"dauntless" פרק 22

״אם אני אמשיך לאכול עוד, כל התזונה שהצבתם לי במסגרת האימונים תלך לטמיון!״ הצהרתי ונשענתי לאחר על כסאי, מניחה את ידי על בטני ולוגמת לגימה אחרונה מן הלימונדה הרעננה.
״מותר פעם אחר לחרוג״ טען ת׳ור בצחקוק.
הבטתי על מנות הפסטות השונות שלנו ועל הקינוח ׳מגדל של שוקולד׳ שהתרוקן במהרה בהרמת גבה.
ת׳ור צחק בשעשוע.
״אכלת יפה זה מה שחשוב״ הוא הוסיף.
״כן טוב, בכל פעם שאני רואה אותך יש לי תיאבון״ אמרתי.
״מממממ… אז מעכשיו כדאי שנצא להרבה מסעדות״ הוא קבע.
״היי, אני מאוד אוהבת את הגזרה שלי, אל תנסה להרוס אותה״ התלוצצתי.
״אוקי אז לא נצא לדייטים בגלל הגזרה שלך?״ הוא רכן אלי בידיים שלובות.
״בטח שנצא, אתה תאכל ואני אשתה משהו״ ציחקקתי.
הוא השפיל את ראשו ונאנח.
״בלתי אפשרית…״ סינן משפתיו.
פרצתי בצחוק היסטרי שנרתע ונפסק כשהבחנתי באלק ובקארן מובלים על ידי מלצר לשולחן מאחורינו.
ת׳ור הבחין במתרחש וחשק את לסתו.
החלפנו מבטים מתוחים.
לקחתי את כוס הלימונדה שלו ורוקנתי אותה בשקיקה.
״מה עכשיו?, ממתי שני אלה מסתובבים יחד?״ לחשתי לו.
״הם אחים… את באמת חושבת שאלק הצליח להתקבל לפלג רודפי הצדק מבלי להפעיל קשרים?, קארן בטח נתנה עליו המלצה והכניסו אותו תוך שניות…״ הוא לחש לי חזרה.
״הם אחים?!״ נדהמתי.
חשתי כאילו העולם נחרב מעלי, הם אחים.
הם מנסים לפגוע בי ובת׳ור.
אולי יש להם תוכנית משותפת שהיא להרוס לשנינו את מצב הרוח ולסכסך בנינו אך הייתי בטוחה שלכל אחד מהם תוכנית נסתרת ואישית כנגדי.
״מה הם רוצים מאיתנו?״ שאלתי.
״כמו תמיד, לגרום לנו להרגיש מתוחים, לא נינוחים, להיכנס בנינו, להפריד… תתנהגי כרגיל, אסור לנו לתת להם את העונג הזה״ הוא השיב.
״למה לא סיפרת לי שהם אחים? הכוח שלהם גדל פי כמה וכמה עכשיו״ אמרתי בשאלה.
״אני מצטער רן…״ זה כל מה שהוא אמר.
הבטתי בו ואז בהם ונרתעתי כשהבחנתי באלק מביט בי בעניין.
״בוא לא נעורר מהומה ונסתלק…״ לחשתי לו.
הוא הנהנן, הניח כסף על השולחן וסימן למלצר בידו לקחת אותו.
כאשר הסתלקנו משדה ראייתם פתחתי בהליכה מהירה ונחושה הרחק מת׳ור אל עבר המזח.
יכולתי לשמוע את קולו קורא אחרי אך סירבתי להקשיב.
לא עוד שקרים או הסתרת פרטים, בין אם שכח או לא… אני זקוקה למשהו יציב בחיים שלי.

מנקודת המבט של שיילין:

המנות הגיעו בזו אחר זו, טעים ומעוצבות אף יותר מקודמותן.
אכלנו בשתיקה, מעט מתוחים וידעתי שעלי לפתוח בשיחה.
״אני מצטערת אם המצב הזה גורם לך לחוש אי נוחות…״ מלמלתי.
״אני לא חש אי נוחות במחיצתך״ הוא השיב.
״אהה באמת?״ מלמלתי מעט מעוצבנת.
״שיילין…״ הוא הניח את ידו על ידי.
ליבי זינק מעלה לתחושת מגעו.
״אל תהפוך את זה לקשה יותר״ לחשתי והתנערתי מידו.
״אני לא יודע מה את חושבת עלי עכשיו, אבל אני יכול לנחש מה חשבת עלי בעבר, בהחלט התנהגתי כמו אידיוט שפל שחשב שלבבות של אנשים זה כלי משחק, ואז פגשתי אותך, הראשונה שאי פעם התנגדה לחיזורי ודחתה אותי… אין לך מושג כמה זה טלטל אותי ומאז השתדלתי להוכיח לך שהשתניתי ואני באמת השתניתי…״ הוא הסביר.
״היה לי קשה מידי להבין שהשתנית, פחדתי להיפגע ממך, מבין?״ השבתי.
הוא הנהנן.
״אני מצטער… אבל תמיד אהבתי והערכתי אותך… ואני מודה לך שגרמת לי להיות אדם טוב יותר…״ הוא התוודה.
״הייתה לך מישהי מאז?״ שאלתי מכיוון שידעתי שלי כלל לא היה, כאילו חיכיתי לו כל הזמן הזה.
״לא באופן רשמי, התאהבתי במישהי, נישקתי אותה… אבל זו לא הייתה אהבה בדרך הנכונה… היא אמרה לי להפסיק לחפות על אובדנך בעזרתה…״ הוא אמר במתיחות.
״אתה עדיין אוהב אותה?״ שאלתי.
״אני אוהב אותה מאוד…״ הוא לחש.
השפלתי את ראשי, בטוחה שפספסתי את הרכבת.
״אבל בדרך הנכונה״ הוא אמר, גורם לי להרים את ראשי.
״זו הייתה רן נכון?״ שאלתי בחיוך.
הוא הנהנן. חייכתי ללא תחושת קנאה.
״האם אי פעם אהבת אותי באמת שיילין?״ הוא שאל, פגוע, חושש.
חייכתי לעצמי.
״הראיתי לך רגשות לא נכונים, גועל, רתיעה, הסתייגות, דחייה אפילו פחד… דבר מזה לא היה נכון… מהרגע הראשון, פחדתי לאבד את ליבי לך, לא הייתי בטוחה שתשמור עליו טוב… אבל אהבתי אותך, אני עדיין אוהבת״ התוודיתי.
הוא הביט בי בהפתעה, כאילו הדבר היה חדש לו.
״אם… אם את עדיין אוהבת אותי ומסוגלת לבטוח בי מחדש, אני מבטיח לשמור על ליבך טוב יותר״ הוא מלמל, בחצי חיוך נבוך, מופתע מעצמו.
צחקתי. ״אתה רוצה לתת לזה ניסיון?״ שאלתי.
הוא אסף את ידי בידו ונשק לה, עיניו עצומות.
״כן אני רוצה״ הוא שב להביט בי.
עיניו בערו באש הנרות וחשפו ניצוצות של אהבה בעיניו.
רכנתי אליו, מתחנן כמעט נוגע.
״אני מסכימה״ השבתי בלחישה.

מנקודת המבט של רן:

רצתי במהירות כשת׳ור אץ אחרי.
חול התעופף עם כל צעד שלי, עופף אותי ונכנס אל נעלי.
זרועות איתנות וחזקות לפטו את מותני, מצמידות אותי אל חזה חשוף וחמים.
״ת׳ור תן לי ללכת!״ זעמתי.
״אף פעם״ הוא השיב לי בנחישות, נשימתו מדגדגת את עורי.
הטפתלתי בזרועות, מנסה להיחלץ.
הוא לא הניח לי והידק את אחיזתו.
״ת׳ור!״ קראתי בייאוש, דמעות החלו להיווצר בעיני.
״אם את תלכי את תחפשי את כל הסיבות לא לחזור, אני לא יכול לתת לזה לקרות״ הוא מלמל באוזני.
נכנעתי והתיפחתי.
״למה אני שוב צריכה לגלות דברים בכזו פתאומיות?״ שאלתי.
״למה כולם חושבים צעד אחד לפנינו?״ אמרתי.
״למה לא נותנים לי להיות מאושרת?… אני רוצה להאמין לך, באמת… אבל אני לא עומדת בזה ואין לי במי להטיל ספק אז אני מטילה את האשמה עלייך… סליחה ת׳ור״ המשכתי מבין דמעותי.
״זה בסדר, זה בסדר…״ הוא מלמל, חובק אותי חזק. 
הנחתי לו להשעין את ראשי על צווארו בעוד הוא שלף מכיסו ממחטה והגיש לי אותה.
ניגבתי את דמעותי ונרגעתי.
״הרסתי לנו את הדייט״ מלמלתי מבויישת.
״לא הרסת כלום, ויהיו עוד הרבה״ הוא צחקק.
״אתה רוצה לחזור?״ שאלתי.
״לא, בואי נטייל קצת…״ הוא מלמל.
לופט את ידי ומוביל אותי לאורך החוף.
חלצנו את נעלינו וטבלנו את רגלינו במי הים המלוחים.
משפריצים מעט אחד על השנייה, רצים ומשתוללים כילדים.
הוא תפס אותי בידיו, ערסל אותי בזרועותיו ורכן לנשק אותי.
״חלפה השקיעה אתה יודע…״ מלמלתי מבין שפתיו.
״מממ אני לא צריך תירוצים כמו שקיעה כדי לנשק אותך״ הוא לחש, מרוצה מעצמו ושב לנשק אותי.

מנקודת המבט של ג׳ב:

טיילנו על המזח, שלובי ידיים והתחושה הייתה נהגת ומופלאה.
הבנתי כמה כמיהתי אל שיילין הייתה חזקה.
״הכל בסדר?״ היא נעצרה ושאלה כאשר נעמדתי במקומי, מביט בה בשמחה.
״הכל יותר מבסדר״ חייכתי אליה, מקרב אותה אלי, אוחז בסנטרה ומטה אותו מעלה לנשוק לה נשיקה מתוקה.
״זו הראשונה שלי אתה יודע?״ היא לחשה לי.
״זו הכי טובה שלי את יודעת?״ השבתי בחיוך וחזרתי לנשוק לה.
פקחתי את עיני והבחנתי בזווית בת׳ור הסוחב את רן על גבו.
עצמתי את עיני בחזרה. מסרב לראות.
יש לי את כל מה שאני צריך לא?.