Back from the Ashes פרק 26 : יום הולדת

הצלחתי לשכנע את היילי שלא תגיד שום דבר לאף אחד אבל זה לא עצר אותה מלנאוץ בי מבטים שגרמו לי להרגיש ממש בנוח.
המערכת יחסים של ריין ושלי הייתה טובה מאיי פעם ולא רציתי שמשהו שהוא כבר ממש לא רלוונטי יפריע לנו. היו לי רגשות אמיתיים כלפיו, משהו שלעולם לא האמנתי שיכול לקרות.השבועות עברו במהירות מפחידה והתאריך היה ה14 לפבואר , יום ההולדת שלי ויום האהבה.
ריין אסף אותי מהבית שלי במכונית של ג'וש ב8 בערב. הנסיעה ארכה בערך 20 דקות. המסעדה לא נראתה לי מוכרת וכשקראתי את שמה היא עדיין לא נשמעה מוכרת.
כשנכנסנו , קיבל את פנינו ריח מתקתק. המסעדה הייתה קטנה והאווירה בה הייתה רומנטית. על כל שולחן עמד נר ריחני מה שהסביר את הריח החזק במסעדה. אחד המלצרים הוביל אותנו לשולחן וריין עזר לי להוריד את המעיל ולחשוף את השמלה הצמודה בצבע בורדו. הוא הזיז את הכיסא כך שאוכל לשבת ,תלה את המעיל על גב הכיסא ואז התיישב מולי. בחנתי אותי במבטי. הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת וג'ינס שחור שנראה כאילו יוצר במיוחד בישבילו כי הוא התאים לו כל כך.הוא נעל מגפיים שחורות שלעולם לא ראיתי לכן ניחשתי שהיו חדשות. שערותיו היו מבולגנות כרגיל וריח הבושם האהוב עליי נדף ממנו. אבל כל זה לא גרם לו להראות מהמם ולגרום לכל בת במסעדה להסתכל עליו. זה היה החיוך המסנוור שלו. החיוך המקסים שהגיע לו לעיניים. אהבתי את זה. אהבתי שהוא מחייך ככה.
"את נראת מקסים" הוא אמר , מוציא אותי מהבועה הייתי בה.
כשהסמקתי, הוא צחק. הוא תפס את ידי והניח את ידינו השלובות על השולחן. כשמלצר הגיע הוא לקח את ההזמנות שלנו ואחרי 15 דקות בערך , חזר איתן.
האוכל היה טעים מאוד, מהמנה הראשונה ועד לקינוח. השיחה בין ריין לביני לא עצרה לרגע. אהבתי לדבר איתו. אהבתי לדבר איתו על כל נושא קיים , לא משנה כמה רנדומלי . שמתי לב שהחיוך שהופיע מאז שאסף אותי לא נעלם כל הערב. כשהוא הסיע אותו הביתה , לקראת חצות, הזמנתי אותו להיכנס. אמרנו שלום להורים שלי , שחייכו וציינו כמה הם שמחים לראות את ריין אצלם בבית. ההורים שלי אהבו את ריין, לא שזה הפתיע אותי.
כשנכנסנו לחדר שלי ריין תפס את ידי והוביל אותנו למיטה . הורדנו נעליים ונשכנו אחד מול השניה כך שיכולנו לראות את הפנים אחד של השניה. שתקנו. לא רצינו להרוס את הרגע במילים. לא ידעתי כמה זמן שכבנו ככה ולא היה לי אכפת. רצתי שזה ימשך לנצח.
"יש לי משהו ממש חשוב להגיד לך" ריין אמר פתאום, קולו לא עולה על לחישה . ההבעה הרצינית על פניו גרמה לי לחשוד.
"מה ?" הוא שתק . הוא נראה כאילו התלבט אם להגיד את מה שרצה או לא.
"ריין, מה קרה?" שאלתי , הפעם יותר מודאגת. הוא שתק למשך עוד כמה דקות ואז אמר משהו שהשאיר אותי ללא מילים.
"אני אוהב אותך"
שלוש מילים . מי היה מאמין שלשלוש מילים יש כל כך הרבה השפעה על בן אדם?! לא היה לי מושג שאני אגיב איך שהגבתי כששמעתי את מה שאמר, או לחש במקרה שלנו.
אהבתי את זה. אהבתי לשמוע אותו אומר את זה .אהבתי לשמוע את המילים האלה בקול הנעים שלו. אהבתי את העובדה שהוא אומר את המילים האלה בכוונה אליי. אהבתי את החיוך העקום שעלה על פניו ממש הרגע. אהבתי את השפתיים שלו שהיו היבשות למראה . אהבתי את הדרך שבה השערות הפרועות שלו נפלו על מצחו ונראו רכות כל כך. אהבתי את העיניים האפורות שלו שנראו כמו השמיים בזמן סערה. אהבתי את הרכות בעיניים שלו כשהסתכל עליי. אהבתי את העובדה שהוא כל כך מקסים, ואת כל הצדדים האחרים היותר עמוקים שלו שהוא הסתיר בפניי כולם . אהבתי את החוזק הנפשי שלו , השליטה העצמית שלו.
ואז קלטתי.
"אם את לא מרגישה אותו דבר, זה בסדר" הוא מלמל פתאום, הבעה קצת פגועה על פניו, ואז הבנתי ששתקתי במשך יותר מידי זמן. אז החלטתי לשתף אותו במה שהרגע קלטתי.
"אני אוהבת אותך"
הוא שתק לרגע ואז מלמל "מה?"
"אני–" התחלטתי לומר עוד פעם אבל הוא קטע אותי, מצמיד את שפתיו על שלי. החיות בבטני צהלו בשמחה.