"dauntless" פרק 24

״הוא טוען מה?!״ אמרתי הן מזועזעת והן נדהמת.
״הוא יכול לטעון מה שהוא רוצה אבל אין לו הוכחות״ השיב ג׳ב באדישות.
״אז זהו, השפל הזה מצא דרך לשלוף כמה הוכחות מהשרוול וזה בכלל לא הגיוני כי רן הייתה איתי כל הזמן״ אמר ת׳ור בזעם בלתי נשלט.
״ואיתי״ הוסיף ג׳ב בנימה עניינית ומוטרדת.
״זה לא יכול להיות…״ מלמלתי.
״ברור לשניכם שזה לא קרה?״ אמרתי בחשש.
״איזו מן שאלה רן?״ אמר ג׳ב, מצדד בי.
הבטתי בת׳ור, מבועתת.
״ת׳ור?״ שאלתי, כל גופי רועד.
״זה רק נראה כל כך אמיתי״ הוא לחש.
עיני נפערו באימה, הנחתי את ידי על פני.
״אתה לא מאמין לי… ״ לחשתי, הגוש החנוק בגרוני העלה דמעות של ייאוש בעיני. ריסנתי אותן.
״ברור שאני מאמין לך, אבל אני מציע שתראי בעצמך״ הוא אמר.
ג׳ב ואני אצנו אחרי ת׳ור אל המסדרון גדוש התלמידים שנעמדו משותקים, חלקם משועשעים, חלקם מזועזעים וחלקם המומים ואדישים.
עיניהם של כולם הופנו אל מסך הפלזמה העצום שנתלה מעלה והקרין תצלומים מצונזרים וגסים של אלק וכביכול שלי.
בחילה געתה בי, מערבלת את בטני.
אלק גם כתב כל מיני דברים מרושעים עלי מעל התמונות, כביכול להפוך אותו ליותר ״גבר״.
יכולתי לנחש את מחשבותיהם של כולם, לדעתם אני איזו נערה ״זולה״ שהמספר טלפון שלה כתוב על גב הדלתות בתאי שירותים של גברים.
ולצערי הרב, התמונות נראו כה מוחשיות ומציאותיות.
חיפשתי את אלק בעיני, אך לא הבחנתי בו.
ריסנתי את דמעותי עד שפני התחילו להתעוות והחבילה שיתקה את גופי והקפיאה את קולי.
רציתי להיבלע על ידי האדמה או למצוא איזה ערפד שיהיה מוכן למחוק לכולם וגם לי את הזיכרון ולשתות את הדם של אלק.
ת׳ור נדרך, כל גופו רוטט מפרץ זעם שלא ניתן לריסון.
״זה לא נכון״ זה כל מה שיכולתי לומר לו.
״זה בוודאי פוטושופ ממש אבל ממש טוב…״ הסכים ג׳ב.
ניסיתי לאחוז בידו של ת׳ור אך לא הספקתי להגיע אליה, הוא קפץ ממקומו ופילס את דרכו בין חבורות התלמידים.
יכולתי לשמוע לחשושים שסיפקו לאלק את התדמית שחפץ ליצור לי.
״חתיכת מניאק שפל!, טינופת! תחזור בך!! תתנצל בפניה עכשיו!!״ שמעתי את ת׳ור ורצתי לקראתו.
הוא הטיח את גופו של אלק בקיר, משם לרצפה וגהר מעליו כשאגרופיו הכעוסים מוטחים בפניו.
״תעזוב אותו ת׳ור!! היא אשמה, היא שיקרה לך בזמן שהייתה איתך!״ התפרצה קארן, מנסה לנתק את ת׳ור מגופו של אלק שהחל שותת דם.
ת׳ור צרח וקארן צרחה ואלק נאנח והמון התלמידים התפרע בתשואות וקריאות לעזרה.
התייפחתי כמו ילדה קטנה שראתה את ההורים שלה רבים.
ראיתי את ג׳ב חוזר עם איזבלה שגערה בכולם להתפזר.
אותן לחישות איומות, הקללות של אלק, צרחותיו של ת׳ור והעימות של קארן, כולם השתתקו לפתע כג׳ב חזר וידעתי שהעניין בשליטה של איזבלה.
ג׳ב לפט את ת׳ור בזרועותיו, מרסן את זעמו.
עמדתי שם, מביטה במרחש באימה ובדמעות, ייפחותיי נשמעו בזעקות בשקט ששרר לפתע.
מבט אחד מיוסר של ת׳ור בעיני וצנחתי מעולפת, נפלטת על ידי זרועות שלא הספקתי לנחש את בעליהן.

״זה רק תשישות והלם… היא תהיה בסדר״ שמעתי את קולה של נעמי מעלי.
״בסדר, אני רוצה שהמגן שלה ישגיח עליה עד שתהיה מסוגלת לקום, אני אטפל בעניין הזה אחרי ששניהם יבריאו ובנתיים שמישהו יסיר את התמונות הללו ויברר אם הן אמיתיות!״ שמעתי את איזבלה מחלקת פקודות.
כאשר פקחתי את עיני יכולתי להבין שאני נמצאת בחדר האחות שדמה לבית חולים קטן, עם מיטות וווילוני הפרדה וכיסאות לישיבה.
הזדקפתי ובמהרה כרעתי מטה, מקיאה את נשמתי אל תוך שקית הפח שנח לצד המיטה.
יד ליטפה את גבי, תומכת, טופחת ומנחמת אותי, אוחזת בשערי שלא יפריע.
השתעלתי וירקתי את כל הגועל שחשתי.
״הנה מתוקה״ נעמי הניחה בידי מגבונים בהם ניקיתי את שפתי.
״זה יעזור״ ג׳ב הניח בידי כוס מים.
לגמתי באיטיות, חוששת להקיא שוב.
״איך את מרגישה?״ שאל ת׳ור, קולו רגוע ודואג יותר.
הוא אסף את שערי לקוקו מרושל.
״אני לא עשיתי את זה איתו, זה שקר ת׳ור, הם מנסים להפריד בנינו ולפגוע בך, הם רוצים להתנקם בי ולקחת אותך״ אמרתי, דמעות עלו בעיני שוב.
״אני יודע, אנחנו לא ניתן להם״ הוא אמר בעקשנות, חובק אותי אל חיקו.
״בסדר חברים, זה ללא ספק פוטושופ שדרש מעקב צמוד ועלה בוודאי המון כסף, הוא כנראה הלך למישהו מיוחד״ אמרה סילבר מעל המחשב הנייד הלבן שלה.
״איך נוכיח את זה?״ שאלה שיילין, אוחזת בידי כמעודדת.
״ סימנתי כאן באדום כמה נקודות חיבור בין הגופים שלגמרי שוללות את זה, אפילו ההבעות פנים של רן לא לגמרי מתאימות לסיטואציה וברור שזה לא הגוף שלך… את יותר צנומה בלי להעליב, הוא ממש הגזים״ הסבירה סילבר.
״מעולה, נלך עם זה לאיזבלה עכשיו״ אמרה שיילין ושתיהן הסתלקו בהבטחה שהכל יהיה בסדר ברגע שהדברים יובהרו.
הנהנתי בחיוך אמין.
״איפה אלק עכשיו?״ שאלתי.
״מטפלים בו שני חדרים ממך״ אמר ג׳ב בשלווה מאופקת.
״מה יהיה איתו עכשיו?״ שאלתי מעט מודאגת.
״הוא יסולק ברגע שהכל יובהר, הכסף של המשפחה שלהם והמוניטין של קארן לא יעזרו לו עוד להישאר בבית הספר ובטח שלא ב׳נבחרים׳״ אמר ת׳ור.
״בוודאי ינשלו אותו״ הניח ג׳ב.
השפלתי את מבטי.
״אל תגידי לי שאת מרחמת עליו״ גיחך ת׳ור ולאחר שהבחין בהבעה שעל פני הוא הרצין ואמר, ״למה לך?, הנא לא פגע בך מספיק?״.
״תן לה להתאושש ת׳ור… היא אנושית, היא מרגישה אשמה יתר על המידה… זה פשוט באישיות שלה״ גונן ג׳ב.
״אוי אל תיכנס לתפקיד הדובר שלה!״ התרגז ת׳ור.
״אני לא הדובר שלה, אני פשוט מבין אותה, אתה אפילו לא מקשיב!״ קרא ג׳ב.
״אני מנסה להבין, אני באמת מנסה למרות שזה לא נראה לי הגיוני, אל תחשוב שאתה מכיר אותה יותר ממני, אתה שוכח את מקומך״ הזהירו ת׳ור.
״מספיק שניכם״ לחשתי.
הם נאלמו דום.
״מה שאני מרגישה כלפיו עכשיו, הוא הרבה יותר עמוק מרחמים… זה רע בשבילו וזו לא דאגה…״ הסברתי.
״אני מציע שתנוחי עכשיו… אנחנו נישאר כאן איתך״ אמר ת׳ור.
נשענתי על כתפו של ת׳ור ואחזתי בידו של ג׳ב, מניחה לגופי לנוח אך לא לישון.
״רן יקירה?״ נעמי שרבבה את ראשה דרך הווילון.
״ששש״ לחשו ג׳ב ות׳ור בו זמנית.
״היא ערה מצחיקים״ צחקקה נעמי.
גיחכתי, משועשעת.
הם החליקו מבטים נכלים.
״קרה משהו נעמי?״ שאלתי.
״כן יקירה, זה הגיע בדיוק עכשיו, איזבלה ביקשה שאתן לך אותו כי היא מתעסקת בבירור העניין ובתחקור אלק…״ הסבירה נעמי.
״אותו?״ שאלתי והושטתי את ידי לקחת מידה את המכתב הכסוף החתום בדונג אדום.
ת׳ור וג׳ב רכנו אלי בעת שקראתי את כותרת המכתב.
״כל הכבוד לך ובהצלחה!״ קראה נעמי.
״האם זה?״ מלמלתי ופתחתי את המכתב.
קראתי את המילים השחורות, הברורות,
״מכתב קבלה לפלג המעורב, פלג ה׳נבחרים׳״.