"dauntless " פרק 21

מנקודת מבטה של שיילין:

מצמצתי בעיני בכדי לאשר את המראה שנגלה אליהן.
מדוע ג׳ב כאן? והיכן רן? היינו אמורות להיפגש יחד ולאכול על שפת הים.
האם היא ביקשה מג׳ב שיצטרף?, אם כן, מדוע הוא הגיב בפליאה כשהבחין בי?.
״ג׳ב, מה אתה עושה כאן?״ שאלתי מופתעת.
״מה את עושה כאן?״ הוא השיב לי בשאלה.
״אני אמורה להיפגש עם רן בשבע וחצי כאן על המזח״ השבתי.
״גם אני אמור להיפגש עם רן כאן ועכשיו״ ג׳ב אמר בבלבול.
״רן לא אמרה שתבוא איתנו…״ מלמלתי.
״כנ״ל לגבייך״ הוא השיב.
״איפה רן בכלל?״ שאלתי מעוצבנת.
״לא יודע, היא אמרה שנאכל ׳במטבח הכחול׳״ השיב ג׳ב במעט אכזבה ניכרת.
״גם לי היא אמרה את זה!״ אמרתי.
הבטנו אחד בשנייה בתדהמה וחיוכים נבוכים נסוכו על פנינו.
במהרה פרצו בצחוק משועשע.
״אוי רן… אוי רן…״ מלמל ג׳ב לעצמו.
״אתם מתכוונים להיכנס רבותי?״ הפקיד בכניסה למסעדה ניגש אל שנינו.
״גם ככה היינו אמורים לאכול כאן עם רן…״ מלמלתי בתימומות, מנסה לשכנעו שיסכים.
״כן… אני מניח״ הוא השיב בהתפשרות,
קולו מתוח.
״בואו אחרי רבותי״ הוא החווה בידו קדימה והורה לנו להמשיך.
צעדנו אחריו עד אשר הגענו לפינה מרוחקת ופרטית בקצה המסעדה.
נעצרתי במקומי, נאלמת דום.
שולחן קטן וחגיגי בעל מפת תחרה לבנה הונח על החול בקרוב אל הים, לצידו נחו שני כיסאות לבנים, חינניים והוא קושט בזר וורדים, כוסות זכוכית מעוטרות פרחים, וכלי שולחן.
עלי כותרת של וורדים הן לבנים והן אדומים פוזרו על השולחן ומסביבו במעגל וכשהתקרבתי יכולתי להבין בשני פמוטי נרות שקושטו בצדפות ולהן נינוח עדין של לימונים ורוח ים.
המראה היה מושלם, רומנטי להפליא, כמעט לא אמיתי בעיני.
׳האם רן עשתה את כל זה בשבילנו׳.
תהיתי ביני לביני על תחושותיו של ג׳ב.
האם הוא חש אכזבה?, האם הוא נבוך, האם הוא חש כפי שאני מרגישה?, האם הוא חושש וחושב שזה מוגזם?, האם הוא מתרגש?. 
״שבו בבקשה, יש לכם הזמנה מוכנה מראש, המנה הראשונה בדרך, הרגישו בנוח״ אמר המלצר צעיר ומזג לימונדה לכוסות המהודרות.
בלעתי רוק במבוכה, עיניו של ג׳ב הביטו לכל מקום אך לא אלי, הוא נמנע מכך.
׳הוא בוודאי חש אי נוחות…׳ חשבתי לעצמי בעצב.
״תודה״ לפתע קולו הפציע בביטחון.
המלצר קד בראשו וחזר אל המטבח.
הרמתי את עיני להביט בו, הוא התעשת במהירות כך היה נדמה לי.
הוא לגם בחינניות מהמשקה ועיניו ננעצו בעיני בחיבה שהייתי בטוחה כי היא שכחה ממזמן.

מנקודת המבט של רן:

מלצר הוביל אותי ואת ת׳ור אל פינה מעט מרוחקת במקום הבטוח שסילבר ביקשה כך שלא ניתקל זה בזה בדרך החוצה או בשעת הארוחה.
הנחתי שהשולחן שלנו הרבה פחות מהודר משל ג׳ב ושיילין אך כלל לא היה לי אכפת.
אווירה רומנטית ונינוחה נוצרה באמצעות מוסיקה שקטה.
זה כל מה שהייתי אי פעם צריכה, אני יודעת את מי אני אוהבת ואיתו אני ארצה להיות בכל מקום, בין אם הוא רומנטי או לא או מהודר פחות.
קיוויתי ששיילין וג׳ב יוכלו לשוחח ולהסדיר את ההדורים, אולי לנסות לראות אם הם עדיין אוהבים, להעניק לעצמם הזדמנות ולהיפתח שנית.
יותר מכל קיוויתי שג׳ב יתעשת ויבין את כוונתי. חששתי שהוא עשוי לשנוא אותי יותר, אני עשויה מחר לאבד אותו כחבר והוא לעולם לא יחזיר לי חיוך יותר.
׳אני מצטערת אם גרמתי לך אי נוחות וכעס ג׳ב, אך אינני מתחרטת, תן לעצמך הזדמנות, תמשיך הלאה מבלי להביט לאחור…׳ התפללתי בליבי.
״רן…״ שמעתי את קולו של ת׳ור והתנערתי ממחשבותי.
ידו הונחה על ידי כמלטפת.
״מממ?״ מלמלתי קשובה.
״שאלתי מה נאכל, מצחיקה״ הוא השיב.
״מממ בוא נסתכל…״ אמרתי וחטפתי מידיו את התפריט.
הוא קירב את כיסאו לכיסאי ורכן להביט גם הוא.
״זה נראה טעים, נאכל יחד?״ שאלתי.
״את מתחילה מהקינוח?״ הוא התפלא.
״האמת שאני בדרך כלל לא עושה את זה אבל הפעם… אני לא יודעת, אני תמיד חוששת שיקחו אותך ממני… אז אני משתדלת להינות כמה שיותר לפני שמשהו יקרה…״ השבתי נבוכה.
״אני לא הולך לשום מקום, תרגישי נוח, נאכל מה שתרצי, בסדר שתרצי, טוב?״ הוא הרצין.
הנהנתי, מנסה להרגיע את החשש שקינן בליבי והנחתי את ראשי על כתפו.
״אני אלך לקרוא למלצר, תחכי פה?״ שאל.
הנהנתי בחיוך וצפיתי בו קם וניגש פנימה.
הסתובבתי בחזרה על מנת לבחון שוב את המפה העדינה והפרחים הריחניים כשלפתע הבחנתי באלק שיש מולי.
בבהלה קפצתי בכיסאי ונרתעתי לאחור.
הוא שילב את ידיו מתחת לסנטרו, הביט בי במבט בעיניים בעלות ניצוץ מטורף שלהפתעתי נראה מוכר, חיוך ערמומי היה מרוח על שפתיו והוא נראה נינוח ומאיים גם יחד.
בלעתי את רוקי.
״מה אתה רוצה עכשיו?״ פתחתי את פי לבסוף.
״לסיים דברים שהתחלתי״ הוא השיב בנימה משונה, כאילו הדבר היה מובן מאליו.
הבטתי בו בזעם מרוסן, עיני יוקדות באש לוהטת, אילו יכולתי הייתי שורפת אותו במבטי.
״אתה יכול לנסות אבל לא משנה כמה תנסה אני מאמינה שתיכשל״ השבתי בלעג.
״מממ אני אוהב את הנימה הזו, בעצם אני כבר מדמיין את המבט המפוחד שלך כשאצליח״ הוא השיב בצחקוק מצמרר.
״לך מכאן עכשיו, אם לא אני אקרא לת׳ור ותפרוץ מהומה״ הזהרתי.
״אני בעד, תקראי לו, ככה שתוכלי לראות איך אני הורג ב׳רכות׳ את החבר הקטן שלך״ הוא אמר, קולו תקיף.
שתקתי, משתוקקות לסטור לו.
״קדימה תקראי לו… אני מחכה״ הוא חייך.
״לך״ ציוויתי.
״הוא גם ככה בדרך״ הוספתי.
״אני מתכוון להתנקם בך ובחבר הזה שלך, שניכם תקבלו את מה שמגיע לכם, אני תמיד יהיה בסביבה, לא תוכלו להרגיש נינוחים אף פעם…״ הוא אמר בארסיות, ידו החליקה כמלטפת על פני.
הסטתי אותה בדחיפה והסתייגתי.
״שיהיה לך בתיאבון רן, כולי ציפייה לפעם הבאה שניפגש״ הוא אמר, קולו חד כסכין.
הוא קם ממקומו ונעלם בין הלקוחות.
ליבי פעם בחוזקה ועיני נפערו באימה.
השתדלתי לנשום כאילו הכל כשורה.
לגמתי מהלימונדה הקרה, עצמתי את עיני והשתלטתי על ריגשותי.
״ההזמנה בדרך״ קולו של ת׳ור נשמע מאחורי, הוא התיישב לצידי כשידו האחת מונחת על כיסאי.
״מעולה״ אמרתי בחצי חיוך.
הוא בחן את פני, ההבעה על פניו השתנתה להבעה מודאגת.
״קרה משהו ואת לא מספרת לי״ קבע.
״מה פתאום? לא קרה כלום״ השבתי בתמימות, מביטה בו כאילו הוא זה שהשתגע ולא אני מבפנים.
לאחר עוד מבט ארוך וחקרני הוא שאל ״בטוח?״.
״כן, בוודאי״ עניתי בצרידות.
לא יכולתי לספר לו היום, אני אשתדל לא להרוס לשנינו את המצב רוח.
אני רוצה שנהנה רק שנינו מבלי עוד שקרים, סודות ומזימות שינסו להיכנס בנינו.
״הנה הקינוח מגיע״ הוא אמר, להוט.
ההבעה השמחה שבה אל פניו.
זה כל מה שרציתי לראות, חייכתי בעידוד.
תחזית מזג הרגשות של רן:
ת׳ור? אילו יכולת לשמוע, להיכנס לליבי ולהבין אותי יותר, דע שלך אני תמיד אאחל אושר.

מנקודת המבט של ג׳ב:

זה היה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי.
סוף סוף אני מבין אותך באמת רן…
תודה וסליחה, כך את חשה כלפי.
מנסה לעודד אותי לוותר עלייך ולהגשים אהבה נושנה, כמה אצילי ומתוחכם.
אבל האם ידעת? אין אף אחת שמשתווה לך מבחינתי.
אולם אני מפנים שלא כך את רואה אותי.
אני אנסה, אני מבטיח לנסות.
אהיה מי שאת רוצה שאהיה, חברך הטוב ביותר, החבר של החברה שלך או שניהם.
ארגנת את כל זה בשביל שנינו, בשבילי ובשביל שיילין. כנראה שאת בטוחה שנותרה בליבה אהבה כלפי.
אני מודה ששיקרתי לך…
תמיד אהבתי והערכתי אותה, אולם היא דחתה אותי אך חוללה בי שינוי.
אני מצטער שאיני מצליח להתחבר אל ת׳ור מחדש, אני מניח שזה מה שהיית רוצה.
אבל כרגע הוא שלך, הוא תפס את המקום שאני בו חשקתי.
כל שאבקש ממך הוא מעט סבלנות,
גם עלי להמשיך הלאה, להבין את עצמי ולסדר מחשבות בראשי.
אך אל תדאגי, את תמיד תישארי החברה הכי טובה שלי.
הבטתי בשיילין בהתעמקות, השקיעה האירה את גוון שערה וגרמה לעיניה להיראות כמו שני כדורי אש מנצנצים.
חשתי כאילו נשביתי מחדש.
סרקתי את שמלתה הירוקה ואת גופה העדין והצנום, נזכרתי כיצד בעבר לחבק אותו היה כל מה שייחלתי לו.
הסטתי את מבטי והסתכלתי בחשד על קארן ואלק שנכנסו יחדיו למסעדה.
משהו לא כשורה… אך זה אינו עיני עכשיו.
חזרתי להביט בשיילין שהביטה בי בתקווה.
זה כל מה שהייתי צריך כדי לדעת שאותי היא עדיין אהבה.