תווים 6 חלק ב

פרק 6:
הם רדפו אחרי במעלה הגבעות הירוקות המשתראות למרחקים..הרוח הקרה נשבה באימה על פניי, כשסוף סוף הגעתי למקום מסתור, נשמעה צרחה, הצצתי מבעד לחומת האבן שהסתירה אותי, וראיתי את האיש שעכשיו הבנתי ששמו הוא 'אמרלק' מת על הרצפה לנוכח צרחותיו של אדונו בגלימה האדומה, האיש הסתובב אלי, נעץ בי מבט והסתובב לדרכו. לא נראה לי שאני אראה את אמרלק שוב..

התעוררתי מכוסה בשמיכת צמר מגרדת בבית החולים, "בוקר אור חמודה, איך ישנת?", אמר אבי בזמן שליטף לי את השיער, "בסדר גמור" אמרתי תוך כדי פיהוק שהסתיר את כל השקרים מאחורי המשפט שאמרתי.

"רון הלך הביתה" אמרה אמי בזמן שנכנסה לחדר עם כוס קפה חם שבא מן המכונה שבחוץ.
הם התיישבו שניהם לידי, אמא שלי הניחה את כוס הקפה על הדלפק הקטן לידה ובהתה בי במבטים מעורבים של דאגה מרבית ואופוריה, האחות הנמוכה עם השיער השחור נכנסה, ואמרה "אני מבקשת ממכם ללכת, הילדה צריכה לחדש את הכוחות שלה פה במנוחה אני מבקשת ממכם לצאת."
אמי נופפה לי לשלום, אבי נישק אותי על המצח ויצא.

לפתע האחות התיישבה לידי ואמרה בטון לחוץ "האיש עם הגלימה האדומה יבוא את חייבת לברוח מפה! חייבת!"- "לאן?" שאלתי, "איך?" היא נתקה ממני את כל הצינוריות והמשיכה לדבר "את יודעת שאמרלק לא רצה לפגוע בך,נכון? אדונו איים עליו שאם הוא לא יפגע בך וייקח את האשמה עליו הוא יפגע בביתו הקטנה, שזה כל מה שנותר לו מן השריפה האיומה שגרם האדון", פי היה פעור לרווחה, "אך עכשיו אמרלק זאת אומרת אבא שלי.." "אבא?" לחשתי, "כן" אמרה בדמעה "מת, אני חייבת לעזור לך, כי האדון בוחר רק אנשים מיוחדים שיעזרו לו להשיג את מה שהוא רוצה, הוא רוצה את התו שלך", "תו?" "תקשיבי לי טוב, הוא לא סתם רוצה לאמלל אותך, אוקי? לכל אחד יש תו בלב לכמה אנשים מיוחדים בעולם, יותר נכון עשרה אנשים, האדון היה אחד מהם, הוא רצח את כל השמונה האחרים ועכשיו רק את נותרת.." "מה ייצא לו מלהרוג אותי?" האחות שתקה… "כאשר התו האחרון ימות, התו שמחזיק בכל התויים האחרים ייהפך למפתח, סול, הוא יוכל לשלוט בגופם של אנשים כנגד רצונם, הוא יוכל לשלוט בכל היקומים, הוא יוכל לייתם ילדים, לשרוף קהילות שלמות, הוא יוכל לעשות הכל, המפתח הזה יהיה אפשר להגיד אדון התווים.."

היא שמה אותי על כסא הגלגלים והלכה איתי למקום מוסתר והמשיכה לדבר "הוא מנסה דבר ראשון להחליש אותך, את זוכרת את התאונה שגרמה לרגלייך" "להיות משותקות, כן אני זוכרת", "היית אמורה למות באותו יום את וההורים שלך", עיוותתי את פרצופי בכעס, "כאשר האדון גילה שנותרת בחיים, הוא היה זקוק לעוזרים, אך רק עוזרים תווים, אמרלק בכפר שלי זה התו דו והאדון הוא התו מי, הוא לא יודע מי הוא, הוא היה צריך להשאיר את התו בודד, לכן הוא שרף את כל השאר ורק אני ואבי נשארנו בחיים, בתחילה אבי לא הסכים לעזור לאדון, עד שהאדון איים עלי ורק אז הוא החליט לעזור..רק כדי שאני אשאר בחיים, אך אמרלק עשה תכסיס הוא שלח אותי לבית יתומים בגיל צעיר, ויצר משיקויים שונים דמות אדם שנראית כמוני שתהיה התחליף שלי, כי הוא ידע שהאדון יהרוג אותו בסוף..
יום אחד האדון גילה שאמרלק לא רוצה שתמותי, ברמזים קלושים הוא שאל אותך כל מיני שאלות שאם תצמידי אותם ביחד זה יהיה 'איפה הבת שלי?' הוא הרג "אותי" ואז הרג את אמרלק תו דו עכשיו רק חסר לו אותך, תו סול.."
הייתי בהלם, זה לא יכול להיות אמיתי..
"התווים האחרים מנסים לעזור לך בחלומות, נכון לפעמים את רואה במעורפל אנשים מטושטשים מדברים?" "כן" הנהנתי בראשי לסימן הסכמה, "הם אומרים: אם את רוצה להיות חופשייה ללא חלומות רעים, את תצטרכי את להיות אדון התווים את תצטרכי להרוג את תו מי ובכך תחזירי את כל התווים הטובים לחיים ולא תהיי חייבת לשלוט בעולם, אך יש מכשול כאשר תהרגי את אדון התווים את תחזרי ליום התאונה ותחיי את חייך מחדש.. אלא אם כן תהרגי את אדון התווים ולא תחזירי את התווים האחרים ורק את תשארי כאדון התווים תהיה לך אחריות רבה על הכתפיים, ולא תוכלי לחזור להיות מי שהיית רק טובה יותר ומשופרת יותר, אך זה יחסוך לך בנפש חיה של בן אדם אחד, יש לך מישהו שאת לא מוכנה לאבד?"
"המשפחה שלי, ההורים שלי! רון!.."