תמיד הינו ותמיד נהיה פרק ארבע העלה שנייה

ואז הרגשתי ששחר/אמה מרפה מאוד את גופה הסתכלתי עליה וראיתי שהיא נופלת,היא התעלפה,היא כול כך חלשה בזמן האחרון,כול דבר קטן מערער אותה,בטח כול כך קשה לה אם כול מה שקורה כאן,איך לא ראיתי את זה?
״מהר,תביא מים״ אמרתי למדריך ובדקתי שהיא חייה,פוי יש לה דופק והיא נושמת.
״מזה מים?״ שאל המדריך.
״מה אתם שותים עם לא מים?״ שאלתי בלחץ אך בסקרנות.
״מחלב״ הוא ענה בפשטות.
״מזה מחלב לעזאזל?!?!?״ המקום הזה מוזר,מאוד מוזר.
״את תיראי עוד…״ הוא אמר.
״לא,אני לא ׳אראה עוד…׳ אני רוצה לדעת הכול ואני רוצה לדעת עכשיו״ ממש מעצבן אותי כול העניין הזה כבר….
״הלוווווו אני מתעלפת כאן!!!!״ שמעתי את שחר/אמה (עניין השמות הזה מבלבל מאוד) אומרת.
צחקנו אני והיא והמדריך בהה בנו.
״טוב נסיכות,בואו אחרי,יש לכן בית ספר מחר״ נאנחנו והלכנו אחרי המדריך…
~נקודת מבט שחר/אמה~
פקחתי את עייני,שכבתי עם ראשי על רגליה של לין,וראיתי אותה ואת המדריך מדברים והיא מתעצבנת לאט לאט….
לא,אני לא ׳אראה עוד…׳ אני רוצה לדעת הכול ואני רוצה לדעת עכשיו״ שמעתי אותה אומרת/צועקת,היא ממש התעצבנה…..מבינה אותה…
״הלוווווו אני מתעלפת כאן!!!!״ אמרתי,אני לא אוהבת שמתעלמים ממני….:(
חחח
צחקנו,אנחנו אוהבת את הקטעים המוזרים האלו שלנו….
המדריך בהה בנו,מוזר ~_~
״טוב נסיכות,בואו אחרי,יש לכן בית ספר מחר״ נאנחנו וולין הלכה אחריו ואני דילגתי,ההתעלפות הזו פתחה את עיניי,יש מצב שהיה לנו טוב פה….