תיקי רז 1# חתונה סיוטית פרק ח’
לפרק הקודם:
—
"איזה מקום מהמם, דני!" אמרה האישה בבגדי הים שישבה על כיסא החוף האישי שהביאה והשתזפה "תודה".
"תכננתי לנו ירח דבש מאוחר שיהמם אותך עוד יותר" אמר דני שטיין.
מאז שהגיעו הוא ואשתו הטרייה נטלי לפני כמה שעות לביתן העץ שישמש כמשכנם לימים הקרובים- הוא רק עמד והשקיף למרחק.
דני לא ידע באיזה כיוון נמצאת תל אביב מחוף האי של בורה-בורה בו הוא ונטלי נמצאים. המצפון שלו ייסר אותו.
"מהיכן הכסף לכל זה? מקווה שלא השתמשת בכל החסכונות מהחתונה".
"קיבלנו את המימון כמתנה ממעסיק שלי," הסביר. "הוא רצה שנחגוג כמה שאפשר".
"אני לא אתנגד," פיהקה נטלי ולקחה ספר קריאה מהחול. "תוכל בבקשה להביא קצת בירה?".
דני הנהן ונכנס לביתן. הבירה הייתה מונחת על השולחן ליד המחשב הנייד.
כבר כמעט שבוע שלא הביט במייל. הוא החליט שלמרות שהוא בחופשה – הגיע הזמן לבדוק הודעות.
הוא הדליק את המחשב ונכנס לחשבון המייל הפרטי שלו ורפרף. הרוב היו הודעות לא חשובות.
הודעה אחת צדה את עיניו – מאת גל רז.
המון זמן שלא דיברו.
דני פתח את ההודעה, וקרא אותה בעיניו– 'היי דני! מה שלומך? זה גל רז. שמרנו יחד באולם 'תפארת למשך תקופה ארוכה לפני כמה שנים, מקווה שאתה זוכר אותי. אני אשמח לדעת האם פנו אליך אנשים ממשפחות בראון, מגל או רוסו בקשר לחתונה שתיארך ביום בו מייל זה נשלח. אני יודע שיש חיסיון, לכן איני מבקש פרטים נוספים. תודה מראש! גל'
הוא נבהל ומחק אותה מייד.
'אוי לא! למה זה קורה דווקא לגל?'.
—
דני נזכר בערב אחד לפני כשנתיים בחתונה שנערכה באולם 'תפארת' היוקרתי. שניהם שמרו על המקום יחד לא מעט פעמים, אך גל היה ותיק ממנו.
הוא הגיע אותו ערב לעבודה, והביא איתו בגנבה את חברתו החדשה (שעכשיו אשתו) נטלי דיין, שלא ברשות מעסיקם – מר טרנט.
המנגינה הייתה בסגנון ישראלי-קצבי ונטלי הזמינה את דני לרקוד.
בלי לשאול את גל הוא עזב את עמדת השמירה והלך לרקוד איתה בהיחבא לא לעיני המצלמות.
גל לא הביע התנגדות כי לא רצה להרוס להם את ההנאה. דני שיתף אותו שהוא עדיין פגוע מהפרידה מהקשר הקודם.
דני רצה לנצל את כל האפשרויות להנאה לכן "שאל" עבורו ועבור נטלי הבייתה 2 מנות מכל דבר, ו-3 בקבוקים גדולים של יין אדום מתוק.
יום למחרת נקראו הוא וגל אל משרדו של מר טרנט.
הוא חיכה שם עם הוריי המחותנים, והם תבעו אותו על גנבה של אוכל.
מר טרנט סיפר שלאחר בדיקה עם הצוות – מלצר העיד שראה מרחוק את אחד משומרי האולם לוקח אוכל ללא רשות.
דני נכנס ללחץ כשחשב על העלות, אבל לפני שהספיק להגיב אמר גל "זה הייתי אני".
מר טרנט התפלא "אתה?".
גל משך בכתפיו "היה לי דייט לאותו ערב וחיפשתי במה אוכל לכבד אותה".
מר טרנט נאנח "יש לך מזל שאתה ותיק כאן, וזאת רק פשלה ראשונה".
גל הוציא פנקס צ'קים ושילם להוריי המחותנים את כל הסכום כשהוא מביט במבט נפול.
דני ידע שגל שיקר כדי שהוא עצמו לא יפוטר. מר טרנט לא סמך על דני באותה המידה.
באותו השבוע קנה לגל במתנה כלי שגל סיפר עליו בהתלהבות שהוא מחפש כזה – עט שהוא גם מצלמה נסתרת.
אבל דני ידע שזה לא מספיק. היה חייב לגל טובה – ועכשיו הוא מחזיר לו רעה על הטובה.
—
נאסר עליו להתערב. מישהו אלמוני שילם לו כסף רב להגיע לבורה-בורה כדי לא להיות בעסק שקשור לאדם בשם רוג'ר רוסו– או שיקרה לנטלי משהו רע מאוד.
"היי! הכול בסדר?" שמע מאחוריו.
הוא הביט אל הכיוון ממנו בא הקול המוכר וראה את נטלי נשענת על מפתן הדלת ומביטה בו במבט חשדני "כל כך הרבה זמן לוקח להביא בירה?".
"סליחה, שכחתי" אמר, כיבה את המחשב ואחז בידיו בסל שישיית בקבוקי בירה.
"אתה נראה רע," ציינה נטלי. "מי מת?".
"אף אחד, הכול בסדר – בואי נלך" מחה בכף ידו החופשית באוויר והלך משם אחריה.
'אני מקווה'.
—
קנדריקס נשענה על מכוניתה ועישנה סיגריה.
הרבה זמן עבר מאז שעישנה ופתאום הרגישה שהיא נזקקת לאחת – ולכן שאלה מאחד העובדים בחוץ.
בהוראת טוני, פינו גם את גופת סטיב ווקר וגם את גופת מוטי מנדל לבניין יח"מ בתל אביב, מה שלקח חלק גדול מהלילה.
קנדריקס צפתה בבניין היח"מ ובאנשים המפנים את הגופות מהאמבולנס בדרך לחדר המתים.
היא ביקשה מקורט שידאג לכל סידורי ההודעה למשפחות, בזמן שהיא וטוני יחקרו את הפרשה בעיון יתר.
נצבו בפניה סימנים רבים שהוכיחו שהסיוט מתרחש שוב.
הסימן הראשון היה רצח אחיה ממשפחתה המאמצת, שגם היה השותף שלה כשוטרת מתחילה – סטיב ווקר. על גבו נראו הסימנים הארורים.
זה היה יכול להיות חקיין, אילולא הרצח השני, דווקא כאן במקום המשמעותי הזה בעבר שלה, כשביד הנרצח מכתב עבורה ישירות.
קנדריקס חשבה שהיא נפטרה מהאיש האיום – אבל הוא לא עזב אותה.
הוריה הביולוגים של קנדריקס נספו במלחמת יום הכיפורים כשהייתה בת שנה וחצי, ומשפחתה המאמצת ביפו הייתה נראית כטובה רק כלפי חוץ.
אב המשפחה, סטו ווקר, היה פועל בניין שתיין וגס רוח שהתעלל באשתו ובילדיו למען 'סדר משפחתי'. הוא שמח על ההצעה שקנדריקס תצטרף למשפחתו, דבר שיוסיף לו כסף.
האמא, הת'ר ווקר, הייתה עקרת בית שהשלימה עם המצב הנוכחי. היא טענה שסטו עושה את המיטב שלו למען המשפחה.
ברגע שהבן היחיד שלהם, סטיב, התבגר – יצא מהבית לחיות בזכות עצמו. לאחר שסיים צבא, מצא לעצמו דירה והתחיל לעבוד ולהרוויח כסף. כשהיה לו מספיק כסף לשלם – החל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה קרימינולוגיה עם משפטים.
כשקנדריקס הגיעה לגיל הבגרות וסיימה את השירות הצבאי, מצא לה סטיב מלגה ללימודי קרימינולוגיה לחסרי יכולת כלכלית. היא הצליחה בלימודיה, ולבסוף שובצה לעבוד יחד עם סטיב בתור שומרים בבית ספר יסודי.
המשטרה עצרה את סטו בעוון התעללות במשפחה, והחיים המאושרים של קנדריקס החלו.
עד הדייט הראשון שלה…
"קנדרירס?" שמעה קול.
היא שהתעשתה בפתאומיות מהרהוריה בטעות שאפה עשן והשתעלה.
"כן, קורט?" שאלה לבסוף.
קורט ועוד אדם במדים לבנים, כנראה אחד מהאחראים בחדר המתים, הביטו בה במבט שואל.
"צלצלנו אלייך כמה פעמים וגם קראתי לך מרחוק. מה קורה איתך?".
"זה בגלל עייפות" הסבירה.
"כן, גם לי היה לילה מאוד מעייף" אמר פקד טוני כשהתקרב ופיהק.
קנדריקס הסמיקה. 'למה הוא ממשיך להתגרות בי?'.
טוני הצביע על הבניין "מה המצב שם?".
"יש משהו מוזר בגופה של מר ווקר,". אמר האיש במדים "אנחנו לא רוצים לטפל בה עד שנקבל אישור מהמשפחה".
'אין סיכוי שהם יתנו לנו אפילו חצי אגורה' חשבה קנדריקס בזעף.
"משהו מוזר?" התעניין קורט.
"נזל מגופו עוד נוזל מוזל, נוסף לדם" הסביר האיש בפיסוק ידיים. "פעם ראשונה שראיתי מקרה כזה".
"מה תעשו ברגע שנקבל אישור?" שאל קורט.
"נקרא לרופא הטוב ביותר שלנו" אמר האיש בגאווה.
"מי הרופא הזה?" שאלה קנדריקס.
"מה הסיבה שאת שואלת, קנדי? שנסדר לך איתו דייט?" הציע טוני.
היא הוציאה לשון ואמרה "פשוט חשבתי להתייעץ עם מומחה, לשאול אותו מה רמת הטמטום של המפקד שלי".
—
נראה לגל כאילו העולם נעצר למספר שניות.
כל הקהל הביטו בבעתה בגופתה של ריקי השרועה על הבימה, גל הבחין במבט מיואש של ריקי והיה משוכנע בכך שפנה ישירות כלפיו.
הוא רץ קדימה אל הבימה ורכן אליה. היא לא נשמה.
'למה היא הביטה דווקא בי?'.
לאחר הרגע השקט נהיה רצף צרחות וריצות בהלה לעבר היציאה – שהייתה נעולה בגלל שאיש לא אייש אותה.
אנשים רצו למדרגות החירום בשעה שהם דוחפים ורומסים אחד את השני והורסים את כל הארגון של חצר גינת אולם האירועים.
רוג'ר התקרב אל גל וצעק "ככה אתה עושה את העבודה שלך?".
היו לגל לא מעט דברים להגיב על המשפט הזה, אבל הוא זרק לכיוונו את המפתחות וקרא "תפתח את השער בינתיים שאני עובד"
רוג'ר תפס, הנהן ורץ לכיוון השער אל ההמון.
איימי התקרבה אל גל "ראית מה קרה?".
גל ניסה להתרכז ובחן את ריקי במבטו והעלה השערות 'רעל? – לא, אחרת השותים האחרים גם היו מראים תסמינים דומים. וגם לא היה נוטף דם מהגוף'.
לאחר שניה של מחשבה נוספת עלתה השערה אחרת.
"איימי, תעזרי לי להפוך אותה אל הגב".
איימי נחרדה "לגלגל גופה?".
"תמיד רצית לעזור בזירות רצח, לא? זה חלק מהעבודה לצערי".
הוא ידע שאסור לגעת בגופה עד שהמשטרה תגיע – אבל הוא יטען ששכרו אותו לעבודה הזאת.
או משהו כזה…
איימי ניסתה להסב את מבטה בשעה שעזרה לגל להפוך את ריקי. השרוולים שלה נצבעו בדם.
הדם זלג מחור קטן בגבה של ריקי, בדיוק במקום בו הסתיים המחוך של השמלה – קרוב לריאות.
פתאום, לרגע קט, הבחין גל בנצנוץ בוהק קטן של אור מסנוור לא רחוק מהם הולך ונעלם לאט לכיוון היציאה.
'נשק!'
"אתה!" קרא גל והצביע על הדמות שהנצנוץ נבע מידיה "בוא לכאן!".
הדמות שמטה את החפץ, התחילה לברוח לכיוון אחר ונכנסה לתוך האולם.
"קחי מונית, איימי," אמר גל ללא שהביט בה, "אצור איתך קשר".
"אבל אני יכולה לע…".
"הבייתה, איימי!" אצר בקול תקף.
"אתה לא…?".
גל כבר לא שמע אותה אלא רדף אחרי הדמות.
הוא צמצם לאט-לאט את המרחק ביניהם, עד שהדמות נכנסה לחדר המטבח.
גל נכנס למטבח מעט זמן אחרי הדמות אבל לא ראה אף אחד.
הוא שלף את אקדחו, הסתובב לאורך המטבח וקרא "איפה אתה?".
"אני לא עשיתי את זה!" שמע קול גברי לא מוכר.
גל כיוון את אקדחו לכיוון ממנו בא הקול "עצם זה שברחת מעיד אחרת".
"אני לא רוצה ללכת לכלא!".
"אין לך לאן לברוח מכאן, הכי כדאי שתצא ותסגיר את עצמך. אולי יזכו אותך".
דמות יצאה בהרמת ידיים מאחורי ארון עץ שעמד לא רחוק מגל.
"אתה?!"
גל הבין שהעבודה שלו רק התחילה…
—
הדמות השקיפה על האנדרלמוסיה שנוצרה מגג בניין הרחוק מחצר האולם.
הדמות חייכה.
הטלפון הסלולארי של הדמות צלצל. "הלו?".
"מה קרה?".
"זה נעשה".
"טוב מאוד. דאגת לא להשאיר שום סימן?".
"זאת שאלה מכשילה?".
"רק רציתי לוודא. הם צריכים להיות מרוצים כדי להמשיך לדבר האמיתי".
—
איימי הייתה מרוגזת.
היא עשתה הכול כפי שגל הורה – אבל ברגע שזה נעשה מעניין ואתגרי גל דחק בה ללכת.
זה ככה תמיד.
למשל, לפני חודשיים הלכה ילדה בת 10 לאיבוד ביערות הכרמל.
המשטרה חיפשה אחריה במשך כשבועיים וגייסה כל בלש שמוכן לתרום מעצמו למטרה החשובה הזאת.
איימי סיפרה על המקרה לגל, כשבימים ההם בילה בחוסר מעש בכל מקום אפשרי – והוא עט עליו.
כרגיל, שלח את עזיז לבירורים, וכאשר איימי רצתה להצטרף אליו – הוא סירב בכל תוקף וטען שזה מסוכן.
עם הזמן שאזל, רוב המתנדבים ויתרו על החיפוש. לכן נתן גל ונתן יותר שעות מזמנו בחיפושים.
לאחר עצות מאיימי, מצא גל עקבות רגליים שהובילו למרתף תת קרקעי נסתר וטחוב בו הייתה תקועה הילדה.
המרתף היה כנראה היה מקום מחבוא ישן, והילדה שרדה את הזמן שעבר מכיוון שהיו בו קופסאות שימורים שעדיין אכילים וגישה למים זורמים.
איימי טענה שיכלה לעזור למצוא את הילדה במהירות רבה יותר, כי זאת הייתה עצה שלה. אבל גל סירב ורק נתן לה תוספת תשלום באותו חודש.
עכשיו רצתה איימי להירגע וללכת קצת באוויר הצח, לכן ביקשה מנהג המונית לחנות ליד שכונתה, שילמה והודתה לו ויצאה לאוויר הפתוח.
לאחר שהמונית נעלמה מזווית עיניה, היא שאפה אוויר נקי.
הרגשה מרגיעה שנתנה לה זמן לחשוב מחשבות שהתרוצצו בראשה בזמן האחרון.
מה הכיוון אליה היא חותרת בחיים? מה יהיה איתה? מה לגבי בן זוג לחיים שעדיין לא מצאה?
טוב… לאחר מה שקרה לה כשהייתה סטודנטית היא כבר לא בטחה באף אחד.
זאת הייתה חוויה נוראית. היא לא רצתה להיזכר בזה שוב.
אבל נזכרה…
—
זה היה לפני שנים, לאחר שחזרה איימי אל מעונות האוניברסיטה מוקדם מחברותיה, ממסיבת סטודנטים מחוץ לגבולות האוניברסיטה.
כשהתחילה להתארגן לשינה נשמעו דפיקות בפתח דירתה.
היא הביטה בחלון הדירה – היו אלה שני שוטרים. שניהם גבוהים ממנה וחסונים.
היא פתחה את הדלת "ערב טוב! במה אני יכולה לעזור?".
"גברתי, את מואשמת במכירת סמים אסורים," אמר אחד, והציג בפניה צו חיפוש. "תני לנו להיכנס".
איימי לא הבינה למה מאשימים אותה, אבל פתחה את הדלת.
זאת הייתה הטעות שלה.
מיד כשנכנסו, תפס השוטר שנכנס ראשון את איימי מאחורי גבה, והשני טחב לפיה ואפה מטלית לחה עם סם הרדמה.
איימי ניסתה להתנגד אך התעלפה תוך שניות.
לאחר שגופה נעשה רפה, אזקו אותה השוטרים מאחורי גבה, נשאו אותה מעט באוויר על מנת שייראה מרחוק כהולכת מרצון, והכניסו אותה לניידת משטרה.
כשפקחה איימי את עיניה, מצאה את עצמה במרתף אפל, ישן ומאובק.
היא נשארה כלואה שם במשך 3 חודשים, עד שגל מצא אותה.
גם לאחר שהגיעה הביתה היה לה קושי לבטוח באנשים והיא עצרה את הלימודים. היא עברה לטיפול פסיכולוגי – אך הסכימה לזאת רק בנוכחות אחד מהוריה.
הזיכרונות האלה לא יצאו לה מהראש.
—
'עדיף לי להישאר לבד כרגע, עד שאבטח באמת במישהו' החליטה.
'ומה לגבי גל?'.
איימי סטרה לעצמה 'למה אני חושבת עליו בכלל? גל הוא רק המעסיק שלי ותו לא. הוא הבהיר את זה היום'.
בשבילה, הנשיקה הלא מתוכננת על הלחי של גל הייתה למען הרושם בעיני הוריי זוג המתחתנים, לא יותר מזה!
או שכן?
"היי, את!" שמעה איימי קול לא מוכר מאחוריה.
איימי התעצבנה שהפריעו לה לחשוב.
היא הסתובבה וראתה מרחוק שני בחורים נמוכים ממנה שהתקדמו אליה בצעדים המאפיינים אדם שיכור "לאן את הולכת, מתוקה?".
'למה הבחורים שכן נמשכים אליי חייבים להיות כאלה?!'.
היא הכניסה את ידה השמאלית באיטיות לארנק שלה והביעה פרצוף תמים "אני?".
"כן, את," אמר הבחור השני. "לבחורה יפה שכמוך לא כדאי ללכת לבד בשעות האלה. יכול לקרות לך חלילה משהו רע".
עכשיו הם היו ממש קרובים.
כשראתה אותם בבירור הבינה שהם צעירים מעט ממנה, ולפי המראה שלהם הבחינה שלא טיפחו בעצמם בזמן האחרון.
בלילה החשוך הזה לא הצליחה להבחין במאפיינים נוספים.
'בטח גל היה מצליח' חשבה. 'אוף! עוד פעם אני חושבת עליו!'.
"תודה, אבל אני מסתדרת".
אחד מהם אחז בזרוע הימנית שלה וחייך "אני מתעקש".
זאת הייתה הטעות שלו.
הטיזר החשמלי של איימי פגע בבטנו והימם אותו, מיד אחר כך שלחה איימי בעיטה לבטנו שהפילה אותו על המדרכה.
הבחור השני התרגז והסתער לעברה.
זה היה קל יותר.
היא אגרפה את כף ידה ודחפה אותה לסנטרו בתנופה סיבובית – כך שמעד ונפל על גבו.
במהירות, הוציאה איימי מהארנק את תרסיס הפלפל שלה והתיזה בפרצופם בעודם שוכבים על הקרקע.
הצעירים צרחו ושלחו את ידיהם לפניהם. מרוב שכרות וכאב לא הצליחו לקום.
"שיעור קטן להיום, אנשים," צחקה. "עלמה שנראית במצוקה- יכולה לפעמים עלמה מציקה".
היא הכניסה את הטיזר והתרסיס לארנקה והלכה משם.
'אני לא צריכה את גל ולא את אף אחד אחר!'.
כשהגיעה איימי לחצר דירתה נופפה לה לשלום פני סנואו שישבה ליד שולחן רחוק ואכלה פירות מסל.
היא לא הייתה לבד. לידה ישב בחור צעיר קרוב לגילה של איימי אותו הכירה איימי בשם שקד סנואו – הבן היחיד של פני.
את שקד הכירה איימי מהתור לקלינאית התקשורת שלה בעיר גבעת שמואל, אליה הלכה לאחר האירוע הנוראי.
היא הייתה בתקופה ההיא שקטה מאוד, וכשניסתה לדבר הקול שלה נהיה חלש ומגומגם. שקד היה מטופל אחר של הקלינאית שהיה אילם חלקית כמוה בגלל שבמסגרת מבצעית שהיה בה מתו מול עיניו שניים מחבריו הטובים ביותר.
בהמשך הזמן היא למדה שפת סימנים ושניהם דיברו לא מעט לפני התור או לאחריו באמצעות ה-SMS או הרשת החברתית. הוא היה היחידי שסיפרה לו על האירוע לפרטי פרטים, יותר מהפסיכולוגית שלה, מהוריה ומגל. הייתה לה הרגשה שהוא מבין אותה. גם שיתף אותה במחשבותיו ובעברו.
והוא זה שסיפר לאיימי את דירת-הבייסמנט של סבתו בה היא גרה עכשיו.
שקד היה בחור גבוה ורזה. לפי איך שנראה כרגע, נראה ששמר על כושר והתייפה מאוד בלבושו עבור הפגישה עם אימו.
שקד לבש חולצת בוסטון מכופתרת עם שרוולים ארוכים בצבע איזמרגד, מכנסי בד ארוכים אפורים, נעל נעלי בונד שחורות מצוחצחות ומעל ראשו ניצבו משקפי שמש.
חוץ מאת מעיניו היפות שהתאימו לשמו, אהבה מאוד איימי את מידת כיבוד ההורים שנתן לאימו. הוא בא עם האופנוע שלו לבקר אותה ולעזור לה באופן עקבי ולעתים קרובות, למרות שגר כרגע בבאר שבע הרחוקה.
איימי התביישה במראה שלה – הבגד שלה היה מרוח בדם והשיער שלה התפזר בצורה לא מסודרת מאז הרצח.
'אני והמזל שלי…'.
"איך היה הלא-דייט, איימי?" שאלה פני ואז ראתה את הדם והצביעה עליו "ומה זה?".
'לא דייט? אני רוצה פרטים!' אמר שקד בשפת סימנים.
"אוי, גם אתה מתחיל עם זה, שקד?" גערה איימי.
איימי לא רצתה לספר על מה שקרה בחתונה "גל הרגיש לא טוב והקיא עליי מלא מרק עגבניות שאכל, הוא נסע ישר לרופא ושילם למונית שתחזיר אותי".
לא נראה ששקד קונה את הסיפור הזה.
"מסכנים" אמרה פני בדכדוך.
'לפחות זה לא היה דייט' אמר שקד.
פני ושקד צחקו ואז אמרה פני "בואי, אתן לך מתנת ניחומים – סיר חם מלא פונדו גבינה שהכנתי".
'זה טעים מאוד' אמר שקד וטפח על הבטן שלו.
"אשמח מאוד".
"שקד, בבקשה קח את הסיר הגדול עם השאריות ותעזור לאיימי לשים אותו במטבח שלה, טוב?" אמרה פני, ושקד נכנס לפנים הבית והוציא סיר ירוק גדול ורחב שבעבע.
הפונדו הריח כל-כך טוב!
"אין צורך, גברת סנואו, אני יכולה לסחוב את זה בעצמי" לאחר שהתרעננה מהתענוג של הריח.
"בשום פנים ואופן לא! אני לא מוכנה שייהרס לך גם הגב הערב".
איימי ויתרה על הוויכוח הזה והיא ושקד פנו אל דלת דירת-הבייסמנט שלה. שקד הזיע במהלך הדרך ונראה שהסיר באמת כבד.
ישר כשפתחה איימי את דלת הדירה פספס שקד מדרגה ועמד ליפול יחד עם הסיר. איימי מיהרה קדימה, סגרה את הדלת בבעיטה, ביד אחת תמכה בו ובשנייה בידית הסיר. "צעד-צעד, טוב בחור גדול?".
שקד הנהן.
הם צעדו באיטיות לכיוון המטבח והניחו על הכיריים את הסיר, לאחר מכן נשענו על השולחן והתנשפו בניסיון לסדר את הנשימה לאחר המאמץ.
'אני מציע שנתמודד יחד לנינג'ה ישראל' אמר וניסה לנגב את הזיעה שבראשו בעזרת השרוול- מה שהרטיב אותה עוד יותר.
"טיפשון. חכה כאן אביא לך מגבת" צחקה איימי ופנתה לאמבטיה.
איימי חיפשה את המגבת הכי יפה שיש לה שתהיה ראויה לזוכה במקום ראשון בתחרות כלשהי- מגבת מעוטרת בפרחים שקנתה לאחרונה, וכשמצאה אותה חזרה אליו והציגה אותה מולו.
"פרס למקום שני" צחקה והושיטה לו.
'תודה, את אדיבה כל-כך' אמר שקד, קד ולקח את המגבת.
פתאום קרה דבר שאיימי לא ציפתה לו: ברגע שפשט שקד את חולצתו והתנגב- הלב שלה החל לדפוק במהירות, נהיה לה חם ומחניק מה שגם לה להתנשף, ונהיה לה כאב ראש ממחשבות שרצו במהירות.
איימי נזכרה ברגע הרצח, בגופתה של ריקי מוטלת על הרצפה, בגל- האיש שהכי סמכה עליו, שגירש אותה, ובבחורים שפגשה ברחוב. ואז נזכרה בשיחותיה הנעימים עם שקד, ובכמה שהוא עזר לה ועוזר לסבתו – כל זה חוץ מגופו הספורטיבי החשוף עכשיו, עם הקעקוע המעניין בצורת תוכי שמצויר עליו.
'איך הייתי עיוורת לזה? שקד הוא היחיד שמבין אותי באמת! וגם- החיים קצרים מדי, אין הרבה אנשים שניתן לבטוח בהם'.
ללא מחשבה שנייה, נצמדה אל שקד, דחקה אותו בכל כוחה לקיר מאחוריו, והצמידה אותו אליו בעזרת רגלה כשהיא מנשקת אותו מספר נשיקות במרץ.
שקד התנגד ודחף אותה לאחור 'איימי, הירגעי! את פועלת בחוסר מחשבה. את יודעת שקשה לתקשר איתי ויהיה לך קשה איתי. אני לא ראוי לך ואני גם לא רוצה להיות תכנית ב' שלך!' .
איימי התנשפה בכעס, ואז אחזה בראשו בחוזקה ונשקה לו "שתוק כבר, שקד!".
'תמיד אפשר לחמם את הפונדו במיקרוגל…'
—
האישה ישבה על הכיסא הנוח ופיהקה.
"טוב, השעה כבר מאוחרת" אמרה הבחורה מהשולחן מולה שהייתה העובדת האחרונה במשרד באותה השעה.
היא אספה את חפציה לתיק העור שלה, כיבתה את המחשב וקמה ממושבה בכבדות.
חודש שישי להריון זה מצב לא קל.
"נתראה מחר, עדי!" אמרה האישה במשרד ונפנפה לשלום. "ותזכרו, חמישי הבא בערב, יש על האש בפארק הירקון לכל המשפחות על חשבון המשרד".
"אם יש אוכל- אנחנו בטוח נבוא," אמרה עדי ופנתה ללכת "להתראות בוס!".
"את תמיד יכולה לקרוא לי בשמי הפרטי, גם בעבודה," אמרה האישה. "בלעדייך לא הייתי כאן"
"בסדר בוס" אמרה עדי בחיוך. "לילה טוב טיפ-טיפ!".
השתיין צחקו ועדי הלכה משם.
'סוף-סוף קצת שקט' חשבה טיפני. היא לא מיהרה לשום מקום.
לא היה לה שום גבר בחייה של טיפני – היא רצתה להיות חופשי ועצמאית. משפחתה הגרעינית גרה בצרפת, הייתה לה עבודה טובה ומרוויחה, דירה לתפארת, כלב פג טוב ונאמן בשם 'פונדו', חיים טובים, חברות טובות שחלקן קינאו בהצלחותיה, לא מעט חברים עם רמת קשר כזאת או אחרת, ובקיצור – היא הייתה מרוצה.
לאחר שהתמתחה, נכנסה טיפני ל-youtube וצפתה בטריילרים לסרטים הקרובים שיעלו לקולנוע בחודש הבא.
היא לא הצליחה להיזכר מתי נהנה מסרט בפעם האחרונה.
טיפני אהבה בעיקר סרטי אימה. למשל לצעוק אל הבחורה במרקע 'לא! אל תלכי לשם! מה את עושה?!' לפני שהרוצח האכזרי מציץ משום מקום.
כשהייתה צעירה יותר, אהבה סרטי תעלומה מסתורית עם שילוב של מדע בדיוני. היום היא פתוח לכל הסוגים, אבל לא מפסידה אף פרק וצופה בכל סרט של סקובי-דו.
לצערה לא נראה לו שיהיו סרטים טובים בקרוב. דווקא עכשיו כשאין עומס…
טוב, אולי תענה להצעתו של החבר הנוכחי שלה לארוחת ערב רומנטית ביאכטה החדשה שלו…
טיפני שלחה יד אל הטלפון הסלולארי שלה כדי להתקשר אליו, אך המחשב השמיע קול 'טינק!' שמבשר על קבלת הודעת מייל.
'בשעה כזאת?'.
היא פתחה את ההודעה, וכדי להיות בטוחה שהבינה נכון, קראה את ההודעה שוב.
טיפני נבהלה, כיבתה את המחשב והתחילה לאסוף את חפציה במהירות ובאקראיות 'אני חייבת לעוף מפה!'.
לאחר שווידאה שלא שחכה שום דבר חשוב- רצה לכיוון המעלית, וכשנכנסה לחצה על קומת החנייה.
לצערה, המעלית לא הגיעה אל ייעדה המבוקש.
המשך יבוא…
תגובות (1)
אממ… וואו, כל כך הרבה נקודות מבט בפרק אחד. אוקיי.
קודם כל, איימי. לדעתי גל עשה דבר טוב בכך ששלח אותה משם. חששתי ממש כשהם התקרבו אליה (קרה לי פעם מקרה דומה וזה באמת אחד המלחיצים, אבל ברוך ה' תפילותיי נענו והבחורים פשוט עשו אחורה פנה באמצע הדרך.) ממש שמחה שיש לה טייזר בתיק ושהיא לא מהססת להשתמש בו.
הקטע עם שקד היה חמוד ממש. זווית חדשה על איימי שהיה נעים לגלות.
הבחור בבורה בורה- כל כך לא מנומס. כאילו אני מבינה, איימו על אשתו, אבל עדיין, יש בי צד שכועס עליו.
קנדי- איי, נשמה, איזה סיפור חיים, ממש עצוב לי עליה, למרות שאני חושבת שהיה אפשר לתת לה במה לנקודת מבט לבד ואז להרחיב לאט על הנושא ומשפחתי שלה.
גל- איף, ממש רציתי לדעת כבר מה קרה שם, זה נראלי המתח הכי גדול שהייתי בו. ידעתי שזה לא רעל! (בסדר חשדתי בזה אבל עדיין) אבל הקטע עם הצופה מרחוק היתה משהו שלא ציפיתי לו.
מה שכן, לא הבנתי מה קרה בסוף. היא נדקרה או שההוא ירה בה מרחוק? מרגיש לי מעורפל העניין או שאני פספסתי משהו בענק.
אני חושבת שאולי עדיף פחות נקודות מבט של אנשים בפרק, כדי שיהיה אפשר להתמקד בכמה שהעלילה שלהם בפרק תהיה ארוכה (אני מרגישה שהסתבכתי עם ההסבר של עצמי)
בכל אופן, פרק ממש יפה. אהבתי. קצת דרש הרבה ריכוז אבל בסדר. תמשיך!