המרדף אחרי השם | סיפור | חלק 2

20/08/2009 923 צפיות 3 תגובות

נתקלתי בעץ.
" אלכסנדרה, את בסדר?! " הוא שאל
" כן. רוץ כבר!! " קמתי והתחלתי לסחוב את לוגן.
אחרי 5 דקות איבדנו את רני.

~ ~ ~
שעה אחרי המדרף השני, אלכסנדרה ולוגן ברחבת הסקט-בורד.

" אלכסנדרה, את יודעת לרכוב על זה? "
" כמובן! " עניתי בעודי עולה על הסקט-בורד. " עניתי " אתה צריך בטחון ושיווי משקל! תנסה. "
" בסדר… " ענה בחשש. הוא עלה על הסקט-בורד, ותנחשו מה? הוא נפל.
" חחח… " ציחקקתי " אתה לא יודע לרכוב על זה, או מה? "
" אינני יודע. " הוא טען
" מי בימינו אומר אינני יודע? " לא הבנתי.
צחקנו, רחבנו קצת והגיע הערב.

~ ~ ~
" לאן נלך? " שאלתי.
" אל הבית שלי, אלא מה? "
" יש לך בית? " הופתעתי.
"כן. " הוא ציחקק " טיפשונת קטנה, כמובן שיהיה לי בית! "
" אז…. למה לא אמרת לי אתמול?! " צעקתי עליו.
בדרך הוא סיפר לי:
" אני לא יכול להביא אותך כל יום לביתי, את צריכה להתרגל לגור בטבע, ביער, וברחובות העיר. כמובן שיהיה לך קשה, אבל… את יודעת. "
" מה אני יודעת? " שאלתי מודאגת.
" כמובן שיום אחד תיצטרכי או לחזור לפנימייה או לקנות, או למצוא בית. את לא יכולה לגור ברחוב לנצח… " הוא הסביר בעודו פותח את הדלת לכניסה של ביתו.
" וואו. " התפלתי. כל ספר במקומו, הכלים רחוצים, המיטה הקטנה מסודרת, יש סדינים, כריות ושמיכות. החולונות נקיים, האסלה נקייה, האמבטיה נקייה ולעדה סבונים מלוטפים ריחות נעימים, שמפו, מרכך, וכל מה שבדך כלל רואים בביתים בימינו.
" ברוכה הבאה… " הוא אמר וחייך.
ישר התיישבתי על המיטה ושאלתי:
" זה הבית, הקטן והנטוש שלך? "
" כמובן. רק עם כמה שיפורים. " התיישב על ידי.
פטפטנו ונרדמו אחרי כמה שעות.

~ ~ ~
בוקר 9:34, בביתו של לוגן.

" בוקר טוב. " הוא קרא לי.
" מה? בוקר טוב… " קמתי.
" הולכים לקטוף תפוחים ותותים. "
" אתה צוחק עליי, אין פה שום שדה. או שבעצם… כן?! "
" כן. "
" כל הערב הייתי רעבה ו… אני יהרוג אותך! " רדפתי אחריו עד השדה
נפלתי והיתגלגלתי לעורך שביל הדשא.
נעצרתי, ונדהמתי למראה עייני.
" וואו. כמה ענבים, תפוחים, תפוחי אדמה, ועוד הרבה יש כאן… "
"אמ… כן. זה בעצם ככה. " התחלנו לקטוף וראינו נערה יושבת בצד ושרה.
" איזה קול מקסים יש לה. " אמרתי בעדינות ללוגן.
" כן… בואי נתקדם אליה "

" מי אתם?? " היא נבהלה.
" אנחנו 'תושבים' פה. " אמרתי.
" אתם תגידו לצבא, אני יודעת… "
" לא. מה פתאום… " עוגן ענה לה " אנחנו גם ברחנו.
" נעים להכיר, פנלופי. ומי אתם? "
" אני אלכסנדרה והוא לוגן "
" השמות שלכם לא מותרים… "
" אני יודע. אבל שלך כן. את תושבת פה? "
" אתם לא רוצים לשמוע את הסיפור שלי… "

~~~

יאללה נגמר.
תגובות ? D:


תגובות (3)

מדליק, אבל מתי נקבל הסבר על מדוע יש משטר צבאי בסיפור ?

20/08/2009 16:31

בחלק הבא. ניראה לי D:

20/08/2009 17:23

מה הסיפור שלה? את יכולה להסביר את הסיפור… O:

21/08/2009 14:04
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך