תמיד הינו ותמיד נהיה פרק 7

~נקודת מבט לין~
נכנסנו לכיתת 43 והדבר הראשון שצד את עיני היה המיקרופון,אני ואמה (החלטתי שאני קוראת לה אמה ולא שחר) עמדנו בדלת ולא עשינו כלום סתם עמדנו,לא היה אף אחד בכיתה היא היתה ריקה ובו זמנית מלאה, מלאה בכלי נגינה ודפים על גבי דפים והיתה שם גם בריכה קטנה (???) וכן ציור וכמה חיות על הרציפה (הרבה חיות על הרציפה ומכול הסוגים, כן?) הסתכלתי על אמה והיא הסתכלה עלי, נכנסנו על הכיתה ומצאנו מקום לשבת, ברגע שהתיישבנו הדלת נסגרה.
אמה קמה לפתוח שוב את הדלת. ״זה נעול…״ היא אמרה בחשש.
״מה לעזאזל קורה פה?״ שאלנו ביחד אני ואמה, חיכינו חמש דקות ועשר דקות וחצי שעה ושעה ושום דבר לא קרה הדלת עודנה נשארה סגורה.
בשלב מסויים ממש שיעמם לי אז לקחתי את המיקרופון, אמה הסתכלה אלי במבט שואל, הרמתי ושמטתי את כתפי והתחלתי לשיר בשקט את השיר oath – Cher Lloyd.
הדלת נפתחה, אבל לא הדלת שממנה באנו אלא דלת אחרת שלא ראינו שהיא שם, רצנו אליה ואני עברתי אל החדר השני, שאמה נסתה לעבור היא נתקלה במחסום כולשהוא והדלת נסגרה.
״אמה אמה אמה אמה אמה!?!?!?!?״ צעקתי ודפקתי על הדלת, שמעתי צעקות בלחש ובשקט, ״אמה!!!!״ צרחתי ואז הרגשתי דבר מה על גבי….