Back from the Ashes פרק 18 : זאת כבר הגזמה

עברו כבר שבועיים מאז השיחה שהייתה לי עם ג'ייס . מה שג'ייס סיפר לי לא יצא לי מהראש . משום מה פחדתי. פחדתי שאולי ריין באמת משתמש בסמים . בגלל העבר הכ"כ מסובך שלו לא ידעתי איך הוא מצליח להתמודד עם הכול ולהיות כ"כ אדיש באותו הזמן. הרי אף אחד לא בדק אותו כבר שנים.
מה שגרם לי להעלות את המחשבות האלה היה מה שג'ייס אמר על זה שהוא ידע שריין ניסה פעם סמים.
לא רציתי שהוא ילך בדרך הזאת. פחדתי שבסופו של דבר הוא יהפוך לנרקומן שגר ברחוב. היה לי אכפת ממנו הרבה יותר מידי. אפילו בערב השנה החדשה שחגגנו ביחד בבית קפה קטן לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה . דעתי הייתה תמיד מוסחת בגלל המחשבות על זה .
במשך יותר משבוע עשיתי תחקיר רציני באינטרנט והתייעצתי עם רוקחים בבית המרקחת ולבסוף קניתי את בדיקת הסמים הביתית הכי מדוייקת שיכולתי למצוא. לקחת אותו לבית חולים היה מסובך מידי וחוץ מזה ,לא רציתי להביך אותו.
הרגשתי שאני חייבת להיות בטוחה שריין לא נוגע בזה . קיוויתי שהוא יבין את חששותיי . זה היה הרי לטובתו וחוץ מזה חשבתי שזוהי זכותי לבדוק שחבר שלי לא מזריק סמים.
היום היה יום שני השמיני לינואר והשעה הייתה שבע בערב. נסעתי לביתו של ריין שרק עכשיו חזר מאיגרוף. הייתי לחוצה . כשהוצאתי את התיק שלי שלתוכו הכנסתי את בדיקת הסמים הרגשתי כאילו הוא שוקל חמישים קילו. אחרי שנעלתי את המכונית והפעלתי את האזעקה צלצלתי בפעמון דלתו של ריין. אחרי כמה שניות , הוא פתח לי הדלת , לבוש במכנס אפור וגופייה רפויה שחשפה את ידיו השריריות. שערותיו היו עדיין רטובות מהמקלחת. הוא חייך אליי חיוך עקום .
" את לא רוצה להכנס ? " הוא שאל ואני הבנתי שאנחנו עומדים שם כבר כמה דקות.
אחרי שנכנסתי הוא הוביל אותנו לחדרו ואז הלך להביא לנו מים. אני, בנתיים, ניסיתי להתכונן נפשית. הוא נכנס לחדר, מושיט לי כוס מים. את שלו הוא הניח על השולחן והתיישב על הכיסא מול המחשב. הוא התחיל לספר לי על וידאו שמצא שהוא חשב כדי שנראה ביחד כשקטעתי אותו.
"ריין, רציתי לדבר איתך על משהו. משהו חשוב"
הוא הסתכל עליי, הבעה רצינית על פניו "קרה משהו מתוקה ? את יכולה להגיד לי הכול "
נשמתי עמוק. הבעה מודאגת מעט התפשטה על פניו. הוא עבר לשבת לידי והחזיק את ידי.
"דברתי עם ג'ייס לא מזמן.ו… והוא סיפר לי מה באמת קרה בינכם"
ריין השפיל את מבטו " לא רציתי שתחשבי עליו אחרת. ידעתי שאתם חברים טובים" הוא מלמל.
" אני יודעת אבל לא על זה רציתי לדבר" הוא החזיר את מבטו אליי , הבעה מסוקרנת עליו פניו . "את יכולה לדבר איתי על הכול" הוא עודד.
לקחתי עוד נשימה עמוקה. "ג'ייס סיפר לי שהוא יודע שניסית סמים פעם. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני מפחדת שאתה עדיין לוקח "
ראיתי רק שוק על הבעת פניו. כשיצא מההלם הוא מלמל "אני לא "
נאנחתי . "ריין ,תבין אותי.זה מפחיד אותי. אין לך מושג עד כמה. אכפת לי ממך. מאוד אכפת לי. אני רק רוצה להיות בטוחה שאני יודעת שאין לך שום קשר לזה. סמים זה דבר רציני" כשהוא לא אמר כלום עזבתי את ידו והוצאתי את בדיקת הסמים. הוא הסתכל אליי ואז על הקופסא שבידי, כל כך הרבה רגשות בעיניו. הוא קם ממיטתו. "את לא רצינית איתי ! צוחקת עליי נכון? " הוא צעק , מתעצבן יותר ויותר עם כל שניה שעוברת.
"אני רוצה להיות בטוחה ריין. אני צריכה הוכחה , בבקשה " התחננתי פחות או יותר.
" אני אומר לך שאני לא נוגע בזה. זאת צריכה להיות מספיק הוחכה מבחינתך." הוא לא הוריד את קולו . להפך. אף פעם לא ראיתי את כזה.
"בבקשה" מלמלתי. דמעות עמדו בעיניי ואפילו אני לא הבנתי למה.
הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות ואז חטף את הקופסא מידי. הוא יצא מחדרו בטריקת דלת. חיכיתי במשך דקות ארוכות שהרגישו כמו שעות. התחלתי לחשוב שהוא יצא מהבית כשהוא נכנס לחדר, פניו ריקות מהבעה.
הוא הגיש לי את הקופסא הקטנה השחורה ואני מיד בדקתי את התוצאה.
נשמתי בהקלה כשגליתי שהתוצאות של הבדיקה היו שליליות. הרמתי את מבטי אליו. להגיד שהוא היה כועס לא התחיל לתאר את מצבו.
"שמחה עכשיו?" הוא שאל, קולו שקט מהרגיל.
"ריין, אתה חייב להבין אותי. " קמתי והתקרבתי אליו בצעדים איטיים אבל הוא התרחק ממני.
"אני לא עשיתי את זה כדי לפגוע בך-" התחלתי לומר אבל הוא קטע אותי.
"לא אכפת לי. פשוט עזבי אותי" הוא נראה כ"כ מאוכזב.
"ריין אני -" אבל הוא לא נתן לי לסיים משפט
"עופי לי מהחדר" הוא צרח, מעיף את היד שהתכוונתי להניח על כתפו. כשלא זזתי הוא צעק שוב "צאי מפה ! עזבי אותי בשקט"
לא הייתי לי ברירה אלא לקחת את הדברים שלי וללכת. בכיתי כל הדרך הביתה. כשעצמתי את עיניי בלילה יכולתי לראות את הכאב בעיניו.