"שתיקה" פרק5

"הי" קול עבה, מוכר, ומפחיד הבהיל אותי,
"הי" בלעתי רוק והסתובבתי, "פעם שלישית גלידה" הוא חייך ועטף בחוזקה את מותניי, זה שוב היה הוא, שוב אותו נער עם המבט המפחיד בעיניים והחיוך הממזר שעל פניו התפשט,
"מה אתה רוצה ממני" נאנחתי ושוב ניסיתי להתחמק מזרועותיו השריריות שאחזו את מותניי בחוזקה ובקרירות ושוב אותו ניסיון נכשל, צחוק קטן נפלט מפיו, הוא לא ענה לשאלתי, הוא רק התקרב אלי יותר ויותר עד שנשימותיו נפלו על צווארי, הוא תפס בחוזקה את סנטרי והרים את ראשי,
עיניי נדדו על הריצפה, ליבי פעם בחוזקה, אף פעם לא הרגשתי כל כך מפוחדת ממישהו.. אף פעם לא הרגשתי כל כך קרובה למישהו, אך הקרבה הזאת, הקרבה הזאת הייתה בניגוד לרצוני, בניגוד לרגשותיי..
*
*
"תעזוב אותי" מלמלתי ובכל כוחי ניסיתי לעצור את הדמעה האומללה שהתעקשה ליפול מעיניי,
"בחיים לא" הוא נשך את שפתיו, הוא הזיז את שיערי מצווארי ובתוך דקה שפתיו נישקו נשיקות כלכך מצמררות את צווארי, כמה שניסיתי, כמה שרציתי להתנגד לא יכולתי הוא החזיק בחוזקה את ראשי,
"ליאון" שמעתי קול שצעק לו ובשניה אחת הוא הרים את ראשו והסתובב,
נשימותיי הפכו לכבדות, לא רציתי להסתכל מי קרא לו כי ברגע שהוא סובב אלי את גבו פשוט ברחתי.
"לוס" שמעתי את אמבר צועקת ברגע שצנחתי בבכי אל המיטה שלי, אמבר הייתה היחידה בחדר,
אבל לא היה לי חשק, לא לדבר, לא לצחוק ולא לדבר על מה שהן בדרך כלל מדברות, בגדים או בנים..
"הי לוס מה קרה" שמעתי את קולה של אמבר קרוב יותר,
"כלום" מלמלתי לתוך הכרית, "אה אוקי את סתם בוכה" שמעתי בקול שלה מעט ציניות,
"קדימה לוס את יכולה לספר לי" היא התיישבה על מיטתי, הרגשתי משהו מוזר, הרגשתי שאני סומכת עליה, בוטחת בה, "את מכירה מישהו בשם ליאון" הרמתי את ראשי מהכרית, התיישבתי מולה וניגבתי את הדמעות המלוחות שהספיקו להרטיב את כל ציפית הכרית,
"כ..כן למה" היא שאלה בבלבול, "בן כמה הוא" גמגמתי, רעדתי,
"שנה מעלינו למה מה קרה" מבט מודאג עלה על פנייה, הרגשתי שאני חסרת מילים, חסרת מילים לתאר את מה שקרה, "אני אספר לך אחר כך" שוב דמעות הציפו אותי, לא חיכיתי לתושבה מצד אמבר פשוט יצאתי מהחדר.
ליבי רעד, יצאתי החוצה בתקווה גדולה שלא לפגוש אותו שוב, בתקווה גדולה שאני אפול, בתקווה גדולה שכל זה סיוט שייגמר ממנו, שאני יקום ממנו וכל זה בכלל לא קרה, לא פנימייה, לא מורגן, לא מרי, לא הנער הזה פשוט סיוט שייגמר בצרחה גדולה אך בתוך מיטתי הגדולה והחמה.
"בואי איתי" נער גבוה, שרירי שזוף החזיק חזק את כף ידי והוביל אותי למקום שלא ראיתי בפנימייה בעבר, "מה אתה רוצה" העפתי את ידי מידו החמה,
"שתיזהרי" הוא אמר ועיניו הכחולות נצצו,
"מה" גמגמתי, "תשמרי על עצמך, אל תתני לאנשים לגעת בך" הוא דיבר בכל כך רצינות, הוא היה נראה כל כך קשוח אך הוא דיבר בדאגה..
"לא נתתי לאף אחד לגעת בי" נאנחתי, הוא דיבר כאילו הוא ידע, כאילו הוא ראה מה שהנער עשה, רציתי לחשוב שאני טועה, לחשוב שאין לו מושג על מה הוא מדבר, על זה שהוא מתבלבל ביני לבין מישהי אחרת אבל לא, צדקתי,
"כן אז סתם נתת לליאון הזה לע-"
"זה היה בניגוד לרצוני" קטעתי אותו, צעקתי, לא רציתי שיזכירו לי את זה למרות שזכרתי את זה ממש טוב, "תיזהרי ממנו, והא סוג של סטוציונר" הוא נאנח,
"למה כל כך אכפת לך ממני" שאלתי והבטתי בעיניו הכחולות שנצצו שנראו מלאות בדאגה ומחשבה,
"אני אומר את זה לכל אחת שליאון מתעסק איתה, את לא משהו מיוחד" עיניו הכחולות הפכו להיות כחולות ללא הבעה נוספת, ללא רגש בעיניו, והוא פשוט הלך משם,
הוא הביא אותי למקום משונה, מסתורי רק כדי להגיד לי להיזהר ושאני לא משהו מיוחד..?