"שתיקה" פרק 8

"את בוכה" לחשתי כשראיתי את האיפור השחור מעיניה שנמרח מעט על פניה,
"מה אתה רוצה" היא לחשה והלכה להתיישב על המיטה,
"שתסלחי לי" נכנסתי והסתכלתי בעיניה הכל כך יפות שנראו כל כך עצובות,
"מה" היא לחשה וניגבה את הדמעות..
–
"אני מצטער" נאנחתי והתיישבתי לידה,
"על מה אתה מצטערת בכלל" היא לחשה והתרחקה ממני מעט,
"על הכול, אני מצטער, מצטער, מצטער ואם את רוצה, אני רוצה שנפתח דף חדש" חייכתי חיוך קטן בתקווה לקבל תשובה חיובית מצידה, "אני לא מבינה מה אתה רוצה, תעזוב אותי בבקשה" היא מלמלה וניגבה את דמעותיה הקטנות, "הי אני רוי" חייכתי והושטתי את ידי לכיווני כרמז חד ללחיצת יד, אני לא מבין למה אני כל כך לחוץ, ואובססיבי להיות איתה, לדאוג לה, כואב לי לראות אותה בוכה ולעזאזל זה לא קרה לי אף פעם, ואל תגידו לי זאת אהבה, כי אני כבר הייתי מאוהב וזה לא הרגיש לי ככה, כל פעם שאני איתה, לידה זה מרגיש לי מוזר.
"אני לוס ואם אתה יכול בבקשה ללכת מכאן" היא הרימה מעט את טון הדיבור שלה, ולגמרי התעלמה מהיד שלי שהושטה לכיוונה,
"נו בבקשה לוס זה לא יכול להיות ככה, אני לא התכוונתי למה שאמרתי" נאנחתי והחזרתי את ידי בחזרה לכיס החם שבג'ינס שלי.

(נקודת מבט לוס)

"זה לא בגללך" אמרתי, שיקרתי, זה בגללו, וכן כאב לי,
"אז בגלל מי" הוא לחש והתקרב אלי מעט, גבי התנגש בקיר הקר כתוצאה מהתגובה שלי, ללכת אחורה, להתרחק, לברוח מאנשים, אני לא טיפוס שאוהב להיות לבד, בדרך כלל, אני פשוט טיפוס שבוחן כל אחד ואחת לפני שהוא באמת נותן אמון וביטחון בו, ואני יכולה להגיד שבינתיים, לא מצאתי כאלה, זאת אומרת נכון יש את בר, ג'וסלין, אמבר זה לא שהן נחמדות, זה לא שהבעיה היא איתן,
אני הבעייתית, אני הסגורה, אני זאת שלא נותנת לאנשים להתקרב אליה,
ופשוט רוי נראה לי, אני חושבת, שהוא פשוט רוצה לנצל אותי? אני לא יודעת, עוד לא הספקתי להכיר אותו, אבל אני גם לא בטוחה שאני רוצה…
"בגלל מי לוס" רוי קטע את מחשבותי, "בגלל, בגלל.." מלמלתי עד שהדלת נפתחה וכל הבנים והבנות נכנסו, "רוי ולוס" פיטר גלגל עיניים וסהר נתן לו איזה רמז שישתוק,
"לוס את צריכה שנלך" בר חייכה חיוך ממזר, אני חושבת שהיא קיבלה מידע שגוי לזה שאני ורוי ישבנו ממש קרוב, "לא מצוין בואו תישארו תישבו" חייכתי חיוך מזויף וקמתי בגסות מהמיטה ומשכתי את אמבר ופיטר לתוך החדר בזמן שכולם נכנסו, רציתי רק שרוי ילך, שלא יישאר, שיעזוב אותי,
"לוס" רוי אמר בזמן שכולם התיישבו ליידו, "מה רוי, בטח אתה רוצה ללכת" דיברתי במהירות והשארתי את החיוך המזויף על פני, "אני רוצה לדבר איתך" הוא דיבר ברוגע,
"לא אוף חבל, זה זמן לא מתאים את היכול ללכת נדבר יום אחר" זזתי במהירות בחדר ודיברתי במהירות בזמן שהחיוך לא ירד מפניי, הסתכלתי על המבטים המוזרים שכולם נועצים בי, הם בטח לא הבינו איזה שד נכנסתי אבל באמת שמה שרציתי הוא היה להיות לבד ופשוט להירגע, לשכוח הכל אבל לא יכולתי כי למישהו היה משהו מאוד חשוב לדבר איתי,
"לוס" רוי קם מהמיטה והרים מעט את קולו מה שגרם לי להפסיק לזוז באי נוחות בחדר ופשוט לקפוא במקום, "מה" מלמלתי, "בואי איתי" הוא לקח את ידי וגרר אותי לתוך חדר המקלחת,
"מה אתה רוצה ממני אני צריכה להיות איתם לא כל יום אני פוגשת את הבנים, ובדרך כלל הם לא נחמדים אלי ואתה בטח תבין שאני אגיד לך ל-" דיברתי במהירות, מרוב לחץ, מרוב בושה עד שרוי קטע אותי, "די לוס, די, המשחקים שלך לא עובדים עלי" הוא נאנח והתרחק ממני מעט,
"איזה משחקים" שאלתי בזמן שהחיוך המטופש קפא על פניי,
"את רוצה שאני אלך, ולא אני רוצה לדבר איתך להבין למה את כל כך רוצה להתרחק ממני" הוא התקרב אלי מעט, "כי אני לא מיוחדת" מלמלתי והשפלתי את מבטי על הרצפה,
"מה" הוא שאל בבלבול,
"חשבתי שאני לא מיוחדת, שאני כמו כולם, אז למה אתה מתייחס אלי ככה" הבטתי בעיניו הכחולות והיפות, "כי, כי את שונה, את מיוחדת, את לא כמו כולם, וזה מה שאני אוהב בך" הוא דיבר באיטיות והסיט את מבטו ממני, "מה" גמגמתי,
"אני רוצה לפתוח איתך דף חדש" הוא חייך חיוך קטן וכובש, "בתור ידידים" הוא המשיך והושיט את ידו לכיווני, "הי אני רוי ואת" חיוך רחב נמרח על פניו, "אני לוס" חייכתי חיוך קטן ולחצתי את ידו,
אולי בכל זאת הוא לא כמו שאני חושבת..