Back from the Ashes פרק 16: חברות שנאבדה

השבועות עברו במהירות ולפני ששמתי לב התאריך כבר היה ה25 בדצמבר. אני וריין בילינו המון ביחד . הוא הפתיע אותי עם הפתיחות שלו. דברנו על הכול . הוא לא הסתיר ממני דבר. הנושא היחיד שלא העלנו היה ההורים הביולוגים שלו. עדיין היה לו קשה לדבר עליהם ולא יכולתי שלא להבין אותו. ידעתי שיש המון מתח בינו לבין אביו הביולוגי אך לא ידעתי מה קרה בינהם והעדפתי לא להכנס לזה. הוא יספר לי כשיהיה מוכן.
נכון לעכשיו ישבתי בחדרו של דמיאן עם ג'ייס ודמיאן. שלחתי הודעה לריין, מחייכת חיוך טיפשי תוך כדי. הרגשתי כרית פוגעת בגבי . כשהסתובבתי ראיתי את דמיאן מחייך. הוא כבר הודה בפניי שהוא חושב שמה שיש בין ריין וביני היה רציני. הוא אפילו חשש שאולי הוא יפסיד. לריין לא הייתה בעיה לחבק ולנשק אותי בציבור ולא נראה לי שהיה לו אכפת מה אנשים חושבים. ידעתי שיש לו רגשות חזקים כלפי וידעתי שגם לי יש. מאחורי התדמית שהתפתחה לו של הקשוח חסר הלב עמד נער שנפגע קשות מהאנשים שהיו אמורים להיות שם בשבילו בזמנים הכי קשים.כולם חשבו שהוא מקבל הכול על מגש של כסף. אף אחד לא הבין שהוא איבד יותר ממה שהוא קיבל בחיים האלו. מאחורי התדמית והמסכה עמד בן אדם מדהים. נכון, הוא לא היה יותר מידי מחובר לרגשות שלו והוא אהב לדבר עליהם . והוא יכול היה להיות ממש לעצבן לפעמיים, לפגוע ברגשות של אחרים כי הוא לא מודע לרגשות שלא עצמו . אבל כשמכירים אותו באמת מבינים שיש לו לב ענק ולוקח לו המון זמן לבטוח באנשים ולהפתח אבל כשזה קורה הוא נותן לקרובים אליו את כל האהבה שיש בעולם.
חייכתי לעצמי כשחשבתי עליו. איך זה קרה ? הרגשות החזקים האלה שיש לי כפליו…? אני מניחה שדברים כאלה אי אפשר להסביר.
כשדמיאן יצא מהחדר לעזור לאמא שלו עם המצרכים מהמכולת, ג'ייס ואני נשארנו לבד. ראיתי בזה הזדמנות לדבר איתו בפרטיות על משהו שהציק לי.
"ג'ייס ?"
הוא הרים את ראשו ממחברת המתמטיקה "אממ ?"
"אתה וריין הייתם חברים ממש טובים פעם, נכון ?" הוא רק הנהן , מבט מבולבל בעיניו.
"אני יכולה לשאול אותך משהו ? אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה" הוא הנהן שנית
"מה קורה סיירה ?"
"ריין אמר לי פעם שרבתם בכיתה ח' ושספרת לכולם שהוא יתום. אנחנו לא ממש מדברים על זה ורציתי לשאול אותך .. על מה רבתם? "
הוא הסתכל עליי, מליון רגשות עוברות בעיניו.
"לא זוכר " הוא מלמל לבסוף.
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא הוסיף "זה מה שהוא אמר לך ? שאמרתי לכולם שהוא יתום? " בקולו שמעתי שהוא מתקשה להאמין . הבעת פניו תאמה לטון שבו השתמש.
הרמתי גבה "זה לא מה שקרה ?"
הוא גירד את עורפו , מבטו ממוקד על הרצפה "הוא מצנזר. סיירה, מה שעשיתי היה הרבה יותר גרוע."
מה שהוא אמר סקרן וגם הפחיד אותי. "ג'ייס , מה עשית?"
הוא שתק במשך מה שהרגיש כמו שעות. לבסוף הוא מלמל "אני לא מאמין שאני מספר לך את זה… בכיתה ח' ריין ואני רבנו. זה היה ריב גדול ורציני על שטות. אני לא זוכר אפילו על מה רבנו. אמרנו הרבה דברים אחד על השני. הכל יצא משליטה.הוא גילה למישהו שחבבתי את חברה שלו. ממש כעסתי עליו, רתחתי מכעס.הרגשתי שלא יכול להיות אדיש. ידעתי שהוא עדיין בקשר עם כמה אנשים מבית היתומים ,אנשים שהוא ממש לא היה צריך להסתובב איתם. סיירה, אני ספרתי לכל בית ספר שריין מכור קשות לסמים.ספרתי לכולם על העבר שלו. אפילו הבאתי הוכחות."
לא האמנתי למה שהוא אמר עכשיו. לא יכול להיות ששמעתי נכון. ריין לא נרקומן. לא. זה פשוט לא נכון.
"זה כמובן לא נכון " הוא מיהר להוסיף כשראה את ההבעה על פניי "ידעתי שהוא ניסה פה ושם אבל הוא היה מאוד רחוק ממכור."
"זה למה הוא לא מדבר איתך? בגלל השמועה הזאת ?" לא יכולתי לומר שלא הבנתי אותו.
" הלוואי" הוא מלמל אחרי שתיקה קצרה "סיירה, לא היה לי מושג שמה שאמרתי ישפיע ככה.חשבתי שזאת תישאר רק שמועה. לריין אף פעם לא היה אכפת מה חושבים עליו.חשבתי שאנחנו נחזור להיות חברים אחרי זה בלי שום בעיה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שרבנו." הוא עצר כדי לעבור על פניו ושערותיו בעזרת ידו
"את לא מבינה מה הוא היה צריך לעבור. הבית ספר שבו למדנו והתיכון שבו אנחנו לומדים עכשיו הכריח אותו לעשות בדיקות סמים פעמיים בחודש. אריאנה וג'וש רצו לשלוח אותו חזרה לבית היתומים. לא היה בן אדם אחד בבית הספר שהסכים לדבר איתו."
"אני לא מאמינה" היה כל מה שהצלחתי להגיד
"סיירה, את חייבת להאמין לי . אני לא ידעתי שזה יקרה. אין דבר בעולם שאני מתחרט עליו יותר ממש שאני מתחרט על מה שאני עשיתי לריין. הוא היה החבר הכי טוב שלי."
ראיתי רק חרטה וכנות בעיניו. "הוא יסלח לך ג'ייס." מלמלתי, מניחה יד על כתפו. הוא חייך חיוך עצוב "נראה לך ? אם המצב היה הפוך אני לא חושב שהייתי מסוגל אפילו להיות איתו באותו החדר. את לא תביני איזה גהינום הוא היה צריך לעבור בגללי. הוא אולי קשוח אבל אפילו האדם הכי קשוח בעולם ישבר כשכולם בבית ספר קוראים לו נרקומן מסריח ומציעים לו ללכת להתאבד ולהצטרף להורים שלו"
חבקתי אותו. לא יכולתי שלא. ההבעה השבורה שהייתה על פניו לא נתנה לי להשאר אדישה.
אף פעם לא יכולתי לנחש שג'ייס יעשה דבר כזה. אבל יכולתי לראות את החרטה הכנה בהבעת פניו. הוא הצטער על מה שעשה. הוא צדק. לריין יהיה מאוד קשה לסלוח לו, אם בכלל. ידעתי שבקשר לעיניין הזה עדיף שלא אתערב.
כשדמיאן חזר התנהגנו כרגיל אבל בעודינו צופים בסרט שאלתי את עצמי איזה עוד פרטים מהעבר של ריין אני לא יודעת.