תיקי רז 1# חתונה סיוטית: פרק ו'
לפרק הקודם:
—
"וזה כל מה שאני יודע" סיכם האיש הקשור.
"בסדר, אז…" החל האיש החסון. אבל אז עצר כאשר דמות בעלת מסכת עיניים אדומה של סוג של ציפור שהאיש לא זיהה התקרבה אליו.
הייתה זאת בחורה מנומשת רזה, גבוהה וחסונה בעלת שיער אדמוני גולש וקצר. היא לבשה אוברול שחור עם קפוצ'ון, מכנסי עור שחורים ונעלי ספורט שחורות.
ללא שיערה האדמוני לא היה כמעט ניתן להבחין בה במקום בו שהו.
"מעניין מאוד. בהחלט מעניין" אמר האיש החסון וחייך.
"אתה משחרר אותי?" שאל האיש.
"הו, לא, ממש לא," ענה האיש החסון "אני לא רוצה עדיין שמישהו שראה את פניי יהלך חופשי".
האיש על הכיסא נרעד וצייץ "אבל הבטחת ש…".
"הבטחתי שלא אפגע באף אחד אחר. הם לא ראו את פניי ולכן אעזוב אותם לנפשם," אמר האיש החסון וכיוון לראשו אקדח. "אתה, לעומתם, עושה לי רק צרות".
זה הדבר האחרון שהאיש הקשור שמע בחייו.
האיש החסון פנה אל הבחורה "תיפטרי ממנו בבקשה".
"בעונג רב".
—
ישר כשנעל גל את המכונית, חפנה איימי את כף ידה בכף ידו והובילה אותו בצעידה אלגנטית לתוך חצר האולם ההומה.
"איפה למדת לצעוד ככה?" לחש לה כשהשיג אותה.
"תתפלא מה טלוויזיה יכולה ללמד".
בכניסה לחצר האולם קיבל אותם רוג'ר בברכה "שמח לראותך שוב ידידי, ונעים לי מאוד להיפגש גברת…".
"קרוס," השלימה איימי בחיוך. "מאי קרוס".
"ברוכה הבאה גברת קרוס," אמר רוג'ר וקד. "בקרוב אצלכם".
איימי קדה בחזרה "תודה אדוני".
"שוב, אשמח לקבל עכשיו את המפתחות, את גלאי המתכות הידני שיש לכם ואת הרשימה בבקשה" אמר גל.
"בסדר, בסדר…" הרים רוג'ר את ידיו בסימן כניעה. "איתך זה רק עסקים, הא?".
"זאת אחת הבעיות איתו" ציינה איימי.
"אתה מביא אותם, או שאנחנו הולכים?" התעלם גל מההערה העוקצנית.
רוג'ר פנה לשולחן קרוב והוציא מהתיק שהיה עליו מחשב טאבלט קטן וגלאי מתכות ידני TS-80, לאחר מכן הוציא מכיסו צרור מפתחות ובדק אותן.
הוא נתן את הטאבלט, את הגלאי ואת המפתחות לגל "כמו שביקשת," ואז הציץ בשעונו ואמר "אני חייב ללכת, אז להתראות ו…".
"בקרוב אצלכם, אני יודע" נאנח גל.
רוג'ר חייך ופנה משם.
"בטח הוא אומר את זה לכל אחד שמגיע" לחש גל לאחר שהתקדמו.
"אתה לא רוצה להתמסד מתישהו?" שאלה איימי כשהתרחקו.
"אוי, תסתמי איימי" רטן גל.
הם התקדמו לכיוון שני זוגות שישבו לא רחוק מהם והביטו סביב – ההורים של עמוס וריקי.
אלכס היה הראשון ששם לב אליהם ונופף בידו לשלום. האחרים שלחו כלפיהם מבטים שגל לא הצליח לפענח.
"שלום גבירותיי ורבותיי," אמר גל. "זאת היא מאי קרוס".
"חברה שלך?" שאלה האישה שישבה בצד השמאלי. גל זיהה אותה כאפרת מגל, אמא של ריקי.
אפרת לא הייתה דומה כלל לשתי בנותיה. שער לבן קטן נראה מאחורי הכובע שעל ראשה ומעט קמטים נראו במצח שלה. נראה כי איפור רב הושקע לקראת האירוע.
"אנחנו כבר יוצאים 8 חודשים," סיפרה איימי ונתנה לגל נשיקה מפתיעה בלחי. "וזה מתקדם טוב, לדעתי".
גל נעשה אדום פתאום אך שתק ולא הגיב. לא נראה שמישהו הבחין בכך.
"אני שמחה בשבילכם, חמודים" אמרה האישה ליד אלכס – רותי בראון. אמא של עמוס.
רותי הייתה אישה חביבה מאוד. גל חשב שהיא יכולה לעשות הכול- לו תרצה בכך. כאב לו שהיא צריכה להתמודד עם המצב של בעלה.
"תודה, גברת בראון" אמר גל.
"גל, יקירי, תקרא לי רותי".
"האורחים הראשונים יתחילו להגיע בעוד רבע שעה," אמר האיש האחרון שעד כה עסק בטלפון. אדי מגל – אבא של ריקי.
אדי לא אהב את גל החל ממבט ראשון לכן נמנע מלהביט בו. השיא ששבר את הסבלנות של אדי כלפי גל, היה ביום בו ריקי חזרה מאוחר לאחר הסרט אליו הלכה עם גל. הוא לא האמין לה שגל לא עשה לה כלום.
"אגש מייד לעבודה" אמר גל.
"אני בכלל לא מבין למה הביאו דווקא אותך" רטן אדי.
'גם אני לא' אמר גל לעצמו.
"חכה רגע," אמרה אפרת מגל. "בטח נסעתם דרך ארוכה, תאכלו קצת".
"אני באמת רעבה," אמרה איימי "תודה גברת מגל".
"בשמחה," ענתה אפרת. "כל מה שתצטרכו – אתם מוזמנים לפנות אלינו".
גל סימן בידיו באופן כמעט בלתי נראה לעין שהגיע הזמן ללכת, ואיימי קדה קלות ואמרה "שמחתי להכיר אתכם".
השניים התרחקו משם ואז אמר גל "היית חייבת, הא?".
"למה אתה מתכוון?".
"למה נישקת אותי, איימי?" אמר בגערה.
"איזה ילד אתה! זאת רק נשיקה בלחי" נזפה בו איימי. "וחוץ מזה – רצית שזה יהיה משכנע, לא?".
גל רטן והלך הלאה ממנה.
איימי השיגה אותו "מה עכשיו?"
הוא לא הסתכל אליה "אני אלך להסתובב בשטח. תאכלי משו בינתיים וכשאורחים יתחילו להגיע תצטרפי אליי".
איימי הנהנה ופנתה משם וגל הלך לכיוון החופה שם עמלו שלושת הצלמים.
'לעזאזל איתך, איימי', חשב ומישש את הלחי אותו נישקה איימי. 'עכשיו יש לי עוד דבר לחשוב עליו'.
גל קרא את התווית על חולצת הצלמים "סיורסלף צילום בע"מ". הוא אף פעם לא שמע עליהם.
"היי לכם!" אמר גל.
רק אחד מהם, הגבוה מכולם, הסתובב אליו ואמר בנימה של חוסר סבלנות "ומי אתה?".
"שמי גל רז, המאבטח של החתונה," אמר גל. "רציתי להציג את עצמי ולשאול אם הכול הולך כשורה".
"אל תדאג," אמר האיש ונפנף בידו באוויר. "אתה תעשה את העבודה שלך ואנחנו נעשה את העבודה שלנו".
"אין בעיה," אמר גל ומשך בכתפיו. "אל תהססו לפנות אליי".
גל פנה אל המטבח. ריח של אוכל מסוגים שונים עלה באפו ופתאום הוא הרגיש ממש רעב.
במטבח רצו ממקום למקום טבחים ומלצרים. במרכז החדר עמדו 2 נשים מבוגרות ושלחו פקודות לכל עבר.
הפועלים במטבח נראו כל כך עצבניים וגל נזהר לא להפריע בדרכם.
"שלום לכן, גבירותיי," קד גל. "איך מתקדמות ההכנות?".
"הכול יהיה בסדר בסוף," אמרה המבוגרת מבינתן. "ומי אתה?".
"שמי גל רז, המאבטח של האולם"
"הו! האקס של ריקי?" אמרה הצעירה יותר ופנתה לחברתה "לדעתי היא הייתה צריכה לבחור בו, מה את חושבת וונדי?".
גל הרגיש כאב ראש, איפה איימי כשצריך אותה?
"תתביישי אנג'י! את בחתונה וזה לא הזמן ולא המקום להביע את דעתך בנושא" זעפה וונדי.
"אל תדאג יקירי, תמצא מישי מתאימה לך בסוף. לכל סיר יש מכסה – ואתה סיר לוהט!" קרצה אנג'י.
"הכול בסדר כאן," אמרה וונדי. "לך, תהנה כמה שאתה יכול".
גל קד ופנה ללכת "תרגישו חופשיות לפנות אליי בכל עת".
הוא הלך משם והתיישב על כיסא בכניסה לחצר האולם. הוא לא הצליח לחשוב על דבר אחר חוץ מריקי. 'ההחלטה לבוא לכאן הייתה טעות'.
מישהו פתאום אחז בידו "אני עוזבת אותך לכמה דקות וכבר אתה נראה ככה? אני רוצה העלאה במשכורת".
"איך האוכל, מיס' קרוס?" הקניט גל את איימי "לטעמך?".
"חה-חה-חה," ענתה איימי והראתה לו את צלחתה המלאה בסיגר ממולא תפו"א. "ו-כן, אוכל לא רע. שווה לך לנסות".
"מוותר".
"הפסד שלך".
האוחים התחילו להגיע, בעיקר המשפחה, וכל אורח הציג את עצמו בפניהם ונבדק ע"י גל בגלאי המתכות.
הם היו נקיים ללא רבב.
מאוחר יותר הגיע אדם בגיל מבוגר בעל זקן עבות. הוא לבש חליפה שחורה ומגבעת שחוה והיה מלווה עם ארבעה צעירים שמראיהם היה דומה למראה של עמוס.
גל זיהה אותו, הוא היה הדרשן שהגיע למחנה הצבאי.
"הרב חדד," אמר גל ולחץ את יד האיש. "טוב לראותך שוב".
הרב חייך אליו "גם אותך, גל היקר".
גל התפלא "אתה מזהה אותי? עבר הרבה זמן!".
הרב חייך "לא אשכח את המבט שלך בשעת הדרשה," ואז הוסיף "הוא גרם לי לחדד את אמונתי יותר".
"אני שמח בכך".
לאחר שנבדקו הרב חדד ומלויו בירך את גל ואיימי ברכת הצלחה והלך לדבר עם ההורים של עמוס וריקי.
פתאום קבוצת אנשים מתוך שטח האולם התקרבו לפתח.
"נראה לי שהיא מגיעה" בישרה איימי.
מסחרית לבנה נכנסה לחנייה וחנתה צמוד לפתח ומתוכה יצאו ארבע נשים.
מבטו של גל התמקד באחת – ריקי מגל. היא לבשה שמלת כלה לבנה שעל הבגד מעוצבים פרחים ססגוניים. חגורה מתכלת הייתה סביב מוניה עם אבזם מוזהב. היא צעדה בחינניות על נעלי עקב אדומות. שיערה הארוך היה אסוף מעל ראשה והיא הייתה מאופרת מאוד.
גל התנשף, עצם עיניים וניסה להרגיע את עצמו. לפתע הרגיש שמישהו אוחז בכף ידו.
"הירגע," אמרה איימי. "תזכור שהעיקר שהיא תרגיש מאושרת".
גל הביט בריקי שוב, המבט הזה היה מוכר לו.
—
הכדור הועף לעבר הסל, פגע בסל – ולא נכנס.
נפל לצד והתגלגל למרחק.
"לעזאזל" קרא גל הצעיר בקול מצוברח.
הוא הרגיש כמו הכדור. מביא את מירב המאמצים, נעזר בעידודים ובתנופות, מגיע לקצה – אבל מפספס.
אין מצב שיכניסו אותו לנבחרת.
פתאום גל ראה את הכדור נכנס לתוך הסל.
הוא הביט לאזור ממנו נזרק.
צעירה בעלת עור כהה וצמה ארוכה שלבשה אוברול מג'ינס ונעלה נעלי בית, עמדה מולו בחיבוק ידיים והביטה בסל במבט מנצח.
"קליעה טובה, יחסית לילדה" אמר גל.
היא גיחכה בזלזול "פספוסים טובים, יחסית לבן".
"אז, מה את עושה בחצר השכונתי, גברת…".
"רבקה מגל, אתה יכול לקרוא לי ריקי," אמרה והצביעה לכיוון אחד הבתים. "ואני השכנה החדשה שלך, אז יש לך מתחרה על הסל הזה".
"נעים להכיר, העלמה מגל" אמר גל והתקרב. "אבל יש לך בעיה – אין לך סיכוי להתמודד מול גל רז".
ריקי התקרבה, נעמדה מולו, ירקה על האדמה, חייכה ואז קרצה "את זה עוד נראה".
היא הסתובבה, הפנתה את גבה והלכה משם.
הכדור הועף מהכיוון שממנו הלכה ריקי – ונקלע לסל.
גל צחק, לקח את הכדור, זרק לכיוון הסל – ושוב לא קלע.
—
'מה כבר ביקשתי?!' שאלה בעלת הדירה את עצמה. 'בסך הכוך לילה שקט אחד, רק אחד וזהו!'.
למען מטרה זאת היא כיבתה את הסלולארי שלה והשאירה אותו רחוק ממנה.
אבל, כמובן, הטלפון על השידה הצמודה אל הקיר במטבח צלצל באמצע הלילה ללא הפסקה.
תושבת הבית התרוממה לתנוחת ישיבה במיטה והביטה בייאוש על הטלפון "אוף, אין לי מזל בחיים".
"תעני ותגידי שאת לא יכולה כרגע"" הציע האיש ששכב צמוד אליה.
היא קמה מהמיטה, כיסתה את עצמה בסדין וחייכה "אל תברח לי".
האיש צחק "ממך? בחיים לא!" ואז הוסיף "תוציאי אותי מפה רק עם כדור בראש מהאקדח שלך".
"אני מעדיפה רק לשים עליך אזיקים, יש לי כאן כמה במקרה" אמרה ופנתה לטלפון במטבח כשהיא מדמיינת אותו עם אזיקים.
"הלו?".
"קנדריקס! אני שמח שאת בסדר! הטלפון שלך לא זמין" נשמע קול לחוץ מהקו השני.
"קורט, תירגע, מה קרה?" אמרה באיטיות.
"נתגלתה גופה על ידי מטיילים בנחל תמר לפני כשעה" אמר קורט.
"תביא אותה לאחד מחדרי המתים הקרובים לשם ואגיע מוקדם בבוקר" פיקדה בקול תקף.
"קנדריקס, זאת הגופה של סטיב, סטיב ווקר".
קנדריקס כמעט שמטה את הטלפון מרוב הפתעה "אתה בטוח?"
"בבירור!" אמר קורט והוסיף "ועוד משהו חשוב – יש על גופתו קעקוע של ציפור".
פתאום חשה קנדריקס צמרמורת.
"את חושבת ש…?".
"זה לא ייתכן!" אמרה קנדריקס בנחרצות, יותר לעצמה מאשר לקורט. "וידאתי שהוא מת"
"יכול להיות שזה חקיין?" תהה קורט.
"גם אם זה רק חקיין – אנחנו צריכים להזהיר את שאר הנוגעים בעניין".
"למי לצלצל?".
"תתחיל לבדוק אצל השאר אבל לא להסביר כרגע, לא נעורר בהלה," אמרה קנדריקס ואגרפה את ידה. "וגם עדכן את משפחתו של ווקר".
'אם זה הוא – אני אקבור אותו במו ידיי' חשבה קנדריקס ואגרפה את כף ידה.
"קנדריקס, את איתי?".
"כן, סליחה".
"אני חייב לדווח את זה לבוס".
קנדריקס הביטה לכיוון החדר "אדווח לו זאת בעצמי מייד, נתראה מחר".
"אעדכן אם משהו יתפתח, לילה טוב".
קנדריקס חזרה אל החדר בעצלתיים כשראשה שמוט. היא התיישבה על המיטה והביטה על השטיח.
"מה קורט רצה, קנדי?" שאל האיש בדאגה.
פקד טוני גליץ' ידע שקנדריקס אוהבת את הכינוי הזה.
רק לאחרונה היא התחילה להיפתח אליו וגילתה לו סודות מעברה שלא התגאתה בהם.
סודות אלה גרמו לו לאהוב אותה יותר מאשר בעבר, ואתמול גילה לה שהתאהב בה.
"זה איום, טוני," אמרה קנדריקס "סטיב נרצח, ואולי החשדות שלך צדקו – הוא חזר וכנראה נוקם בי".
טוני קם, וניגש אליה כדי לעודד אותה. רק אז הבחין בצלקות שעל גבה.
שוב הבטיח לעצמו שיעשה הכול למען בטחונה.
הוא כפן את ידיה בידיו וחש שהיא רועדת.
"זה אף פעם לא ייגמר" יבבה כשנתן לה חיבוק.
הוא נשק לראשה ואמר בלחש "ששש… אל תדאגי, אנחנו נטפל בזה," ואז הוסיף "יחד. עכשיו בואי נלך למפקדה".
קנדריקס הביטה בו, ניגבה את דמעותיה בעזרת זרועה, שאפה אוויר והנהנה "בסדר, אודיע לקורט".
לאחר שקמו וסיימו להתלבש, סיכמו שיצאו ברווח של זמן כך שיגיעו בנפרד למפקדה, כדי לשמור כרגע בסוד את יחסיהם.
כשקנדריקס שמעה את הניידת של טוני נוסעת צלצל הטלפון שוב.
"הלו?".
"דיברת עם הבוס?" שאל קורט.
"כן, הוא אמר שיצא עכשיו, יש חדשות?".
"כן, ואת לא תאהבי אותן".
המשך יבוא…
תגובות (1)
*האוחים התחילו להגיע,- האורחים
*ומגבעת שחוה- שחורה
אני מבינה למה הוא התעצבן על איימי, זה בהחלט לא הדבר הכי מנומס לעשות, לנשק מישהו בלי רשות, אבל אני גם מבינה את איימי. לא חשבתי שזה יטריד אותו כל כך, למרות שעכשיו הוא הולך לצאת לדייט שני-המשך עם איזי (איזי? נכון? אני טועה?) אז זה באמת פחות מתאים.
אבל הם יכולים להיות אחלה זוג!
אני חושבת שהמוח שלי מתמקד רק בעלילה על גל ואיימי כי אני כל פעם שוכחת את שאר העלילות-ביניים.
בכל אופן, תמשיך. אני מחכה לחתונה ולאחר-כך כדי לנסות להבין איך הכל מתחבר ולמה.