Back from the Ashes פרק 21:מפגש משפחתי חלק ב'

הכאב והחרטה נראו בברור על הבעת פניו של אלכסנדר . "ריין, אני לא יכול להסביר לך כמה אני מתחרט על מה שקרה " הוא מלמל , קולו מלא בכאב.
"אין לך מושג על מה אתה מדבר ! " ריין המשיך לצעוק, לא נרגע לרגע "אתה לא מבין בכלל מה עשית ! ואיך תבין? הרי לא עברת דברים כאלה עם הילדים שלך! אז בוא אני אסביר לך. אתה צרחת עליי בזמן שאני התחננתי לפנייך ועשיתי מעצמי צחוק.אמרת שאני סתם ילד קטן ומפגר שיכול להרוס לך את החיים. אמרת שמבחינתך אני לא הילד שלך , שאתה לא רוצה אליי שום קשר ! אחרי השיחה הזאת נעלתי את עצמי בחדר למשך יותר מיום עד שהעובדים שברו את הדלת כי הם פחדו שעשיתי לעצמי משהו. לא דברתי עם אף אחד במשך שבועות כי פחדתי שאם אני אפתח את הפה אני אשבר עוד פעם והבטחתי לעצמי שאני לא אתן לך להשפיע עליי ככה. הבנתי שאני לא מעניין אותך , שלא אכפת לך ממני .אתה יודע שבמשך שנים הייתי חייב לקחת כדורי שינה כדי להרדם ? חשבתי שתעזור לי עם זה. חשבתי שתתמוך בי."
"בן , אני לא יודע מה להגיד לך חוץ מזה שאני מצטער" קולו של אלכסנדר נשבר לקראת הסוף.
"לא אכפת לי ! אתה לא מבין את זה ?! איך לאזעזל אתה מעז לקרוא לי בן ?! איזה אבא עוזב את הבן שלו ככה ?! איזה סיבה הייתה יכולה להיות לך שזרקת אותי מהחיים שלך ככה סתם, כאילו אין לי שום קשר אלייך?!" ריין צעק. הוא היה כל כך פגוע. הבנתי שזו הפעם הראשונה מזה שנים שהוא הוריד את כל המחסומים. בכול פעם הוא הצליח להרגיע את עצמו, הכעס חזר והתפרץ החוצה.
כשדיבר, זה היה תורו של אלכסנדר לצעוק
"אתה רוצה לדעת למה ריין?! כי פחדתי שטניה תחשוב שאני אבא נוראי שמסוגל לעזוב את הילדים שלו. רק נולד לנו הילד הראשון שלנו ולא רציתי שהיא תבהל ותעזוב אותי. רציתי חיים איתה. רציתי להיות איתה ועם הילדים שלנו.אתה היית מבחינתי מכשול. חשבתי שתפריע ולא רציתי את זה. ידעתי שגם אני אעזוב אתה לא תיהיה לבד. ידעתי שתעשה לנו בעיות ולא רציתי להקשות על טניה. "
שתיקה .
אף אחד מהם לא פתח את פיו במשך מה שהרגיש כמו שנים. אלכסנדר חקר בזהירות את פניו של בנו. הוא לקח צעד לכיוונו של ריין והתכוונן להניח את ידו על כתפו של ריין אבל ריין העיף אותה באגרסביות .
"אל תעז לגעת בי ! " הוא צרח. זה הפחיד אותי לראות אותו ככה .הוא היה כל כך פגיע פתאום , כאילו הוא עומד להשבר בכל רגע. הכאב נראה בברור בעיניו וזה שבר לי את הלב. זה לא מגיע לו לסבול ככה. לא הגיע לו לעבור את מה שעבר.
"אני-" אלסנדר התחיל אבל ריין קטע אותו בצעקה
"אתה מה ?! מצטער ?! על מה אלכסנדר ? זה אני שהייתי לא מספיק טוב כדי שתרצה לקרוא לי הבן שלך! עכשיו יש לך משפחה חדשה, ילדים מאשתך החדשה , למה אתה צריך אותי ? המשאלה שלך לפני 11 שנה התגשמה ! אני לא הבן שלך. אתה לא צריך לדאוג שאני אעשה לך בושות ! אני לא אהרוס לך כלום יותר!אני לא אפריע לך ! אני לא מזכיר את השם שלך, לא מחפש אותך ולא מבקש ממך כלום ! למה אתה נכנס לחיים שלי פתאום ?" הוא שאג , הכעס מתופצץ בתוכו
" ריין, אתה ילד מדהים. אני אף פעם לא חשבתי אחרת. אני מצטער שנפגעת , מילים לא יכולות לתאר עד כמה .אני מתחנן שתתן לי הזדמנות. אני רוצה שתכיר את האחים שלך. אני רוצה לבלות איתך זמן. ריין, אני רוצה את הבן שלי בחזרה" קולו רעד מהתרגשות. הוא חיכה לתגובה מריין אך הוא לא דיבר . ריין התיישב על הספה ,מבטו נעוץ על נקודה אחת. אלכסנדר התקרב אליו וכשריין קלט אותו הוא קם מהספה.
"עזוב אותי " הוא מלמל , קולו חלש כמו קול של ילד קטן שחטפו לו את הכדור.
"אני לא מתכוון לעשות את אותה הטעות" אלכסנדר עשה צעד לכיוונו.
"ממש אבא למופת " ריין מלמל
"אני לא מוותר-" אלכסנדר התחיל אבל ריין קטע אותו. כשדיבר קולו נשמע עייף ומיואש
"רצית שיחה איתי – קיבלת , עכשיו עוף לי מהחיים. בבקשה "
"ריין, אין שום דבר שאני יכול להגיד לך חוץ מזה שאני מצטער. אני מבין שאתה צריך זמן , בן. אני יודע שאתה תמצא את הכוח לסלוח בסופו של דבר. אתה ילד חזק." קולו של אלכסנדר רעד מהתרגשות
ריין גיחך ללא הומור "על זה אני צריך להודות לך , לא ככה ?מה שלא הורג ,מחשל . אין לך מושג מה הייתי צריך לעבור בגלל החלטות שלך, בגלל שאתה רצית שלך יהיה טוב . אתה לא ראית איזה פרצופים אנשים עשו לי כשראו אותי . אתה לא שמעת את השמועות שהפיצו עליי בבית ספר."
" אני הייתי צריך יותר מעורב , אני יודע" הכאב גלוי הבעת פניו ובקולו של אלכסנדר.
"זה לא משנה עכשיו. אני רוצה שתצא מהחיים שלי." זה היה ברור שלריין נגמרו הכוחות להמשיך את השיחה הזאת.
"אני לא מתכוון לעשות דבר כזה . אני לא אוותר."
"למה לא ? זה לא כאילו הייתה לך בעיה לעשות את זה בעבר. תבין,כמו שאתה לא היית צריך אותי אז, אני לא צריך אותך היום ."
כאב התגלה בפניו של אלכסנדר " מי אמר לך דברים כאלה ?! לא עבר יום שבו לא חשבתי עלייך. אתה מתאר לא לעצמך כמה התגעגעתי! זה גו'ש ואריאנה הכניסו לך את השטויות האלה לראש ?!"
" אתה לא תעז לדבר עליהם ככה ! " צרח ריין , משתמש בטיפת האנרגיה האחרונה שנשארה לו "הם עשו בשבילי יותר ממה שאתה עשית כל החיים שלי! הם הוציאו מהבית יתומים ההוא ! הם נתנו לי בית שאתה סרבת לתת לי ! תעשה לי טובה אלכסנדר, תחזור לאישה והילדים שלך ותעזוב אותי בשקט!"
אלכסנדר לא זז ממקומו. ריין נאנח והתקדם במהירות לכיוון הדלת. לאחר כמה שניות נשמע הרעש כשהדלת נפתחה ונתרקה באגרסיביות.
גו'ש ואריאנה מיהרו חזרה לסלון . אלכסנדר חייך עליהם חיוך עצוב. הם הבינו שריין היה זה שעזב .
"אני מצטערת, אני אלך לראות מה קורה איתו" מלמלתי בעודי ממהרת לכיוון הדלת . לבשתי את המגפיים שעמדו ליד הכניסה ויצאתי. את ריין הצלחתי למצוא בפארק קטן בסוף הרחוב. התקדמתי עליו וחבקתי אותו. לא לקח לו יותר מידי זמן כדי להחזיר לי חיבוק.
" אני מצטער שהיית צריכה לראות את זה . את בסדר?" הוא מלמל לתוך אוזניי , מצמיד אותי עליו בעדינות.
"אל תחשוב עליי. מה איתך ?" שאלתי, מחכה לתשובתו. כשהיא לא הגיעה , התרחתי ממנו בעדינות כדי שאוכל לראות את פניו. הבעה מלאת כאב הייתה על פניו. תפסתי את ידו, מתקרבת עליו עד כמה שיכולתי . "ריין ,אתה בן אדם מדהים , באמת. זה שהוא לא הבין את זה זאת בעיה שלו. הוא כל כך פגע בך והוא כנראה לא ידע שהוא בעצם פוגע בעצמו. הוא הפסיד אותך.הוא הפסיד ילד מקסים. אני לא חשבתי שאני אגיד לך דבר כזה . החזות שלך הפריעה לי לראות את האישיות. אבל עכשיו אני רואה. אתה מקסים ומדהים והדרך שבה שאתה דואג למי שאתה אוהב מדהימה אותי. אני רק מצטערת שלא ראיתי אותך קודם "
חיוך ענק ענק עלה על פניו של ריין. הוא חיבק אותי ואז הצמיד את שפתיו על שפתיי. "מה עשיתי שאת מגיעה לי ? " הוא מלמל תוך כדי חיבוק ובאותו הרגע שאלתי את עצמי את אותה השאלה.