"dauntless " פרק 20

נפרדתי מג׳ב בצער רב, מותירה אותו לבדו בקרחת היער הבודדה.
הצטערתי על האופן שבו נעשו הדברים, אילו היו בשליטתי הייתה מנהלת אותם בצורה רחומה, עדינה ורגישה.
אך קיוויתי שלא פגעתי בו יותר מאשר שיילין.
״היי סיל״ עניתי לטלפון.
״הכל בסדר?״ קולה שאל.
״היה טוב יותר…״ השבתי באנחה.
״מצחיקה שכמוך, תקשיבי… הפעלתי קשרים במשפחה, זוכרת את אח של אבא שלי? יש לו מסעדה על הים, זה המקום המושלם!״ קראה סילבר בהתלהבות.
״מעולה… זה מספיק רומנטי?״ שאלתי.
״הכי רומנטי שיש! המקום כולל צלם חתונות, שירים נהדרים, נוף מקסים, נרות, וורדים… הכל בכחול ולבן… והאוכל עוד יותר, יש שם אפילו מספר מנות שעשויים אך ורק משוקולד!.
סיפרתי לדוד שלי עלייך והוא החליט לממן את זה בעצמו כדי להחזיר טובה״ הסבירה סילבר.
״באמת?! אין כמוך סיל! בחיי את צריכה להיות מארגנת דייטים, אל תדאגי אני אדאג לשלוח הודעות ושנהיה שם בשבע וחצי…״ אמרתי בשמחה.
״אולי זה באמץ מה שאעשה, תדאגי להביא את ת׳ור, לא יזיק לכם בילוי רומנטי…״ היא השיבה לי בשובבות.
צחקתי ברוך, משועשעת ומרוגשת למשמע הרעיון.
״אני אנסה… נתראה!״ אמרתי וניתקתי את הטלפון מבלי להמתין לתשובה.
צעדתי אל עבר חדר האימונים הריק וניגשתי אל המלתחות להחליף את בגדי.
״את מאחרת…״ קולו של ת׳ור נשמע מאוחרי.
קפצתי בבהלה, ידי מסוכחות על גופי.
״איפה התעכבת טירונית?״ הוא תבע לדעת.
״דיברתי עם ג׳ב…״ השבתי במבט זועף, מפנה לו את גבי.
״מממ… איך זה הלך?״ הוא שאל בחוסר עניין מזוייף.
״מממ… הוא בהחלט אדם אצילי ומתחשב, אני מבינה מה הוא מרגיש וכמה זה קשה… אני מקווה שהוא יוכל להישאר לצידי…״ השבתי.
״אני תמיד אהיה לצידך״ הוא קבע.
״נחכה ונראה״ התלוצצתי.
״רן?״ הוא הרצין.
״ממ?״ הסתובבתי אליו.
לא יכולתי לפענח את המבט על פניו, מעין ערבוב בין תדהמה, זעזוע ובהלה.
״מה זה על היד שלך?״ הוא שאל.
״זו טבעת״ השבתי בפשטות, לא מבינה את דאגתו.
״היא לא הייתה שם מקודם… מאיפה קיבלת אותה?״ הוא שאל.
״ג׳ב נתן לי אותה…״ בלעתי את רוקי.
״ג׳ב נתן לך אותה… ולמה זה?״ שאל, מנסה לרסן את קנאתו.
״סמל לאהבתו כחבר טוב״ השבתי בזהירות, מעט מהססת.
״אין בזה שום איום או התגרות בך… תניח לזה״ אמרתי בניסיון להרגיעו.
הוא הביט בטבעת בשנאה, אילו היו לו עיני לייזר אין ספק שהוא לא היה מהסס לפגוע בה.
״את אוהבת אותה?״ הוא שב להביט בי.
״כן… זה מעודד אותי, זה מאוד יצירתי בעיני וזו מתנה… לא יכולתי לפגוע בו עוד ולסרב״ השבתי, מנסה להחדיר בו מעט היגיון.
הוא הנהנן כמבין.
״ואני? אני יכול להעניק לך מתנה?״ הוא שאל בעיניים שופעות עומק.
״אני לא רוצה ממך כלום״ השבתי.
״אז מה את כן רוצה ממני?!״ הוא שאל בכעס מוצדק, ייחלתי שיבין אותי וירגע.
״רק אותך… זה מספיק לי״ משכתי באפי.
הוא התעשת, הביט בי ברחמים עצמיים.
״אני מצטער… הקנאה השתלטה עלי, שכחתי שאת שונה״ הוא התנצל.
הנהנתי.
״איחרתי ואנחנו מתמהמהים… כדאי שנתחיל״ הצעתי.
״בסדר טירונית, מוכנה למשימה הראשונה?״ הוא שאל בהתגרות.
״מוכנה ודרוכה!״ השבתי בנחישות.
״נשקי אותי קודם״ הוא לחש בערמומיות.
גלגלתי את עיני בשעשוע וניגשתי אליו.
ידי לפטו את חולצתו וקירבו אותו אלי, ידיו הונחו על גבי החשוף.
״איי איי קפטן״ לחשתי ונשקתי לו, חשה בחיוכו תחת שפתיי.

חלפתי על פני התלמידים הממהרים החוצה כאשר הצלצול האחרון להיום נשמע והשעה הייתה מאוחרת ואני הייתי עייפה.
כמעט מעדתי ארצה לאחר שצפיתי בקארן ואלק משוחחים לצד ארון הלוקרים.
לפתע הם שלחו בי מבטים מזלזלים וערמומים גם יחד.
בלעתי את רוקי, נשמתי במהירות ושמרתי על הבעה אטומה בזמן שראשי הריץ פרטים ידועים על שניהם.
על אף שאלק לא סולק מבית הספר אלא רק מהפלג הוא עדיין מהווה מטרד.
ואם קארן נאמנה ל׳נבחרים׳ מדוע היא ממשיכה להסתובב לי ולת׳ור בין הרגלים ולזמום מזימות נסתרות עם אלק?!.
כמובן, כדי לפגוע ולהפריד בנינו.
אני לא אתן לזה, אני אלחם נגדם ובנתיים אשמור על ראש ועיניים זהירים, פתוחים וחשדניים.
עליתי לקומה השלישית, עיני בודקות כל פינה הומה וריקה.
הגעתי לחדרו של ת׳ור ופתחתי את הדלת בעזרת המפתח. נכנסתי במהירות ונעלתי אחרי.
פלטתי אוויר בהקלה וזרקתי את תיק הצד שלי על יד המיטה.
בעייפות נשכבתי על מיטתו של ת׳ור.
עלי להתארגן, עוד חצי שעה עלינו לצאת למסעדה…
״ישנונית, לכי להתקלח אנחנו נאחר…״ ת׳ור יצא מהמקלחת כשגופו מעלה אדים וריחות.
״אני עייפה מידי… ככה מרגישים כשמתים?״ מלמלתי בתשישות.
״לא מצחיקה…״ הוא גיחך ורכן אל פני.
״מסריחה שכמוך, קומי להתקלח, עד שיש לנו דייט את רוצה לדפוק אותו?״ הוא אמר בהתגרות.
התרוממתי מעט, מביטה בו בכעס.
״תעזור לי?״ שאלתי בילדותיות, מתגרה בו חזרה.
״להתפשט או להתקלח?״ הוא שאל בערמומיות, ממשיך בהצגה המוזרה.
״מממ…״ מלמלתי בתשוקה, על פני מבט מתלבט.
הוא רכן לנשוק לקעקועים שעל צווארי, שפתיו מחליקות מטה ומטה.
הצטמררתי כאשר שיניו קילפו מעלי את חולצתי.
״קו אדום!״ קראתי.
״זה אומר מספיק?״ הוא שאל בתמיהה.
״אה אה״ השבתי.
״הורסת שמחות שכמוך״ הוא השיב בילדותיות, כאילו נפגע עמוקות.
״אתה יכול לעזור לי להגיע למקלחת״ אמרתי.
הוא צחק, ידיו אחזו בגופי ועירסלו אותו כאילו הייתי תינוק שברירי.
הוא הוביט אותי אל האמבטיה, מסיר מעלי את נעלי ומניח אותי ארצה.
״מקלחת נעימה״ הוא אמר וטרק את הדלת אחריו.

לבשתי שמלת טורכיז קצרה ונעלי עקב חינניות ולבנות.
על אוזני וצווארי תכשיטים של אבנים בצבעים עזים של כחול ירוק.
את שערי אספתי לחצי קוקו מרושל ואיפרתי את פני בעדינות, שחור סביב עיני וורוד רך בשפתיי.
״שנצא?״ שאלתי לאחר שווידאתי שהתבשמתי.
״בשעה טובה״ הוא חייך.
״היי זה לקח בדיוק רבע שעה״ התגוננתי.
״אני צוחק רן, את יפיפייה״ הוא החמיא לי בגוון קולו המחוספס מתאווה ובמבט חמים ונעים.
״שנלך?״ שאלתי בהתלהבות ואחזתי בידו.
״אחרייך…״ הוא נשק קלות לידי.

נסענו כחצי שעה עד לנמל בג׳יפ עצום שת׳ור השאיל מאביו.
״זה קרוב לכאן״ אמרתי.
״איך קוראים לה?״ הוא שאל.
״המטבח הכחול״ השבתי.
״אני רואה אותו״ הוא חנה והשתיק את מנוע הרכב.
״כמה מתחשב״ עקצתי אותו בחיבה בעת שפתח בשבילי את דלת האוטו.
הוא צחק, נבוך.
״בטוח שאנחנו יושבים רחוק מהם?״ שאל ת׳ור.
״סידרתי את זה עם סילבר, אל תדאג״ אמרתי.
״רן?״ ת׳ור לפט בידי.
הבטתי בו בשאלה.
״לא משנה מה יקרה, אל תניחי לזה להשפיע עלייך״ אמר ת׳ור.
הבנתי לליבו, הוא דאג, גם אני.
״אני מבטיחה״.

מנקודת המבט של ג׳ב:

הגעתי בריצה אל המזח, מנשף ובלב דואג.
אסור לי לאחר, אולי היא התחרטה?, הכל יכול לקרות?, מה אם היא באמת חשה חרטה?.
תקוות וציפיות החלו להיווצר בליבי, להיוולד מחדש ואני על אף ניסיוני לרסן אותם, נכנעתי ללא עוד מלחמה והם שטפו את מוחי.
השעה הייתה שבע וחצי, בדיוק בזמן.
נעמדתי מול המסעדה המשקיפה אל הים, ׳המטבח הגחול׳ היה רומנטי להפליא וידעתי שזו מסעדה מעולה מכיוון שבכל מפגש משפחתי אני וסילבר היינו מגיעים לסעוד עם דודי, בעל המסעדה.
׳מדוע רן חפצה שניפגש כאן?׳ תהיתי ביני לביני.
השקפתי אל הים הרגוע שנע בנחת.
״ג׳ב?״ קול מוכר נשמע מימיני.
הסתובבתי, קולי ציפייה ונדהמתי.
״שיילין?״.