"dauntless" פרק 10

״בסדר תלמידים, היום הוצאתי אתכם אל מחוץ לכיתה כדי לעבור על יכולת הביטוי והתיאור שלכם… הביטו מסביבכם, אני רוצה שתבינו בכל הפרטים הקטנים של הטבע, בין אם זה בעצים הגדולים והירוקים ועד לצבע האדמה הפוריה.
היום תתארו במחברות שלכן את אשר רואות עיניכן ואת אשר אתם רוצים שהקוראים שלכם יראו, תתחילו לעבוד ובסוף המטלה כל אחד יקריא את שכתב״ הסביר המורה אלייז׳ה וניגש אלי.
״במה אני יכולה לעזור לך המורה?״ שאלתי בנימוס.
״אני מצטער ת׳ור, יש לו סיבות משלו תאמיני לי…״ אמר.
״אני מאמינה לך״ אמרתי ובאמת האמנתי לו ולת׳ור.
״אבל יש לי פיצוי… אני יכול לראות את ההתלהבות והלהט שלך וזה בהחלט מסב גאווה למורה, אז התלמיד המוכשר הזה  שמאחורי יצטרף אלייך כשותף חדש״ אמר אלייז׳ה.
הזדקפתי מכיוון שהשמש הסתירה לי את פני הבחור שעמד בשתיקה מאחורי גופו של אלייז׳ה.
״רן פלורן, הכירי את ג׳ב דונבון, הוא שייך לפלג כתיבה-״
״ומוסיקה…״ השלמתי את דבריו.
הבעתו של ג׳ב הייתה אטומה.
חיככתי בגרוני ובלעתי רוח במתח.
הוא באמת אטום לעולם…
״אני רואה שאתם מכירים, טוב אז תעבדו טוב ושיהיה לכם בהצלחה, אני משתוקק לשמוע את מה שתקריאו בסוף״ אמר אלייז׳ה.
הוא טפח על כתפו של ג׳ב בחיבה והלך לדרכו.
התיישבתי על הסדין הלבן ופתחתי את המחברת שלי.
המתח והאטימות בנינו כלל לא יאפשרו לי להתמקד בעבודה ואם אני רוצה לעשות כמיטב יכולתי עלי לשבור את הקרח בנינו.
״היי… תראה, אני מצטערת אם כשצפיתי בך פגעתי בפרטיות ובשקט שלך, אני לגמרי יכולה להבין למה אתה לא תרצה אותי בתור שותפה אבל זה ממש חשוב לי ואני מבטיחה לא לחזור על זה… למרות שאתה מנגן מדהים והמוזיקה שלך מהפנטת… אני מדברת יותר מידי, אני מקווה שהבנת למה התכוונתי… אוי אני אסתום עכשיו״ ברברתי והסמקתי קלות.
הוא הביט בי לרגע באותו מבט אטום ושפתיו התרחבו לחצי חיוך משועשע ומתנחם. עיני ננעצו בי במעין חמימות וחיבה שהופתעתי שיגלה כלפי וליבי מיד התמלא ברוגע ושלווה.
״את מצחיקה רן פלורן, לא יכולתי לבקש שותפה טובה יותר״ אמר, קולו מתוק ושליו.
ציחקקתי במבוכה והחזרתי לו חיוך.
״אז שנתחיל שותף?״ שאלתי בגיחוך.
״אני אגיד לך משהו… זה קצת מביך בשבילי… אני אדם ששואף להצטיין בהכל ואני תמיד ארצה יותר ממה שאקבל… זה חסרון אצלי ואני לא ממש יודע למה אני אומר דווקא לך את זה… פשוט מוסיקה בשבילי זה הכישרון וכתיבה זה משהו שאני רוצה להצטיין בו וללמוד מאחרים…״ הסביר ג׳ב במבוכה.
הבטתי בו המומה ומצמצתי בעיני פעמיים כדי להשתחרר מהתדהמה.
״אני לגמרי מבינה… כי זו הייתה גם הסיבה שלי, אומנות זה הכישרון בשבילי, כתיבה זה משהו שאני נלהבת ללמוד״ אמרתי בחיוך.
״אני חושב שסיפרתי לך את זה כי… סילבר אחותי דיברה עלייך הרבה, אני יודע שאתן חברות… כנראה שאנחנו דומים…״ אמר ג׳ב במעט אטימות.
״כנראה״ חייכתי חיוך שוביניסטי והוא החזיר לי חיוך זהה.
לא ידעתי מה פשר תחושת ההזדהות הזו אך אם נפשות תואמות אכן קיימות, הרגשתי כאילו מצאתי את שלי.

״עבודה טובה שותף, אלייז׳ה ממש אהב את הכתיבה שלנו״ אמרתי נלהבת.
״כן אנחנו בהחלט צוות טוב״ הסכים ג׳ב.
״אז איזה שיעור יש לך עכשיו?״ שאלתי.
״מהשיעורים הרגילים, היסטוריה… דווקא מעניין״ השיב כשידיו בכיסיו.
״מסכימה איתך״ אמרתי.
״ולך?״ שאל בסקרנות.
״יש לי אימון עם פלג רודפי הצדק ואחר כך אני אלך לעבודה בסיפריה…״ אמרתי.
״גם אני עובד בסיפריה, אני אוכל לחקות לך אחרי האימון כדי שנלך יחד, תרצי?״ שאל ג׳ב.
״אני אשמח… ואני יודעת שאתה עובד בסיפריה…״ אמרתי בראש מושפל.
״באמת?… איך?״ שאל.
״צפיתי בך ישן…״ הודיתי.
״אההה״ הוא הסמיק מעט.
ציחקקתי והתנצלתי.
״יש לך קעקוע יפה…״ הערתי בכנות.
״תודה… רן? מה עוד עשית בזמן שישנתי?״ שאל בתמימות.
״רק התבוננתי…״ ציחקקתי והוא הצטרף לצחוקי.
״רן! אני רואה שהכרתם״ אמרה סילבר שהתלוותה על ידי שיילין.
שיילין הוצגה בפני ג׳ב והוא ניסה חייך אליה חצי חיוך במבט אטום.
בהחלט קשה לו להיפתח…
״פלורן! האימון מתחיל עכשיו״ שמעתי מימיני את קולו של ת׳ור.
״אני אראה אתכם בהפסקה חברה…״ אמרתי קצרות ואצתי אל ת׳ור.
״אז אני רואה שהתחברת למר ישנוני״ גיחך ת׳ור במעט זלזול.
״טוב, לפחות הוא מוכן להיות שותף שראוי לי״ עקצתי אותו.
ת׳ור נעצר מולי והנמיך את קולו.
״זה לא שלא רציתי… רן את בחיים לא תביני!״ הוא כעס.
״תנסה אותי!״ אמרתי בנחישות.
״ראיתי את החברים שלי מתים בכל מיני משימות שהוטלו על הנבחרים של הפלג… הכתיבה היא אמצעי בשבילי להתמודד עם המוות והיא זו ששומרת אותי שפוי… אני כותב עליהם ועל הפחדים שלי… זה לא משהו שאפשר לכתוב עליו עם עוד מישהו…״ הסביר ת׳ור.
״אני חושבת שכן, במיוחד אחרי שאמרת שאני סוג של פחד בשבילך… אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל זו החלטה שלך ואני מכבדת את זה… חוץ מזה, האמת… שביני לבין ג׳ב נוצר חיבור מוזר… כאילו שאנחנו נפשות תאומות…״ אמרתי והתחושה המשונה התפשטה שוב בגופי.
״את מסיקה מסקנות מהר מידי, את בכלל לא מכירה אותו… השנה הוא השתנה ונעשה אטום לסביבה אבל בשנה שעברה את בכלל לא היית מזהה אותו, הוא היה רודף שמלות סידרתי ומסובב בנות על ימין ועל שמאל…״ אמר ת׳ור.
״טוב הוא לא נשמע שונה ממך״ סיננתי בארסיות.
״העובדה שבנות נמרחות עלי לא אומרת שאני שובר להן את הלב… אף פעם לא יצאתי עם אף אחת בניגוד אליו…״ השיב ת׳ור.
״אף אחת?״ שאלתי המומה.
הוא הנהן בהסכמה.
״התאהבת פעם?״ שאלתי.
״לא… אבל אני חושב שאני מתחיל…״ הנא השפיל את מבטו ואני לא ידעתי מדוע לחיי התלהטו לפתע.

האימון עם ת׳ור היה מפרך ביותר.
חשתי כאילו הוא מתנקם בי על העובדה שהתיידדתי עם ג׳ב אז הוכחתי לו שאני מסוגלת לעמוד בכל אתגר שיציב לי.
ת׳ור הבטיח לי שהוא ישים על ג׳ב עיין ליתר ביטחון, למרות שאמרתי לו שאני מאמינה כי הוא שונה השנה.
הארוחה הייתה מתוחה ושקטה פרט לפטפוטיהן של סילבר ושיילין.
ישבתי בין ת׳ור לג׳ב שהצטרפו אלינו ואכלו בשתיקה ואני הופתעתי שבכלל יכולתי לבלוע.
ת׳ור הביט בו בעיניים יוקדות מזעם ואילו ג׳ב שמר על אדישות.
הוא חייך אלי חיוך מעודד וחברי דבר שגרם לי להשתחרר מהמתח מנוכחותו של ת׳ור.
לא הבנתי מדוע הוא דואג יותר מידי אבל הצלחתי להזדהות עם הרגשתו בכל פעם שהגיעה נערה חדשה ללטף את עורפו.
״סיימתי…״ הצהרתי.
״גם אני, שנלך?״ שאל ג׳ב.
הנהנתי בראשי.
״לאן אתם הולכים?״ שאלה סילבר.
״לעבוד בסיפריה…״ השבתי.
״אני אראה אותך אחר כך…״ אמר לי ת׳ור מבלי להביט בי וקם מהשולחן אל עבר כיתתו.
״מה עובר עליו?״ תהתה שיילין במלמול.
״הוא נראה מתוח בצורה לא אופיינית״ אמרה סילבר.
״מדוע אתם נפגשים אחר כך?״ שאל ג׳ב לאחר שנפרדנו מהבנות והתחלנו לצעוד אל עבר הסיפריה.
״אימוני לילה פרטיים…״ המצאתי שקר.
״מממ…״ מלמל ג׳ב.
״ג׳ב?…״ שאלתי בהיסוס.
״כן?״ שאל.
״זה נכון מה שמספרים עלייך… הדברים שקרו בשנה שעברה?״ שאלתי נבוכה ומבוישת.
״כן… רן אני מתחרט על כל מה שעשיתי לכן הורדתי פרופיל והבטחתי לעצמי לא לחזור להתנהגות כזו שוב…״ אמר ג׳ב.
״מה גרם לך להוריד פרופיל?״ שאלתי.
ג׳ב היסס מעט ולבסוף ענה.
״ת׳ור פקח את עיני… היינו החברים הכי טובים אבל אני הרסתי את זה בגלל ההתנהגות שלי, החולשה של ת׳ור היא שמזלזלים בנשים… וגם כי שברו לי את הלב ואז הבנתי מהי התחושה שגרמתי לכל הבנות שיצאתי איתן להרגיש… אני מצטער רן על מה שהייתי אבל אני לא מצטער על מי שאני עכשיו ואני מבטיח לך שזה לא יחזור על עצמו שוב…״ הסביר ג׳ב.
״אני מאמינה לך…״ מלמלתי, עדיין מוכת הלם מהעובדה שת׳ור וג׳ב היו החברים הכי טובים עד לפני שנה.
״מי שברה לך את הלב?״ שאלתי במעט חטטנות מכיוון שלא יכולתי לרסן את סקרנותי.
״שיילין…״ הוא נאנח.
״שיילין?!״ נדהמתי והופתעתי לגלות כי סילבר ות׳ור לא מודעים לסיפור בכלל.
״אחרי ההתנהגות שלי היא בכלל לא רצתה לתת לי הזדמנות… זה שבר לי את הלב והפסקתי כדי להוכיח לה שאני יכול להיות טוב בשבילה ועדיין שום דבר לא השתנה… אבל התגברתי עליה ואני מודה לה על כך שדחתה אותי, כי רק כך הבנתי שטעיתי…״ הסביר ג׳ב.
״אני גאה בך״ זה כל מה שיכולתי לומר.
חשבתי על ת׳ור, סילבר וג׳ב המיודדים שדמו להארי, הרמיוני ורון ואז על שיילין שפעלה בחוכמה ואז עלי…
ת׳ור עדיין חשדן… הוא כלל לא מחבב את ג׳ב ואני שלא ידעתי על עברם פגעתי בו… אבל האמנתי שג׳ב השתנה למרות שת׳ור לא. אני אראה לו שהוא שונה לא משנה כמה כעס יהיה בו… אני אעזור להם להשלים, הבטחתי לעצמי.