21 – פרק 2 – הצד של לילי

"אז להר הזה שבתמונה קוראים 'הר אולימפוס' זה במאדים, כמו שחשבתי" אמר ניקו. כרגיל, הוא החכם ואני זאת שיושבת בצד ומחכה שיגידו לה מה לעשות.
"הר אולימפוס זה כמו…" ניסיתי אבל ניקו קטע אותי והתחיל להסביר על ההר, הוא ניסה לחפש רמז שיוביל אותנו הלאה.
"אולי זה…." הוא חשב, נייג'ל עוד לא אמר כלום. הוא הביט בי וחיכה.
"האולימפוס שביוון" אמרתי ובחנתי את הלק השחור שצבע את ציפורניי בחוסר עניין. שמתי לב שהם לא מדברים, הם הביטו בי. דוד נייג'ל חייך. "מה?" שאלתי
"לילי!" קרא דוד נייג'ל והקליד משהו במחשב שלו. "את גאון" הוא הוסיף בחיוך.
עשיתי פרצוף לניקו, הוא זה שרגיל לקבל מחמאות. 'תקנא' אמרתי לו בלי מילים. הוא התעלם ממני ובדק מה דוד נייג'ל עושה.
"קניתי לנו שלושה כרטיסים" אמר נייג'ל והרים את מבטו מהמחשב "אנחנו מפליגים ליוון"
"איזה כיף!" אמרתי בצחוק "שמעתי שיש שם פיצות מדהימות!" ניקו הביט בי ועשה פרצוף של 'נראה לך שזה מתאים?' ואז חזר ובחן את המחשב של נייג'ל.

"אז איפה החדר שלנו?" שאלתי אחרי כמה דקות שבהם הסתובבנו על הספינה.
"אפשר ללכת לחפש" הציע נייג'ל. ניקו סובב מפתח חדר על האצבע שלו.
"למה אני לא קיבלתי מפתח?" שאלתי, ניקו עשה לי פרצוף מנצח והלך אחרי דוד נייג'ל.
אני לא יודעת כמה זמן שטנו, לדעתי יותר מדי. אני שונאת את הים, הוא גורם לי לבחילה.
אני מעדיפה מטוסים, את השמיים.
כשסוף-סוף ירדנו מהספינה דוד נייג'ל הלך לשכור לנו רכב. "אתה בטוח… כלומר…" נעצרתי. ניקו שמע שירים והתעלם ממני. הוא סמך על דוד נייג'ל בעיניים עצומות. נאנחתי בשקט.
"טוב חברים!" אמר דוד נייג'ל והקפיץ אותי ממקומי.
"אני מוכן" אמר ניקו. הנהנתי גם אני. דוד נייג'ל הצביע על מכונית כלשהיא.
"שנזוז?" שאל נייג'ל.
"קדימה" אמרתי

יצאנו מהמכונית והבטנו בהר. אני לא מתארת לכם אותו, זה המומחיות של ניקו- לספר ולפרט שטויות. התחלנו להסתובב באיזור של ההר. הסתובבנו כמעט שעה לפני שניקו צעק:
"תראו את זה!" .אני ודוד נייג'ל רצנו אליו. על אבן שלא נראתה קשורה לאבנים האחרות היה חקוק באבן שירטוט או חריטה של הר ראשמור, בחנתי את האבן בחיוך.
"אז למה אנחנו לא זזים?" שאלתי
"למה זה כל כך קל?" שאל ניקו
"נצטרך לברר" אמר דוד נייג'ל. לא אהבתי את זה. לא אהבתי את זה בכלל.
"לפחות הפעם אנחנו טסים" אמרתי "נכון?"