Back from the Ashes פרק 29: חזרי שנית

לא דברנו מאז שעזבתי ביום שני בערב. במשך כל השבוע נסיתי להתעלם ממנו ככל שיכולתי. בשיעורים שחלקנו ביחד התיישבתי הכי רחוק ממנו שיכולתי. התעלמתי ממנו כשניסה לדבר איתי פנים אל פנים ולא עניתי לשיחות או להודעות ממנו. הייתי צריכה זמן כדי לעקל את מה שקרה. לא סיפרתי על התקרית הזאת לאף אחד אך היילי ודמיאן יכלו בכול זאת להבין שקרה משהו. כשהם שאלו שאלות בניסיון לברר מה קרה עניתי להם תשובות מתחמקות שלא הסבירו כלום או שלא עניתי בכלל. העיניין הזה היה עיניין פרטי שלנו ולא רציתי שאף אחד יתערב.
ביום שבת בערב נשארתי בבית וראיתי סרט . האור בחדר היה מכובה ולצידי החזקתי קרעת פופקורן חצי ריקה. הגיבור בדיוק הציל את אהבת חייו כשנאלצתי לעצור את הסרט. הפלאפון שלי צלצל בקולי קולות בפעם השלישית בחמש עשרה הדקות האחרות והחלטתי שהשיחה כנראה מאוד חשובה אם ממשיכים להתקשר אליי כל חמש דקות. המספר על הצג נראה מוכר אך לא הצלחתי לנחש למי הוא שייך.
"הלו?"
"סיירה? מתוקה מה שלומך ?" זיהיתי את הקול מיד. זאת הייתה אריאנה, אמא של ריין. למה היא מתקשרת בשעה כזאת ?
"בסדר, מה איתך ? "
" מתוקה אני מצטערת שאני מפריעה לך בשעה כזאת אבל… זה פשוט… ריין" קולה רעד מה שגרם לי להתחיל לדאוג
"קרה משהו ?" פאניקה התגנבה לקולי.
"לא, הוא בסדר" הבטיחה לי "אני יכולה לבקש ממך לבוא לאסוף אותו ?" התכוונתי לסרב אבל משהו בטון קולה של אריאנה גרם לי לדאוג לריין למרות שהיא נסתה לשכנע אותי שהוא בסדר.
" בטח. איפה הוא?" יכולתי לשמוע אותה נושמת עמוק
"בתחנת המשטרה "
חשבתי ששמעתי לא נכון . היא אמרה תחנת משטרה ?
"מה קרה ?" שאלתי בעודי מכבה את הטלוויזיה וקמה מהמיטה.
" אני חושבת שאת צריכה לשאול אותו כשתגיעי. תודה שאת עושה את זה מתוקה " היא אמרה וניתקה את השיחה. לבשתי סוודר חם ומגפיים במהירות ויצאתי מהחדר. להורים שלי שישבו בסלון וצפו בתכנית טלוויזיה מלמלתי שאני הולכת לפגוש את ריין. הם לא הספיקו להגיב לפני שיצאתי מהבית . כשהגעתי לתחנת המשטרה השעה הייתה תשע וחצי. אריאנה וג'וש ישבו על ספסל מחוץ לתחנה . הם דיברו בלחש וכששמו לב שאני מתקרבת, הפסיקו.
"שלום מותק. תודה שהגעת" אמרה אריאנה . היא קמה ממקומה, נגשה אליי וחיבקה אותי.
"כמובן. איפה ריין?" שאלתי אחרי שהיא שחררה אותי.
"הוא יוצא עוד רגע" ענתה. ג'וש קם ממקומו . הוא הניח את ידו סביב כתפייה של אריאנה. הבעת פניו נראתה מתוחה, עצבנית אפילו. נחשתי שזה בגלל שריין נמצא כרגע בתחנת משטרה.
" אנחנו נלך" אמר , קולו תאם להבעת פניו "שוב תודה לך סיירה " . עקבתי אחריהם במבטי בעודם נכנסים למכונית ונוסעים. עכשיו הסתכלתי על דלת הכניסה . עברו כמה דקות עד שהדלת נפתחה וריין יצא ממנה. הוא ראה אותי , הבעה מופתעת מתפשטת על פניו. הוא ירד במדרגות במהירות ונעמד מולי. הוא חקר את הבעת פניי במשך שניות ארוכות ואז חיבק אותי, מצמיד אותי אל גופו עד כמה שיכל.
" אני מצטער אני מצטער אני מצטער. אני כל-כך, כל-כך מצטער סיירה." הוא מלמל לתוך אוזני. יכולתי להשבע שהקול שלו רעד טיפה.
"זה בסדר " מלמלתי. הוא שחרר אותי ובחן את פניי שנית.
" מה קרה ? מה אתה עושה כאן ? שאלתי את אריאנה אבל היא אמרה לי לשאול אותך "
הוא נאנח, תפס את ידי והוביל אותי לספסל הקרוב. ישבנו אחד מול השניה. הוא החזיק את ידי עדיין, מבטו ממוקד על אצבעותינו השלובות.
" את זוכרת שג'ייס סיפר לך שפעם ניסיתי סמים ?" הנהנתי. הוא עדיין לא הסתכל עליי. פתאום פחדתי. הוא לא מתכוון לספר לי שהוא חזר לזה נכון ?!
"כשנסיתי אותם אלה היו אנשים שהכרתי מבית היתומים שסיפקו לי אותם. אחד החברים שלי מבית היתומים החליט להסגיר את האנשים האלה למשטרה והוא היה צריך עדים. הוא ביקש ממני ועוד כמה אנשים. השוטרים התקשרו להורים של כולם אחרי שסיימנו להעיד כי כולנו מתחת לגיל שמונה עשרה ומסתבר שזה הנוהל." שתקתי.
הוא הסגיר סוחרי סמים למשטרה. לא קרה לו שום דבר רציני , תודה לאל.
" אריאנה וגו'ש נלחצו קצת. הם צריכים זמן לקלוט מה קרה. אריאנה אמרה לי שהיא מתקשרת אלייך. לא חשבתי שתגיעי" הוא מלמל. עכשיו הוא כבר הסתכל עליי. הוא נראה עייף. " סיירה, אני באמת מצטער" הפעם הייתי בטוחה שקולו רעד .
חיבקתי אותו חזק , מצמידה את שפתיו על שפתיי תוך כדי.
" אני אוהבת אותך" מלמלתי .