"dauntless" פרק 11

לאחר עבודת צוות ממושכת וכיפית למדי בסידור ספרים על ג׳ב יצאנו מצחקקים מהסיפרייה ונפרדו לשלום כך שאחזנו ידיים ובחוסר חשק הרפינו מאחיזתינו.
״להתראות מחר רן״ הוא חייך בנחמדות.
חייכתי לו חיוך מאוזן לאוזן.
״להתראות מחר…״ לחשתי ועיני ליוו אותו עד שנעלם אל מחוץ למסדרון.
״את מוכנה?״ שאל קולו של ת׳ור מאחורי.
הסתובבתי והבטתי בו שאון על הקיר מתחת לאחת המנורות שאורן העמום השווה לו מראה מפחיד ומאיים, אך לא פחדתי ממנו.
נאנחתי.
״בוא נעשה את זה…״ אמרתי במבט נחוש.
ת׳ור השיב לי חיוך ערמומי כמסכים עם דברי.
הוא לפט את ידי ומשך אותי אחריו בשתיקה.
״חקרתי קצת יותר לעומק בזמן שעבדת לך עם ג׳ב, אנחנו נצטרך לפרוץ לחדר המנהלת, יש לה סוד של ארון עם כל אילני היוחסין של התלמידים, שלך בטח נמצא שם…״ אמר ת׳ור, מרוצה מעצמו.
״כבר הייתה שם לבד? ת׳ור אתה רוצה שישעו אותך?״ נדהמתי.
״את רוצה לגלות דברים על המשפחה שלך או להישאר רק בידיעה שגם אמא שלך וגם סבתא שלך למדו באותו תיכון מבלי שהדבר יעורר חשד?״ שאל ת׳ור שאלה רטורית.
״אתה צודק… אני פשוט לא רוצה שתסתבך בצרות בגללי…״ אמרתי בהתנצלות.
״אני תמיד צודק והתפקיד שלי הוא לחלץ אותך מצרות, את תהיי בסדר…״ אמר ת׳ור.
״ומי יחלץ אותך?״ שאלתי.
״אני, כמו תמיד…״ השיב.
״תן לי לעזור…״ אמרתי.
״את יכולה לעזור בכך שלא תעזבי לי את היד עכשיו כי אני חושב שהמנהלת עדיין בבית הספר ואבא שלי הוא הכלב השומר שלה…״ אמר ת׳ור.
לחצתי את ידו.
״יש לכם אותן עיניים…״ אמרתי.
״אנחנו אולי דומים מבחוץ אבל מבפנים… אין לך מושג כמה אנחנו שונים… אני דומה לאמא שלי״ קבע ת׳ור.
״היא נאה כמוך?״ שאלתי במבוכה.
״בדרך שלה…״ חייך ת׳ור וגיחך.
״רק רגע… יכול להיות שרן פלורן החמיאה לי עכשיו?״ שאל ת׳ור בציניות ובתדהמה מזוייפת.
״רק ציינתי עובדה״ מלמלתי במשיכת כתפיים.
ת׳ור צחק והקל על האווירה המתוחה ששרה בנינו.
״יש כאן הרבה חבר׳ה נבחרים מהפלג שלנו שהם תחת השגחה של אבא שלי שמסתובבים כל הזמן…״ העיר ת׳ור.
עלינו בחשאי לקומה השנייה ורצנו בשתיקה אל סוף המסדרון, שם ניתן היה להבחין בדלתות עץ ממורקות ומעוטרות בזהב.
הן היו נעולות וזו הייתה ההזדמנות שלנו.
ת׳ור סרק את השטח בחשכה והאזין בשתיקה.
״הקומה הזו נטושה… אני מניח שהמנהלת הלכה, זה הזמן לפעול…״ אמר ת׳ור.
״אחריך״ אמרתי.
״פחדנית, בנות קודם״ צחקק ת׳ור בלגלוג.
״בסדר, תן לי את המפתח!״ זעמתי, מעט מתוחה.
״אוייש, תישארי מאחור וכשאתן לך סימן תחצי את המסדרון ותיכנסי בסדר?״ שאל ת׳ור.
״בסדר…״ הנהנתי בצייתנות.
ת׳ור הביט לימין ולשמאל והלך בשתיקה ובצעדים דוממים אל עבר החדר.
הוא שלף את צרור המפתחות ובמפתח הזהוב פתח את המנעול והקיש סיסמא בלוח המגע הצמוד.
תהיתי כיצד הוא יודע את הסיסמא והמחשבה הזו העיקה והלחיצה אותי.
אני לא מכירה את ת׳ור… לא לגמרי…
הוא פתח את הדלת ונכנס עם המנעול.
לאחר שסרק את החדר מבפנים הוא יצא והביט שוב לצדדים ורק אז הוא סימן לי באצבעו להתקדם לאט.
עשיתי כדבריו אך לפתע הוא סימן לי לעצור כשהייתי במרחק צעד אחד ממנו.
הוא הורה לי להתכופף והנחתי שאחד מהנבחרים הובא לסרוק את האזור.
״תזחלי לאט…״ לחש לי ת׳ור.
זחלתי כל כך לאט כך שחשתי ברגלי השמאלית נרדמת.
״מהר! מהר!״ לחש ת׳ור.
האצתי את צעדי וזחלתי מתחת לרגליו.
לאחר שווידא שנכנסתי הוא סגר את הדלת ונעל אותה מבפנים עם סיסמא נוספת.
שכבתי תחתיו, עייפה מהמתח ומהלחץ שזעזע את גופי.
״בפעם הבאה… אתה מזדחל ואני פותחת את הדלת״ נאנחתי.
הוא צחקק ורכן אלי.
״מוכנה להמשיך?״ שאל.
הנהנתי ונאחזתי בידו שהוגשה לי. 
הוא משך אותי לעמידה וסימן לי לעקוב אחריו.
סקרתי את חדרה המהודר של המנהלת.
הוא נראה כמו חדר של ראש ממשלה.
דגלים, ספרים ומסמכים נראו על מדפים, ארונות ושידות.
בקבוקים של שתייה חריפה וכוסות זכוכית קטנות ועגולות נראו מהצד הימני, בעוד פסלי עץ של כלבים נראו מהצד השמאלי ושטיח מעור חום של דוב כיסה את החדר.
הוא בהחלט היה יכול להיות החדר של קרואלה דוויל, חשבתי לעצמי.
רק חסר כמה כלבים דלמטים והכל יהיה מושלם…
״איפה בדיוק הארון הזה?״ שאלתי.
היו בחדר כל כך הרבה ארונות ומגירות שרק מלחשוב על לחפש בכולם, ראשי החל לכאוב.
״אוי, מה היית עושה בלעדי…״ מלמל ת׳ור בשביעות רצון.
הזעפתי אליו את מבטי ונשכתי את שפתי התחתונה.
״לפעמים הוא בלתי נסבל!״ אמרתי בליבי לאוונגלין.
״אבל הוא צודק ואת יודעת את זה״ השיבה לי ברוגע.
״נכון…״ נאנחתי בכניעה.
״זה נעשה מתוך כוונה טובה אז אל תאבדי את הראש״ העירה אוונגלין.
״בסדר…״ שמעתי לעצתה.
״ורן?״ שאלה אותי אוונגלין.
״מה?״ השבתי בתמיהה.
״את תהיי בסדר״ חייכה אלי אוונגלין והתפוגגה באוויר.
אני מקווה…
״אוקי מצאתי אבל גם לזה צריך מפתח…״ אמר ת׳ור.
בצד הקיר הוצמד ארון עץ מרובע וקטן בעל מנעול מברונזה.
ת׳ור החל לנסות לפתוח את דלתו הקטנה בעזרת מנעולים שונים ורבים אך לא זכה להצלחה.
״מה נעשה?״ שאל בייאוש.
״ניסית את המנעול הקטן ביותר?״ שאלתי.
הוא הנהנן וניסה עוד מנעול שהיה גדול מידי.
״יש לך סיכה? אני יכול לנסות לפרוץ״ אמר ת׳ור.
״סורי אבל לא, פורץ מנעולים״ השבתי בציניות.
המתכת הקרה על צווארי הורגשה לפתע בבירור ואני קיוויתי שהרעיון שעלה במוחי יפעל.
״ת׳ור! שים לב!, הארון בערך בגודל של תא לוקר נכון?, עכשיו אם אני אנסה לפתוח אותו עם המפתח של הלוקר הוא עשוי להיפתח!״ אמרתי בהתלהבות ובעיניים נוצצות מהקלה.
הסרתי מעלי את שרשרת המפתח וטחבתי אותו לחור המנעול.
לאחר סיבוב וחצי נשמעה נקישה והמנעול נפתח.
״את לא אמיתית״ נדהם ת׳ור.
הוא הניח את המנעול מעל לארון ופתח את דלתו.
היו שם מספר מסמכים חשובים ותעודות ומתחת להכל ספר עב כרך בעל כריכת עור שחורה.
שלפתי אותו בעדינות ואני ות׳ור התיישבנו על הספה הלבנה שהוצבה בחדר ועיינו בדפים.
״הוא כמו מילון, מחפשים תלמיד לפי שם המשפחה שלו ומוצאים עליו ועל משפחתו היסטוריה מסוקרת ומתומצתת ככל האפשר… תחפשי את האות פ׳״ הורה ת׳ור.
עשיתי כדבריו ונדהמתי לגלות שישנם חמישה עמודים תחת השם ׳פלורן׳ וכולם ללא ספק מדברים עלי ועל משפחתי.
ת׳ור ואני קראנו בעיון ובשתיקה עמוד אחר עמוד.
אישוני כמעט ויצאו מחוריהם מרוב תדהמה.
״המשפחה שלי הייתה המשפחה המייסדת של בית הספר?, לוריאן למדה כאן גם?, למה היא לא סיפרה לי?, למה אף אחד לא אמר דבר על התיכון הזה? ולמה גם אני נאלצתי ללמוד כאן?!״ שאלתי את עצמי.
״זה תיכון חשאי זו הסיבה וגם כי הם רצו לשמר את המורשת…״ הסביר ת׳ור.
״אני לא מאמינה…״ התרגזתי.
״את לא תאמיני גם לזה!, סבתא שלך הייתה מנהלת לשעבר של בית הספר!״ נדהם ת׳ור.
״סבתא שלי? אתה בטוח?״ שאלתי.
ת׳ור הנהנן והראה לי תמונה בשחור לבן של סבתי הצעירה, יושבת ברישמיות באותו חדר ועל פניה הצעירות מבט סמכותי.
״היא לא אמרה על כך דבר…״ מלמלתי בעצב.
״היי רן תראי!״ קרא ת׳ור.
נצמדתי אליו כדי להיטיב לראות.
״כתוב כאן שסבא רבא רחוק שלך מהצד של אימך ביקש בצוואתו שכל צאצאיו ירכשו השכלה בתיכון הזה ושינהלו אותו לאחר מותו וגם… רן זו את!, הוא טען שהצאצא העתידני שלו שיתקבל לשלושה פלגים יזכה בכל ההון של המשפחה וייצג אותה בכל העולם…״ הקריא ת׳ור.
״אלוהים אדירים… יש לי סבא רבא רחוק משוגע על כל הראש!״ אמרתי בצרידות.
״רן כל אחד מהמשפחה שלך למד כאן בצעירותו וחלק מהם ניהלו את בית הספר… יש לכם שליטה בתיכון החשאי שמתוקשר עם הממשלה ואת הולכת לקבל הון ולייצג את המשפחה שלך!״ קולו של ת׳ור היה מלא הערצה.
״רק רגע… אם כל המשפחה שלי ניהלה את בית הספר אז… האם אני ואיזבלה קרובות משפחה?״ שאלתי.
״אני מניח שכן… צריך לשאול אותה אם היא וכולם הסתירו זאת ממך, כנראה לא היית אמורה לדעת את זה עדיין…״ אמר ת׳ור.
״תקשיב לי… אני לא מוכנה להישאר ככה, אני לא יכולה להמשיך לחיות בסודיות מוחלטת מבלי לומר דבר ושימשיכו לשקר לי ולהסתיר ממני דברים חשובים, אני לא רוצה לירוש הון ועדיין לא ידוע אם זו אני בכלל, אולי יש עוד מישהו מהמשפחה שלי שמסתובב בבית הספר ולא ידעתי עליו…״ אמרתי זועמת.
״אז מה נעשה?״ שאל ת׳ור ברצינות.
״נדרוש תשובות, אני לוקחת את הספר איתי ומחר בבוקר אני אלך לדבר עם איזבלה ואדרוש תשובות לכל השאלות שלי, לאחר שאקבל אותן אדבר עם סבתי ואודיע לה שאני יודעת, היא כבר תדבר על כך עם אמא שלי ולוריאן…״ אמרתי בנחישות. זו התוכנית שלי ולא ניתן להניע אותי ממנה.
גניבת הספר תעודד את איזבלה לדבר איתי כדי שתוכל להחזירו לידיה ומכיוון שהשפחה שלי ייסדה את בית הספר והצוואה נכתב שכל צאצא ילמד כאן הסיכויים לסלק אותי נמוכים מאוד, זה שווה את הסיכון.
למזלי ת׳ור הסכים והביט בי בעיניו הכחולות כסופות בדאגה.
״אני עדיין אותה רן נכון?״ שאלתי אותו בחשש.
תמיד פחדתי משינויים בחיי וזה בהחלט היה שינוי שהרתיע אותי.
״תמיד…״ השיב ת׳ור בחצי חיוך וידעתי שהוא מתכוון לזה.

דחסתי את הספר בעדינות אל תיקי הכבד ויצאנו מהחדר לאחר שווידינו שהכל הוחזר למקומו ונעלנו את דלת החדר בדממה.
הוא לפט את ידי שוב והוביל אותנו לקומה התחתונה.
נאלצנו להסתתר בין גומחות קיר רבות כדי להיעלם מעיני המגינים שסרקו ללא הפסקה את הקומה השנייה.
ירדנו במדרגות במהירות אך ת׳ור בלם את צעדיו והאיץ בי לעלות מעלה שוב.
חיפשתי מקום מסתור ומצאתי אותו בגומחה צדדית של קיר לבן שאם היינו מתקדמים מספר צעדים קדימה הוא היה מוביל אותנו לשירותי הבנים.
רצנו אל הקיר במהירות ונדחקנו אל הפינה כדי לא להיראות או להישמע.
גבי הוטח בקיר החלק והקר בעוד ת׳ור נצמד אלי כמגן כך שיכולתי לחוש בגופו הצמוד אלי לאורכו.
ליבי פעם בקצב מסחרר ונשימותי הפכו כבדות.
ידיו סגרו על הקיר משני צדדי כדי לוותר שלא יראו אותי. מוזר כמה שהוא היה נחוש לגונן עלי ולקחת עליו את האשמה…
הוא הסיט את ראשו מעט כדי להציץ ולבדוק שהקומה שוב ריקה.
פני התחככו בצווארו ויכולתי להריח את עורו ולחוש בחום גופו.
מוחי לקה בערפול חושים והייתי בטוחה שאתעלף בקרוב.
הוא הפנה את מבטו אלי.
עיני ננעצו בעיניו.
״אל תילחצי אבל המנהלת ואבא שלי בדרך לכאן…״ לחש לי ת׳ור.
נשכתי את השפה התחתונה שלי בפניקה.
״יש לי תוכנית… אבל את חייבת לציית לי, את יכולה? אם נעשה את זה יהיה לי הסבר הגיוני וכנראה שזה אולי גם יכול להסתיר אותנו…״ לחש ת׳ור בשאלה.
הנהנתי בראשי.
״מה אני צריכה לעשות?״ לחשתי לו במתח.
״פסקי את שפתייך ואל תפחדי, אני לעולם לא אפגע בך…״ הרגיע אותי ת׳ור.
עשיתי כדבריו מכיוון שגם כך הייתי המומה דיו.
הוא פיזר את שיערו הקלוע בצמה לצד ופרע אותו בשובבות.
את תיקי הוא העביר אליו והניח אותו על גופו.
ידיו שלפו את חולצתו ממכנסיו וקרעו אותה בקצה.
הבטתי בו כלא מבינה.
הוא הביט בי בהתנצלות, מעט לחוץ ובמהירות מפחידה פתח את שני הכפתורים בחולצתי.
מזועזעת התכוונתי לגעור בו אך לפני שהספקתי להשחיל מילה, פיו סגר על פי וטעמו התערבב בטעמי ויצר מעין מתיקות מלאה בתשוקה.
ידו האחת לפטה במותני והצמידה אותי אליו ככול שיכלה ואילו ידו השנייה אחזה בצווארי.
הרגשתי כאילו גופי מתאים את עצמו לפעולותיו. ידיי נעו על גופו, אוחזות בשערותיו ומחליקות על חזהו.
זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי והיה הייתה מבוימת… שנאתי את העובדה הזו שהאדם שעשה זאת נאלץ לעשות זאת בלית ברירה ולא כי אהב אותי באמת אך שפתיו של ת׳ור שנישקו את שפתי ברעבתנות גרמו לי לחוש כה נחשקת, כאילו הייתי האישה היחידה שקיימת בעולם, דבר שגרם לי לחוש מיוחדת היה גם ההבנה שזו גם הנשיקה הראשונה של ת׳ור.
״ת׳ור נורטון?!״ שמעתי את קולה של איזבלה.
התכווצתי בחרדה ות׳ור התנתק ממני מתנשף, כשחזהו עולה ויורד בפראות.
מעניין אם נראיתי כמוהו, פראית ומלאת תשוקה.
״אני מצטער איזבלה, פשוט חיפשנו מקום שקט… אנחנו נלך עכשיו״ אמר ת׳ור אך חזהו עדיין סוכך על גופי ולא איפשר מאיזבלה לראותי.
״שזה לא יחזור על עצמו נורטון!״ גערה בו ופנתה לשירותי הנשים.
״כמובן״ הוא השיב קצרות.
לאחר שהיא נעלמה מהאופק הוא נאנח בהקלה.
עכשיו הבנתי את רעיונו החכם.
אילו היו מוצאים אותנו כאן ללא סיבה מוצדקת היו חוקרים אותנו אך העובדה שהתנשקנו אל מול עיניה של המנהלת הייתה רגילה למדי בהתחשב בשני בני נוער מאוהבים שחיפשו מעט פרטיות.
הדבר היחיד שאיזה לה תוכל לעשות לנו הוא לגעור בנו כשהיא צופה במבוכתינו ואת זה בהחלט יכולתי לסבול.
״אני מצטער… זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות… אבל זה הציל אותנו״ אמר ת׳ור ובמהירות הוא כיפתר חזרה את הכפתורים בחולצתי והכניס את חולצתו הקרועה למכנסיו.
״זה היה חכם מצדך…״ זה היה הדבר היחיד שיכולתי לומר.
סירקתי את שערי באצבעותי, קלעתי את שערי לקוקו גבוהה ולקחתי מת׳ור את תיקי.
״זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי…״ אמרתי בכאב לאחר שתיקה טעונה במתח.
״גם שלי…״ השיב ת׳ור.
״אני לא יודעת אם אני מאוכזבת או מרוצה…״ מלמלתי.
״אני מרוצה…״ השיב ת׳ור.
״למה?״ שאלתי.
״כי זו את ולא מישהי אחרת…״ אמר בפשטות.
״ת׳ור-״ התחלתי לומר.
״רן אנחנו מדברים עלי, אילו ספקות יש לך?״ קטע אותי בשאלה.
״סליחה?״ התרגזתי.
״אני מצטער זה לא הניסוח הנכון…״ הוא מלמל ונעמד מולי.
״אז מה כן?״ התגריתי בו.
הוא ריסן את כעסו ולפט את ידי כך שנמשכתי אליו.
״אף פעם לא הייתי טיפוס קנאי, עד שפגשתי אותך…״ הוא אמר.
נאלמתי דום.
הוא הביט בי ממושכות ולאחר מכן עיניו נדדו מעל לראשי ונפערו באימה.
הסתובבתי לאחור והבחנתי באוריון ואיזבלה מתנשקים והנשיקה שלהם הייתה דומה להחריד לנשיקתינו.
לפני שפלטתי קריאת הפתעה ידו של ת׳ור סגרה על פי והוא הוביל אותי אל מחוץ לבית הספר.
״מה זה היה לעזאזל?!״ אמרתי מופתעת לאחר שידו הוסרה מפי.
״מה שזה נראה…״ השיב ת׳ור ובעט באבן גדולה שניצבה לצד רגלו.
לאחר מספר דקות הוא ריסן את כעסו ונראה כמשלים עם המצב.
״הוא בוגד באמא שלך ת׳ור, מה תעשה?״ שאלתי מזועזעת.
״אמא שלי נפטרה לפני תשע שנים… זה בסדר שאבא שלי מתמודד עם המוות שלי על ידי קיום יחסים לא מחייבים עם המנהלת, אמא שלי הייתה רוצה שהוא יתחתן שוב והוא לא יכול להמשיך להתאבל לנצח…״ השיב ת׳ור בהיגיון.
״אני מצטערת לשמוע ואני מניחה שאתה צודק…״ השבתי.
״זו הייתה תאונת מטוס שהתרסק… היא הייתה כתבת שנסעה בכל העולם לסקר אירועים… פלג כתיבה גם גורם לי להרגיש קרוב אליה יותר…״ אמר ת׳ור.
הנהנתי לאט וליטפתי את ידו.
״היא דמתה לך… בהתלהבות שלה״ הוא צחקק.
חייכתי לו וצחקתי קצת.
״אני אסיע אותך הביתה, היה לך יום ארוך…״ הוא התעשת.
״אני יכולה ללכת ברגל… יש לי גם רולרבלייטס…״ מלמלתי.
הוא הניח על ראשי קסדה כחולה ועל ראשו קסדה שחורה והוביל אותי אל האופנוע האדום והמפחיד שלו.
קרחתי את זרועותי סביב גופו והשאנתי את ראשי על גבו במשך הנסיעה כולה.
״רן… עם כל הידע שיש לי עלייך אני מרגיש כל כך רחוק ממך למרות שאני כל כך קרובה אלי ואני שונא את זה… תני לי להכיר אותך, בבקשה…״ אמר ת׳ור.
התבוננתי בו דרך אחת המראות.
הוא צדק, יש בו הרבה יותר רגש ונחמדות ואדיבות פרט לחזות שהציג כלפי כל השאר.
״בסדר… כל עוד ההצעה תקפה גם לגבייך״ ציחקקתי.
״היא תקפה״ הוא חייך.
״ת׳ור… אני יודעת שאתה וג׳ב הייתם חברים טובים ואני יודעת שקשה לך לסלוח לו אבל אני מאמינה שהוא השתנה והייתי רוצה שתנסה בשבילי ובשבילו להאמין בזה גם…״ אמרתי.
״אני אנסה… בשבילך״ השיב באנחה.
״לילה טוב ת׳ור״ ירדתי מהאופנוע והחזרתי לו את הקסדה.
״לילה טוב רן…״ השיב ת׳ור.