ולא המלחין הם לא מכירים אותי אז.. אך בכל זאת אני חושבת שהשיר נכתב עלי..
"הי" קול מוכר נשמע והרגשתי ידיים עבות וקרות עוטפות את מותניי, בלעתי רוק, ידעתי מי זה, זה אותו אחד, שממנו אני מנסה להתחמק ומקווה לא לפגוש אותו יותר, זה אותו אחד שניסה לגעת, שנישק בכוח, "את באה לרקוד" הוא סובב אותי אל פניו ושוב אותו חיוך שגורם לגופי להצטמרר,
"בדיוק באתי ללכת" לחשתי וכתוצאה מכך הוא התקרב אלי יותר ויותר, אני חושבת שכל מי שישב בצד חשב שאנחנו איזה זוג מאוהב, הוא הניח את ראשו על כתפיי, הוא עטף בחוזקה את זרועותיו במותניי, וזז באיטיות לפי קצב השיר הרגוע, "בבקשה" נאנחתי והמשכתי "תעזוב אותי" כבר למדתי שלא כדי לי להתנגד, הוא יותר חזק ממני, זה לא משהו שאני אנצח בו.. "ליאון" צעקתי אחרי שתיקה רבה, "אולי תשתקי" הוא צעק והניח את ראשי בחוזקה על הכתף שלו, דמעה קטנה נפלה מעיניי,
"ליאון| שמעתי את הקול של אותו אחד, אותו אחד שגרם לו להפסיק להציק לי בפעם הקודמת,
תוך שניה ליאון נעצר והסתובב, הפעם לא ברחתי, רציתי לראות מי זה, מי זה שעוזר לי, אולי הוא בכלל לא יודע שהוא עוזר לי אבל.. בכל זאת רציתי לראות את פניו, "מה עכשיו" ליאון צעק,
"החלפת זוגות, אני יכול לרקוד איתה" הוא אמר ומיד יד חמה עטפה את ידיי, "מה" הופתעתי,
זה אותו אחד, אותו אחד שאמר לי להיזהר, אותו אחד שאמר שאני לא מיוחדת,
"אני מצטער" הוא נאנח וידיו עטפו את מותניי, אני לא יודעת למה, אני לא יודעת איך אבל זה הרגיש כל כך נעים, כל כך רגוע, לרגע שכחתי מליאון, וממה שהנער הזה אמר לי, אני חושבת.. שנהניתי.
"על מה אתה מצטער" לחשתי אחרי דקה או שתיים, "שאני רוקד איתך" הוא דיבר בקרירות בזמן ששנינו זזים באיטיות לפי המוזיקה, "למה" לחשתי, יכול להיות שאני סוג של נפגעתי,
"כי אני לא באמת רוצה לרקוד איתך אני רק-", "אוקי" קטעתי אותו ונעצרתי, הסתכלתי על עיניו הכחולות שנצצו, הוא כל כך יפה, אבל זה לא מה שמשנה, סגרתי את עיניי בחוזקה כדי לעצור את הדמעות, והתרחקתי ממנו מעט, "הי מה" הוא גמגם, "זה בסדר, אתה לא רוצה לרקוד איתי, ואני לא מצווה על אף אחד לרקוד איתי או עם מישהו אחר" לקחתי נשימה עמוקה,
"בכל מקרה תודה ולהתראות" חייכתי חיוך מזויף וכאוב, כן זה כואב, כואב לשמוע שרוקדים איתך בכוח, שנמצאים איתך בכוח, אז כן כאב לי, כן נפגעתי ופשוט הלכתי משם לחדר.

(נקודת מבט רוי)
"חכי" צעקתי, "זה לא מה שהתכוונתי" לחשתי, אני כל כך טיפש, לא התכוונתי שהיא תפגע, זה לא שלא רציתי לרקוד איתה, ההפך, אני חושב שאני, שאני מתחיל לאהוב אותה ?! לא אין מצב אני סתם.. סתם מתבלבל זאת לא אהבה, אולי חיבה, סוג של ידידות אבל לא יכול להיות שאני מאוהב..
"רוי" קול הבהיל אותי, "הו הי בר" מלמלתי כשראיתי את בר ואמבר, "למה לוס יצאה מכאן בוכה" אמבר שאלה, "היא בוכה" מלמלתי חושב כמה אני מטומטם,
"כן, ואתה היית איתה אולי אתה יודע" בר שאלה ברצינות, "לא, לא באמת שאין לי שמץ" נאנחתי והלכתי משם, למה לעזאזל כל מה שאני עושה נגמר לא טוב, למה לכולם זה מצליח, למה לליאון, לדן, לכולם מצליח.. "מור איזה חדר הבנות" נגשתי למור שישב בצד כי ידעתי שהוא בקשר.. טוב כי הוא סוג של מסתובב איתם, "למה" הוא הרים את מבטו מהפלאפון, "אני צריך לדבר עם מישהי" נאנחתי ורציתי שהוא יעזוב אותי, "עם מי" חיוך ממזר עלה על פניו, "אלוהים ישמור רק תגיד לי" הרמתי מעט את הקול, "לא לפני שתגיד לי עם מי" הוא התעקש כמו תמיד,
"אוח, עם זאת שישבת פה הרגע אוקי טוב לך" אמרתי במהירות ועיני נדדו לכל מקום רק לא לעיניו, "עם לוס, מה יש לך איתה" הוא נאנח, "מה החדר" שאלתי והתעלמתי ממנו,
"חדר לידינו" גיחוך קטן נשמע ממנו ומיד מבטו חזר להיות נעול בפלאפון.
–
רצתי לחדר של הבנות ודפקתי בדלת, רק אחרי פעמיים או יותר שמעתי את קולה העדין של לוס,
"מי זה" היא שאלה מאחורי הדלת, "רוי" נאנחתי בתקווה שהיא יודעת את שמי,
"מי" היא שאלה שוב, "תפתחי לי בבקשה" נאנחתי, ואחרי כמה שניות הדלת נפתחה באיטיות,
"את בוכה" לחשתי כשראיתי את האיפור השחור מעיניה שנמרח מעט על פניה,
"מה אתה רוצה" היא לחשה והלכה להתיישב על המיטה,
"שתסלחי לי" נכנסתי והסתכלתי בעיניה הכל כך יפות שנראו כל כך עצובות,
"מה" היא לחשה וניגבה את הדמעות..