תחזור

1.
-תחזרי אליי , זה כל מה שאני רוצה , אני רוצה שהיא תחזור.

תמיד יש שקט פה ,חוץ מכמה רגעים ביום ,שהם מנגנים אותו,את השיר הזה, זה אף פעם לא קבוע , לכמה דקות ביום שיר בשפה שאני לא מכיר מתנגן .
העוצמה של הקול תמיד משתנה, לפעמים אני צריך לאטום את האוזניים שלי כי זה כל-כך חזק , ולפעמים זה כמו לחישה , אני לא בטוח אפילו שזה מתנגן רק אם אני מקשיב ממש טוב ,אבל אין יום שהם לא משמיעים את אותו שיר .
אני חושב שזה ילחיץ אותי מאוד אם יהיה יום שאני לא אשמע את אותה מנגינה , ככה לפחות אני יודע שיש מישהו שם בחוץ.
מזל שהם לפחות השאירו לי שעון , זה אחד הדברים שבעזרתם אני שומר על המקום שלי פה, בצד הזה , ותאמינו לי היו פעמים שכמעט באמת איבדתי את מקומי כאן, אבל איכשהו הידיעה של לדעת מה השעה עזרה לי .
שאתה נמצא במקום אחד לבד כל-כך הרבה זמן , למוח שלך יש נטייה להמציא לעצמו דברים כדי שהוא יחשוב שמשהו משתנה , אבל בפנים אני יודע שכלום לא משתנה פה , וברגע שאני אתמכר לאשליות שהמוח שלי מוכר לי אז באמת אני אאבד את זה , אני חושב.
האמת זה כבר קרה לי כמה פעמים , שמצאתי את עצמי נבלע בתוך ההזיות האלו .
אני זוכר את הפעם הראשונה, הבטתי בשעון ראיתי שהשעה היא 12 ,ואז בפעם השנייה שהבטתי בשעון עברו 5 שעות מבלי שידעתי מה קרה לי בהם , אני קורא לרגעים האלה "קפיצות".
זה מאוד מלחיץ כי לרוב אני אפילו לא זוכר מה"קפיצות" כלום , אני לא יכול להגיד איפה הייתי , מה שאני כן זוכר אני ישר כותב כי למזלי הם גם זרקו לי פה עט ויומן שאני אוכל לכתוב , אני חייב להודות להם על זה, ועל השעון , אני באמת לא צריך יותר ,ואם אי פעם אני כן אחזור לעולם הקודם, אני אדע בדיוק מה בן אדם צריך, יומן,משהו לכתוב איתו , וכמובן שעון, אז תודה לאלה שלימדו אותי להעריך את שלושת הדברים האלו.
אני יודע גם את התאריך של היום שבו נכנסתי לפה , אני לא זוכר אבל איך הגעתי לפה , ואני בטח שלא יודע למה.
אז אני סופר את הימים , אני סופר את השעות , אני סופר את הדקות, ומנסה לכתוב כמה שאני יכול , אני יכול להגיד לכם דבר אחד , הגבול הזה שבין הצד הזה לצד השני ,אני מרגיש אותו , באמת פיזית אני יכול לגעת בו , אני לא רוצה לעבור דרכו לכיוון השני
אבל כל יום שעובר פה, הכוח של הצד השני מושך אותי אליו יותר ויותר חזק , השניות , הדקות , השעות , הימים שעוברים ,הוא ניזון מהם והוא לוקח אותי אליו , יש שם מישהו שקורא לי , אני עוד לא ראיתי את הפנים שלו , אבל אני יודע שביום שאני כן אראה , יותר אני לא אחזור לצד הזה, הצד הזה כאן חשוב לי , זה הצד הבטוח , ואני מתכוון לשמור על המקום שלי בו , אני מתכוון לשמור עליו כל עוד אני יכול, אני לא אראה את הפנים שלו אני פשוט לא אתן לזה לקרות.

השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי הייתה למה דווקא אני, ובהתחלה
הייתי בטוח שנבחרתי להגיע לפה אקראית , הם פשוט בחרו עובר אורח שהם ראו , הבינו שיש להם הזדמנות ופשוט לקחו אותה .
זה הכי הגיוני ,כי באמת לא הייתי בן אדם חשוב , לא היו לי אויבים , וגם לא הייתי בן אדם עשיר וכך גם משפחתי, אז פשוט חשבתי שאני פה על רקע אידיאולוגי או משהו שקשור לזה .
אבל אז הגיע היום ששינה את דעתי לחלוטין.

זה קרה בשבוע השני שלי פה ,התעוררתי וכעבור כמה רגעים השיר החל להתנגן.
העוצמה הייתה מאוד נמוכה , בקושי היה אפשר לשמוע את הנגינה ,ואת המילים של השיר.
שהשיר החל להתנגן התקדמתי לאותו כיוון ממנו חשבתי באה המנגינה.
אני לא יודע מה רציתי להשיג בזה במחשבה לאחור , אולי רציתי ללמוד על המקום בו אני נמצא , אולי קיוויתי להבין משהו מהמילים של השיר, ואולי זאת הייתה פעולה שנועדה להעביר את הזמן באותו רגע ,בכל אופן זה מה שעשיתי .
החדר שבו אני נמצא , הוא חדר די גדול בשביל בחור אחד שגר בו , באמת היה לי בו הרבה מקום , אפילו יותר מידי מקום , המיטה נמצאת בקיר הכי פנימי של החדר , בדיוק ממול הכניסה של החדר, במקביל לקיר .
לקח לי 10 שניות בערך להגיע למקום ממנו בא השיר , המקום שממנו חשבתי שבאה המנגינה , הצמדתי את האוזן שלי אל הקיר וניסיתי להקשיב לכל מה שאפשר הכי טוב שאני יכול , עצרתי את הנשימה כדי שיהיה שקט מוחלט כדי שאוכל לשמוע משהו מהעבר השני של הקיר .
הסתבר לי שלא משם הגיעה המנגינה , את השיר כבר לא שמעתי , אבל ידעתי שהוא עוד לא הסתיים כי נשארה לו עוד דקה בערך, משום מה החלטתי להמשיך ולהצמיד את האוזן לקיר למשך הדקה הזאת , למרות שידעתי שהשיר לא בא משם .
אני צריך לציין שמה שקרה בדקה הזאת , יכול להיות שהזיתי אבל מבחינתי זה באמת קרה , זה לא היה חלק מאותם אשליות שהמוח שלי מנסה למכור לי , אני בטוח שזה קרה כי באותה תקופה עוד הייתי יציב , הייתי בשליטה , ההזיות עוד לא התחילו.
בכל מקרה אני בוחר להאמין שזה באמת קרה ועל זה אני נאחז ,אני לא מוכן לקבל שזאת הייתה בעצם עוד הזיה , כי אז אני אחזור אחורה, להתחלה ולשם אני לא מוכן לחזור.
בכל אופן , הראש שלי עוד היה צמוד לקיר כמו שאמרתי מקודם ואז בדיוק אחרי שהדקה עברה , הרגשתי רעידה קלה , מישהו נתן מכה לקיר מהצד השני , אז המשכתי לנסות להקשיב למשהו מהצד השני , בחיי באותו רגע פשוט התפללתי שאני אשמע עוד משהו , לא חשוב מה, העיקר שיהיה איזה קול חוץ מאותו שיר שאני שומע כל יום .
אפשר להגיד שהתפילה שלי נענתה כי חצי דקה אחר כך , התחלתי לשמוע המהום של קול ,היו שני סוגים של קולות כאלה, אז אני מניח שזה היה דו שיח בין שתי אנשים , באותו רגע הלב שלי פעם בחוזקה , פשוט התרגשתי , אני חושב שאפילו שמחתי , הייתי צריך להישאר מרוכז ,ולנסות להקשיב לכל מה שאני יכול , הסקרנות פשוט בערה בי.
הקולות התחזקו ונחלשו ,אני מניח כי אותם שתי אנשים היו בתנועה .
הרגשתי עוד רעד מהקיר , אבל הפעם יותר חזק , לי זה היה נשמע שיש ביניהם אי הסכמה על משהו שהוביל לסוג של ריב , כל-כך עניין אותי על מה הם מתווכחים ,מצאתי את עצמי מתחיל לדבר אל הקיר , אבל לא רציתי הם ידעו שאני מנסה להאזין להם , אז שוב שתקתי , באמת שאני לא זוכר שהייתי כל-כך מרוכז כמו שהייתי באותו הרגע , הקולות התחילו ממש להתחזק ועוד רגע אפילו הייתי מצליח להבין את המילים שיוצאות להם מהפה , ואז מכל הוויכוח שלהם , כאילו זה היה במכוון שמעתי לפי דעתי את המשפט שהיה הכי חשוב לי להבין ולשמוע , ואני בוודאות יכול להגיד שזה מה שבאמת נאמר-
"זה המקום שלו , לכאן כרגע בחיים שלו הוא שייך, זה קריטי שהוא יישאר".
להגיד לכם מה בדיוק קרה אחר כך, אני לא יכול, שמעתי את הקול שני צועק משהו , ואז "קפיצה" ל 5 שעות אחר כך.