Blue days-פרק 1

חיכיתי לאניטה ליד גן המשחקים בשכונה שלנו.
טוב, נכון שאני כבר לא ילד קטן. אבל פה אניטה אוהבת להיפגש. שהיינו קטנים, היינו מבלים פה כל הזמן.
"נו, מתיי היא תגיע?" אמרתי לעצמי בשקט.
אניטה תמיד מאחרת, וכשהיא מגיעה, היא תמיד מגיעה לא מסודרת. (פעם אחת היא "בטעות" הגיעה עם פיג'מה, סוודר שגדול עלייה בשתיי מידות ושתיי מגפיים שונות)
אני והיא לגמריי שונים-היא מתעניינת בספרים, ואני מעדיף משחקיי מחשב.
אנחנו לא פעם מתכווחים מה לעשות. למשל, שאני רוצה לעלות אם אניטה לבית שלי לשחק במשחקיי מחשב, היא רוצה לעלות איתי לבית שלה לקרוא ביחד ספרים.
"סליחה על האיחור!" שמעתי קול מרחוק. זאת הייתה אניטה.
שיערה החום והגלי היה אסוף בקוקו מרושל, כמה קצוות שיער יצאו מהקוקו ונפלו על כתפייה הרחבות. היא לבשה ז'קט בצבע טורקיז עם כפתורים, מכנס ג'ינס כחול כהה, נעליי ספורט שחורות ושתיי גרביים בצבעים שונים. (אמרתי לכם שהיא מפוזרת?)
"לאיפה נעלמו הקצוות הבלונדיינים?" שאלתי וגיחכתי.
"הבנתי שזה לא יפה. הפעם הקצוות שלי חומים בהירים!" היא ענתה בהתלהבות ומיהרה להראות לי את השיער שלה, שהדיף ריח נעים של וורדים. העברתי את היד שלי על השיער הרך שלה, תמיד כיף להרגיש אותו.
"קניתי ספר חדש שאני חושבת שתאהב!" אמרה אניטה בהתלהבות והוציאה ספר עב-כרס מכיס הז'קט שלה. (איך זה נכנס לשם?)
"תלוי איזה נושא זה" אמרתי ביובש ונאנחתי.
"לקרוא לך את העלילה?" שאלה ודישדשה עם נעלייה בחצץ שעמדנו עליו.
"בסדר" אמרתי והתיישבנו על הספסל, מחכה לשמוע.