"dauntless " פרק 19

על אף התעקשותו של ת׳ור שאישן עימו הלילה,  סירבתי בתוקף וביקשתי ממנו שיחזיר אותי לבית סבתי.
המבט על פניו היה כשל גור כלבלבים אומלל ורטוב בגשם זלעפות אז נשקתי לו נשיקה קצרה ומתוקה בתקווה לשינוי מצב רוחו.
״ברגע שתתני לי אצבע אני ארצה את כל היד…״ הוא השיב לי בהתגרות.
״אז תצטרך לרסן את זה״ השבתי בהתחכמות.
״רן, את צריכה לדעת עלי שכל דבר שאני אי פעם ארצה אני יכול להשיג…״ הוא אמר ברמיזה.
משכתי בכתפי בתמימות והסתובבתי אל עבר הדלת.
הוא הניח את ידו עליה וחסם את דרכי החוצה.
נשמתי קצרות במתח, לא נרתעתי ממנו ולא פחדתי מתנועותיו. חששתי ממילותיו.
״את יודעת מה אני רוצה עכשיו יותר מכל?״ הוא מלמל לי, ידו השנייה מסיטה את שערי הצידה.
״לאפשר לי לצאת החוצה ולקחת אותי הביתה?״ שאלתי בתקווה.
״לא מצחיקה…״ הוא צחקק.
״אז?״ שאלתי במעט סקרנות.
״אני רוצה אותך… לנעול אותך כאן איתי בחדר ולא להפסיק להוכיח לך עד כמה אני אוהב אותך…״ הוא לחש לי, נשימתו דגדגה את צווארי ועד מהרה יכולתי לחוש במגע שפתיו הנושקות לו ברוגע ואיטיות.
בלעתי את רוקי במבוכה.
״אם אתה רוצה להוכיח לי את זה, קח אותי הביתה״ מלמלתי.
״לא רוצה…״ השיב בילדותיות, פיו נסק צפונה במעלה צווארי אל הלסת שלי.
הסתובבתי אליו, מביטה בו ברצינות.
הוא הצמיד אותי לגופו, גורם לי לאבד את הריכוז.
הנחתי את ידי שתחצוץ בינינו.
הוא אחז בה והניח אותה על ליבו.
״את מרגישה את זה?״ הוא שאל בלחש.
חשבתי בקצב ליבו שהאיץ בהדרגה.
״ככה זה כשאת באה, נשארת והולכת…״ הוא אמר.
חייכתי ברוך, לקחתי את ידו והנחתי אותה על ליבי הפועם בחוזקה.
״מרגיש את זה?״ שאלתי.
״ זה רק חלק קטן מתופעות הלוואי שלך עלי… אני רוצה אותך גם אבל כרגע התשישות שלי גוברת על כל זה… אם אתה אוהב אותי, קח אותי הביתה״ ביקשתי בלחישה.
הוא הביט בי באי רצון.
״אני אוהב אותך מאוד״ הוא לחש, טפס בידי והניח לי לפתוח את הדלת.

התעוררתי לבוקר שטוף שמש, קורן בדיוק כפי שקרן חיוכי המאושר.
מילותיו של ת׳ור הדהדו בחלומותיי ויכולתי לשמוע את קולו לוחש לי זאת בכל זמן אפשרי.
התארגנתי לבית הספר, מבחינה כי האווירה ביני לבין סבתי הוקלה בהרבה והפכה לאווירה נעימה ומרעננת ואפילו נורמלית כפי שהייתה בעבר.
ירדתי למטה במדרגות לאחר שיחה שלא נענתה מת׳ור ולא הופתעתי כשהבחנתי בו ממתין לי עם אופנועו האדום.
״בוקר…״ הוא חייך אלי.
״בוקר…״ חייכתי ונשקתי לקצה שפתיו.
הוא הביט בי במבט האינטימי והשובה שלו ועורר בי רצון לנשוק לו שנית.
״עלי״ הוא קרץ.
״תראה אני בהחלט מבינה את הכוונה הטובה ואת ההתנהגות של הג׳נטלמן אבל המכונה הזאת היא מלכודת מוות…״ אמרתי.
״אז את פשוט תגיעי לבית הספר עם הרולר?״ הוא שאל בהרמת גבה נדהמת.
״זה יהיה עדיף״ חייכתי בשביעות רצון.
״איך שתרצי סאקורה״ הוא הקניט אותי בחיוך, עלה על אופנועו ויצא לדרך.
יצאתי כדקה אחריו, מחליקה במהירות על השביל הצר.
״סילבר!״ קראתי כשהבחנתי בדמותה.
היא הסתובבה ונופפה לי.
״היי״ חיבקתי אותה כאשר צמצמתי את המרחק בינינו.
״איך את מרגישה?״ שאלה.
״מעולה״ חייכת מאוזן לאוזן.
״בגלל ת׳ור?״ היא שלחה לי חיוך פלרטטני משונה.
״כן, טוב…״ צחקתי במבוכה.
״סילבר תגידי, ידעת על הסיפור בין שיילין לג׳ב?״ שאלתי אותה.
״לא ידעתי שהיא זו ששברה לו את הלב… הוא אפילו לא סיפר לי כלום אבל הוא אחי ואני מכירה אותו יותר מידי טוב…״ היא השיבה.
״אני חושבת שהם עדיין מאוהבים, דיברתי על זה עם שיילין… אבל ג׳ב מכחיש…״ אמרתי.
״מממ… יכול להיות שג׳ב עדיין אוהב אותה למרות הכל אבל הוא מתנהג באיפוק בזמן האחרון…״ הסבירה סילבר.
״איפוק?״ שאלתי.
״הוא לא רודף אחר אהבה, נראה כאילו הוא מחפש קשר רציני יותר עם מישהי שלא תדחה אותו…״ אמרה.
״לשיילין לא הייתה ברירה בשל השם שיצא לו… היא פעלה בחוכמה אך עכשיו הוא השתנה וזה כל כך צפוי שזה למענה״ אמרתי.
״אז מה את בעצם מציעה רן?״ היא שאלה.
״עלינו לקרב ביניהם חזרה…״ חייכתי בערמומיות.
״ואיך נעשה את זה?״ היא השיבה לי בטון זהה.
״יש לי תוכנית״ הצהרתי.

בדרך אל שיעור כתיבה עברתי בשביל העובר בקרחת היער.
מנגינה מנומנמת התנגנה ונחשפתי לגלות שג׳ב מחליק על הקלידים.
לא ידעתי כיצד להסביר לו את אהבתי או אין בכלל לגשת אליו אחרי הבריחה שלי אתמול.
צעדתי באיטיות, רגלי רומסות עלים יבשים ומסיתות את תשומת ליבו מהנגינה אלי. המוסיקה פסקה כפי שהתחילה, בדממה.
״אני מצטערת על הבריחה שלי אתמול, הגיעה לך תשובה ואני גרמתי לך להתייסר לאחר שגוננת עלי ונלחמת עלי… אני באמת מצטערת״ בלעתי רוק.
״זה מה שכל אחד היה עושה״ הוא שיער.
״זה לא אופייני לי, אני בדרך כלל מתמודדת ולא בורחת״ אמרתי.
״אני סולח…״ הוא חייך חצי חיוך מוזר ונטול הבעה.
התיישבתי לצידו והוא הניח בידי קופסה כחולה.
״זה שייך לך מעכשיו״ הוא מלמל.
הבטתי בו בתמיהה ופתחתי את הקופסה.
בתוכה הופיעה טבעת זהב עדינה בה חושלו בדייקנות שלי ציפורים מעופפת בדומה לקעקוע שעל צווארי.
״זה יפיפיה… אבל אני לא אוכל לקבל את זה…״ אמרתי בקול עמום, סוגרת את הקופסה ומניחה אותה על גב הפסנתר.
״היא סמל לאהבתי…״ הוא מלמל.
״ג׳ב…״ לחשתי באשמה.
״רן, אני לא יודע מתי זה התחיל, אבל מאז אתמול אני מרגיש שאני לא יכול להישאר בלעדייך״ הוא אמר.
״זו לא אהבה כזאת ג׳ב, אנחנו זקוקים אחד לשנייה כי שנינו כמו גלגלי הצלה… אתה יכול לאהוב אותי בדרך הנכונה?״ שאלתי.
״ומה היא?״ הוא שאל.
״כפי שאני אוהבת אותך, כחברי הטוב ביותר…״ השבתי.
״אם זה מה שאת רוצה, אני אנסה…״ הוא השיב לאחר שתיקה קצרה.
הנחתי את ראשי על כתפו בהקרת תודה והוא ליטף את שערי בידו.
״הטבעת עדיין שלך אם את אוהבת אותי, גם אם זה בדרך הנכונה״ הוא לחש באצילות.
על אף התנגדותי הוא עטה את הטבעת על אצבעי ואחז בידי בתמיכה, כמו חבר אמיתי. 
תחזית מזג הרגשות של רן להיום:
למדתי שישנן סוגים שונים של אהבות שלפעמים עשויות להיות מבלבלות.
אהבה לא תמיד שמחה, היא גם כואבת אך היא תמיד תהיה קיימת.
כמו ג׳ב שהוא בשבילי כאח, אב וחבר נפש.
אני מאחלת לו שיתגבר במהירות וימצא את הנתיב הנכון של אהבתו.
ובנושא זה, אעזור לו.