תווים 3

פרק 3:
יום אחד רון ואני קבלנו מטלה לכתוב שיר, כמו כל יום לאחר בית הספר אני סחבתי את שני התיקים הכבדים של שנינו בזמן שרון הסיע אותי בכסא הגלגלים.
לשנינו הייתה הרגשה מוזרה כאשר פנינו בפינת רחוב מייפל בשכונת השקד, זה הרגיש כאילו משהו או מישהו עוקבים אחרינו.
מתחתי את צווארי, הסתכלתי מאחורינו לראות מי היא הדמות החשודה, אך כשהסתובבתי לא היה דבר, רק רוח מערבית חמימה שהעיפה את עלי השלכת במלבורן אוסטרליה. כובע של ילד קטן היה מונח על שפת המדרכה, כובע כחלחל שכתוביות צבעוניות היו על מצחייתו.
תהיתי בליבי למה הכובע היה מוכר…

הגענו לביתי, אמי כרמלה חכתה לנו במטבח בזמן שהכינה סלט עם פירה וקציצות בשר מטוגנות לצידם של שני המאכלים. אמי הוסיפה "אני מניחה שגם היום רון יצטרף אלינו לצהריים", "אמא רון לא אוכל אתנו צהריים בכל יום" אמרתי בכעס, "האמת שכן" הוסיף רון בביישנות, "אתה ממש לא עוזר רון" והתגלגלתי משם בכעס..
"סול בואי לאכול אתנו, אנחנו מחכים" "לא אמא לא, אני לא מסכימה לאכול עם חבורת משמיצים".
~נקודת מבט של רון~
"אולי כדאי שאני אדבר איתה?" אמרתי, "אולי באמת כדאי חמוד" הלכתי בהמשך המסדרון לכיוון חדרה של סול, דפקה ידי על פתח הדלת, "האם אפשר להכנס?" שאלתי את סול כאשר בהטה בזכוכית החלון "יש לי משהו לספר לך" אמרה לי אך המשיכה לבהות בחלון, כאילו היא והעננים מדברים אך כל צד בשפה שונה והיא מאוד מתאמצת להבין את הצד השני של העולם. "כן?"
היא הסתובב אלי כאשר ראשה היה מורכן כלפי מטה, "אני יכולה לסמוך עליך שלא תספר לאף אחד?" "ברור שאת יכולה לסמוך עלי" הוספתי והתיישבתי לידה תוך כדי שאנחנו מחזיקים ידיים, "אני מפחדת" אמרה בדמעות הבחורה הכי קשוחה שאני מכיר, "ממה בדיוק? סול תספרי לי אני מבטיח לא לספר לאף אחד", "בלילות, יותר נכון בחלומות נכנסים לי לראש חלומות שבהן אני הולכת במסדרון, ללא כסא הגלגלים, ומתבוננת בתמונות של איש מדמם מכוסה צלקות, המראות נוראיים, בכל תמונה האיש נראה בצורה אחרת, פעם אחת עם סכין בליבו, פעם אחרת תלוי בחדר אמבטיות, ובכל תמונה שאני עוברת האיש נראה יותר ויותר מוכר,האיש הזה חובש כובע כחלחל עם כתוביות צבעוניות על מצחייתו."