TomDahan
אני ינסה כל יום לעלות, אני מאוד מקווה שכיף לכם ותגיבו אם צריך לשפר משהו.

24 בנובמבר 2000.-פרק 2.

TomDahan 07/04/2015 441 צפיות אין תגובות
אני ינסה כל יום לעלות, אני מאוד מקווה שכיף לכם ותגיבו אם צריך לשפר משהו.

החלטתי ש…
החלטתי שאני הולך לשם לראות מה רוצים ממני, אולי זה סתם מתיחה של הילדים הישנים של הבית יתומים, ראיתי פה כבר כמה ילדים סתומים שצוחקים על ילדים אחרים..
התקדמתי במסדרון לחדר מספר 2000, ושמתי לב לכל החדרים ואמרתי לעצמי ׳וואו כמה חדרים יש פה, מוזר בכל מסדרון יש 40-50 חדרים ובמסדרון של חדר 2000 שזה גם המסדרון האחרון יש רק 10 חדרים׳ אבל בכלל לא התייחסתי לזה.
עמדתי מול הדלת של חדר 2000 חושש אם לפתוח את הדלת הרי מי יודע מי זאת שדיברה איתי ושהיא אמרה שהיא חמושה האם היא תתכוון לעשות אם זה משהו..
לאחר שספרתי עד 50 שמתי את יד שמאל על הדלת והודתי אותה ודחפתי אותה קלות, והיא נפתחה.
שמעתי קצת רעשים ושפתחתי עד סופו של ציר הדלת כולם היו בשקט, לא ראיתי אף איש, נכנסתי עוד קצת לראות מי שם, התקדמתי 4 צעדים והיתה לי אפשרות או לפנות ימינה לדלת בצבע שחור או לדלת בצבע לבן.
הסתובבתי שמאלה והתחלתי להתקדם לדלת הלבנה, התלבטתי אם לפתוח את הדלת הזאת, עמדתי מול הדלת הנחתי את יד שמאל על הדלת ופתחתי.
שנכנסתי חיכתה לי קבוצה של 20 נערים בערך בגילי עם רימון, ובראשם אישה עם אקדח.
שנכסתי הפה שלי היה פעור והייתי מבוהל לגמרי, ואז האישה שעמדה בראש הקבוצה אמרה ״אל תדאג אם הייתי הולך לדלת השחורה היה לך לא פחות נעים, שם מחכים לך 27 אנשים עם אקדחים שכל אחד היה דופק לך כדור ומפוצץ לך את הראש.״
ואז העזתי לומר ״ מה למה לעשות דבר כזה, לדפוק לנער כדור בראש?!״
ואז היא ענתה לי ״ שאלה יפה מייקל״ חשבתי לעצמי ׳מה איך היא יודעת את השם שלי לעזאזל?! היא ממש לא מורה כי ראיתי את כל הסגלשל המורים שילמדו השנה שנכנסתי לבית יתומים, וכל שאר הילדים שמאחוריה לא נראים לי ילדים מהבית יתומים׳ ״ אני קייטי, נעים להכיר, אימא שלי מתה ב-24 בנובמבר 2000 שהיא הייתה בדרך לפגוש את סבתא שלי שהייתה חולה, ומאז היא לא חזרה, כל. ילדים שמאחורי גם איבדו אימא או אבא או את שניהם באסון הנוראי שקרה.״
מרוב ההתרגשות להכנס לחדר חדש ולהתחיל ללמוד בבית ספר ולא שדודה שלך תלמד אותך מה שהיא יודעת, שחכתי שאני בבית יתומים ושאיבדתי את אימא ואבא שלי באסון של האונייה.
אמרתי לעצמי ׳אני לא יודע אם זו מתיחה שטותית של הילדים פה ומצד שני הם לא אנשים שאני מכיר אז אני בנתיים יכחיש ויגיד משהו.׳
אמרתי לה ״אוי כן, שמעתי על האסון הנוראי הזה, אני לא קשור לזה ההורים שלי נרצחו מהומלס שיכור שמצא סכין על הרצפה ודקר את אבא שלי, ולאחר מכן אימא שלי צעקה לעזרה והוא דקר גם אותה.״
היא הסתכלה על כולם ופשוט ציחקקו צחוק קל, לא הבנתי מה הם רוצים ממני.
ואז מישהי בלונדינית הצטרפה לדו-שיח בנינינו ואמרה ״מייקל תקשיב, לפני חצי שנה קייטי החליטה לקחת את העיניינים בידיים שנזכרה בזה ששמעה את דני בן צבי מפקד המשטרה אומר שהם לא ידעו מה קרה לאונייה הזו ושהם ירדו מהעיניין, אז היא החליטה לקחת את כל שמות האנשים שאלוהים יודע מה קרה להם באונייה וחיפשה אחרי זה את שמות הילדים היתומים שנשארו לאחר האסון, אספה פרטים וכך התגבשנו לקבוצה.
הא וסתם שתדע, זה רק כדי להלחיץ שיש שם 27 אנשים שידפקו לך כדור בראש, אם היית מגיע לשם לא היה קורה כלום פשוט לא היית יודע כלום עלינו.״
״אוקיי אז כן אני יודע שיקרתי לכם, פשוט לא יודע למה זה רלוונטי כרגע, אני עכשיו נכנס לבית יתומים חדש, לחיים חדשים, ועכשיו להכנס גם לקבוצה כלשהי..״ אמרתי לקייטי.
היא אמרה לי ״מייקל אתה בכיף יכול להסתובב וללכת, אבל תזכור שאתה הולך עם הרגשה של פספוס שלא תדע מה היה באסון.״
אמרתי לעצמי ׳אני לא יפספס שום דבר מזה, אני אדע אולי מה קרה להוריי, אכיר ילדים כמוני מאותו אסון.׳ כולם הסתכלו עליי שאני אחזיר תשובה..
אמרתי להם ״אוקיי אני מצטרף, בתנאי, שזה לא יפגע בשעות הלימודים.״
קייט אמרה ״מעולה מייקל, אני מסכימה לעצמי להפריע לכם רק פעם אחת בחודש.
אה ומייקל תכיר אלו חבירך לכיתה ולשכבה..״
אמרתי לעצמי ׳וואו איזה קול זה יהיה מעולה, רק צריך שנתפלל שהילדה הבלונדינית הזאת תיהיה איתי.׳
יצאתי מהחדר לכיוון החדר החדר והענקי שלי, פרקתי את כל 7 המזוודות שלי, את כל כלי הרחצה שמתי באמבטיה.
שסיימתי לסדר הכל השעה הייתה 21:00 בלילה, הייתי גמור מכל היום הזה, הלכתי לצחצח שיניים ולהתקלח.
אחרי שסיימתי יצאתי למסדרון וראיתי כמה ילדים שראיתי היום שפגשתי את קייטי והחבורה שלה, והתקדמתי לכיוון הלובי של הבית יתומים, ובאתי לדליה שהיא הסגנית מנהלת שהייתה נראת כמו המבוגרות החמודות האלו, ושאלתי אותה איפה זה חדר 2000, שחכתי כי פשוט הייתי גמור מהיום זה לא זכרתי כלום.
היא אמרה לי ״מייקל חמודי, אין חדר 2000, יש רק עד 1700.״
הייתי פעור פה ואמרתי לעצמי ׳מה אבל א..אין מצ..ב לפני כמה שעות הייתי בחדר 2000 ולא דימיינתי אין סיכוי שדמיינתי׳..


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך