Back from the Ashes פרק 2 : הכירו את הזאב הבודד

בבוקר יום שישי , היילי ואני עשינו את דרכינו לעבר הלוקרים. אותה הכרתי ביום הראשון בכיתה ט' , שיעור מתמטיקה אם להיות מדויקים. התחברנו דרך האויב המשותף של שתינו (הלא הוא המתמטיקה )וגם דרך העובדה ששתינו היינו חדשות בעיירה (היא עברה באמצע כיתה ח'). היילי הייתה ללא ספק אחת הבנות הכי יפות בבית הספר. היא הייתה קצת יותר נמוכה מהמטר 67 שלי . גופה הייתה חטוב הודות לשנים של אימונים בהתעמלות אומנותית. לעורה היה גוון זהוב , שזוף בדיוק במידה הנכונה. שערותיה הבלונדיניות הארוכות החליקו במורד גבה . עינייה היו גדולות וירוקות. בנוסף לכל היה לה טעם מעולה בבגדים. לא פלא שכל בן בתיכון היה רוצה שהיא תסכים לצאת איתו.
אבל היא לא הייתה עושה את זה בדרך כלל. היא הייתה דלוקה קשות על מישהו. והמישהו הזה , למרבה הפלא, לא הביע שום צורה של התענינות .נאנחתי בפעם המיליון הבוקר. היא חפרה לי עליו כמו שהיא עושה כול בוקר.
" רק תביא לו את זה " היא אמרה , מנסה לדחוף לי פתק לידיים.
"מה זה , חזרנו לכיתה ב' ? " הרמתי גבה , דוחפת בעדינות את היד שלה שהחזיקה בפתק.
"נו מה אכפת לך ? את עוזרת לחברה הכי טובה שלך בכול היקום להגשים חלום" היא פחות או יותר התחננה , מסתכלת עליי בעיניי הכלבלב הגדולות שלה .
" אם הוא היה מעוניין , הוא היה מציע לך לצאת איתו לפני הרבה זמן"אמרתי בעודי פותחת את הלוקר . היא עשתה את אותו הדבר.
" אני מניחה שאת צודקת " היא נאנחה " את הרי מכירה אותו , יותר טוב מכל תלמיד אחר בתיכון הזה .איך יש לך כל כך הרבה מזל?! " היא סגרה את הלוקר ונשענה עם גבה עליו. אני עדיין חפרתי בניסיון נואש למצוא את מחברת היסטוריה . קפצתי בבהלה כשהרגשתי איך היא סותרת את גבי . "מה יש לך ?" שאלתי , עצבנית. " הוא כאן" היא צייצה . אנחה . ברור , מה עוד יכול לגרום לה להגיב ככה ?!
עקבתי אחרי מבטה. בקצה השני של המסדרון , בשורת הלוקרים מולינו , עמד ריין (גשם=Rain) הבן שהיילי דלוקה עליו כבר כמעט שנתיים.
גם הוא ,כמו דמיאן ורוב התלמידים בתיכון , נולד וגדל בעיירה .הכרתי אותו בכיתה ט', כשגם הוא הצטרף לנבחרת הפוטבול. המאמנים ממש התלבהו ממנו ואפילו אני , שלא מבינה כלום במשחק הזה , יכולה לראות שיש לו כישרון בתור שחקן. בכיתה י' למדנו ביחד בביולוגיה והמורה החליטה לצוות אותנו בתור שותפים למעבדה . זה היה חיבור מוצלח ואותה המורה כנראה חלקה את החדשות עם שאר המורים במחלקת המדעים כי השנה , בביולוגיה 2 , המורה החדש החליט שאנחנו נמשיך להיות שותפים.
לא נראה לי שלריין היה אכפת. הוא היה תלמיד מצטיין וכל שנה היה מגיע לרשימת המצטיינים של בית הספר. זה לא משהו שקורה בדרך כלל עם שחקני פוטבול , אבל הוא לא היה האתלט הטיפוסי. נתחיל בזה שהוא מתבודד ,מן זאב בודד כזה לא כל כך פופאלרי. אבל הוא לא היה מאלה שהספורטאים האחרים היו עושים ממנו צחוק , להפך, רוב הבנים בקבוצה פחדו ממנו. זאת אחת הסיבות שלא מינו אותו בתור הקפטן. משהו שכן היה משותף לו ולשאר הספורטאים היה הפופלאריות בקרב הבנות . אני לא יכולתי להגיד שלא הבנתי למה . היה לו יופי מיוחד כזה . אני חושבת שהדרך הכי טובה להסביר יופי כזה היא להשוות אותו לציור . ציור שצריך להסתכל עליו כמה דקות כדי להבין את היופי שלו וברגע שהבנת , אי אפשר להסיר ממנו את העיניים. הוא היה גבוה (1.87) והיו לו שרירים מאוד מרשימים. עורו היה חיוור אבל לא בצורה שגרמה לך לחשוב שהוא חולה.שערותיו היו שחורות וחלקות ונראו תמיד מבולגנות, כאילו הוא הרגע יצא המיטה . עיניו היו אפורות , מחשמלות קרות כאלה . תוי פניו נראו כאילו פסל מפורסם פיסל אותם . אבל כל זה לא עיניין אותו. לא היה לו אכפת שמתלהבים ממנו, וזה לא בגלל שהוא סנוב (למרות שהוא היה יכול להיות מגעיל אם הוא רוצה ).וזה מה שעורר את סקרנותי בו, לא המראה שלו(לי היה את דמיאן והוא לא נראה פחות טוב מריין) .מסיבה כלשהיא, הוא נראה כאילו משהו מציק לו, כאילו עובר עליו משהו שהוא פשוט לא מסכים לשתף. ניסיתי לשאול אנשים מה הם יודעים עליו, אבל הם התחמקו.זה לא מוזר שמישהו שבקלות יכול להפוך להיות הכי פופלארי בבית הספר בוחר להיות לבד כל הזמן ושומר פרטיותו באופן כמעט מפחיד ? מה אתה מסתיר , ריין ? אני אגלה , בסופו של דבר