"dauntless" פרק 30

למחרת בבוקר הופתעתי שהכאב בירכי הפך יוקד יותר ומענה יותר.
ת׳ור החליט שנישאר שנינו בחדרו למשך היום עד שיחול שיפור, כך שבכל שיעור סילבר ושיילין עלו לעדכן אותי בשיעורי הבית, אפילו ג׳ב נשאר לחדרי את ארוחת הצהריים ות׳ור פינק אותי בארוחת בוקר מתוקה במיטה, שם אכלנו יחדיו.
נעמי עלתה להזריק לי תרופה שלטענתה עשויה להפחית את הכאב, לא התנגדתי.
איזבלה עלתה לחלק לי ולת׳ור את לוח המפגשים של הנבחרים ואפילו למרבה הפתעתי אוריון שלח זר פרחים.
איזבלה טענה כי משפחתי אינה מודעת לעולם הנסתר שבו נחבאים שדים מעיני בני אדם וטענה כי סבא רבא רבא שלנו היה מודע לו וחישב את צעדיו עד הלום.
ניסיתי לדמיין את סבי כצעיר, צייד שדים מוכשר המגן על המשפחה הנרחבת כולה.
האם אוכל להשתוות לו?…
סבתי התקשרה בטענה שאחזור אל ביתה, בוודאי איזבלה הגתה תירוץ משכנע לפציעתי כך הנחתי והבטחתי לה שאבקר עוד השבוע. הדבר לא מצא כן בעיניה אך היא הסכימה בסיפוק, בטענה שעוד נדבר על זה.
התלהבותי גברה כאשר קסנדרה קיין התקשרה לאחל לי החלמה מהירה והצלחה באימונים, תוך שהיא מזכירה לי לא להתעלם מכוחותי, לשמור אותם בסודיות ולשאוף גבוה.
״אני חושבת שכדאי שאתהלך קצת״ אמרתי.
״אני חושב שאת צריכה לנוח עוד״ התנגד ת׳ור.
״סיימתי את השיעורים ואני משועממת, חוץ מזה אתה סגור כאן איתי כל היום, זה לא הוגן כלפייך, תרד לסיבוב לפחות״ אמרתי ברוגז.
״אני לא משאיר אותך לבד בחדר, נקודה״ הוא אמר בעקשנות.
״יש לי אבא אחד ת׳ור, אני לא צריכה אחד נוסף״ עקצתי אותו.
״מצחיק מאוד רן״ הוא גיחך.
״בוא נרד למטה, נעשה סיבוב ונחזור, בבקשה, נו, מה אתה אומר?״ אמרתי בהתחננות.
״הפרצוף הכלבלבי לא יעזור לך הפעם״ הוא צחקק.
״אז מה כן?, רק תגיד לי, אני צריכה שתתמוך בי כדי שאוכל ללכת״ אמרתי בתקווה.
״מממ בואי נתחיל בנשיקה״ הוא מלמל ונשק לי ארוכות, במתיקות מסחררת ומרגיעה.
״קדימה, קום!״ צחקתי והתנערתי מאחיזתו.
צולעת אל עבר נעלי ומנסה לנעול אותן.
״אוייש, תני לי״ הוא נאנח וקשר את שרוכי נעלי האימונים שלי.
יצאנו מהחדר בשקיקה ונתקלנו בדמותה המושכת של קארן.
ראשי נגח בכתפה ונפלתי לאחור, אל זרועותיו של ת׳ור שלפטו וייצבו אותי.
״סליחה״ התנצלתי מיד.
״סליחה גם לך״ היא אמרה בחצי חיוך לא נינוח.
״בדיוק התכוונתי לאחל לך החלמה מהירה״ היא מלמלה במתח.
״אהה באמת?״ נדהמתי.
היא הנהנה.
״תודה אם כך״ חייכתי בחביבות.
״וגם תודה לך שהצלת את כולנו בטקס, מי יודע מה היה קורה אם לא היית מנצחת את השד״ היא הנמיכה את קולה, לחייה סמוקות ממבוכה.
״אין בעד מה קארן, לשמוע אותך מודה לי בהחלט היה שווה את זה״ ציחקקתי.
״מצחיקה״ היא חייכה.
״את רוצה לבוא איתנו לסיבוב?״ הצעתי בנימוס.
ת׳ור חיכך בגרונו. התעלמתי.
״אהה לא, רק עברתי להגיד שלום, אני אראה אותך באימונים פלורן״ היא חייכה בנימוס לאחר שהבחינה במבטו של ת׳ור שהרעיון כלל לא מצא חן בעיניו.
״בסדר דוקיין״ צחקתי ונפרדים לשלום.
״שהתהילה לא תעלה לך לראש כן?״ הזהיר אותי ת׳ור.
״אוי קנאי שכמוך!, האם אי פעם העזת לדמיין מצב כזה?, אני דווקא שמחה ומרוצה מאוד״ אמרתי בהחלטיות.
״באמת?״ שאל ת׳ור ותמך בי בעת שירדנו במדרגות אל החצר המובילה לקרחת היער.
״כן!״ השבתי בחיוך משכנע.
״אז גם אני שמח בשמחתך״ הוא אמר בחיוך נבוך וכנה והביט לעומק עיני.
חייכתי תוך השמעת אנחה רכה וצעדנו יד ביד לטיול קצר ביער הירוק והסבוך, עטוי שקט מרגיע ורחשים זעירים של כנפי פרפרים.

מנקודת המבט של סילבר:

ישבתי עם ג׳ב ושיילין בשולחן מרוחק בקרבת הקפטריה וסרקתי את לוח הפגישות של פלג הנבחרים הסודי.
״מממ… כל הפגישות החל משמונה בערב עד תשע וחצי לפחות והן נערכות במשך חמישה מימי השבוע״ אמרתי.
״זה חתיכת עומס מטורף״ הסכימה איתי שיילין.
״ועוד עם הלימודים הרגילים, אני תוהה איך נתמרן בין הכל, אולי להצטרף לפלג הייתה החלטה שגויה?״ הרהר ג׳ב במבט מרוחק.
״ברור שלא, ועוד אחרי מה שראינו, אין מצב שאני אסתכל על אנשים כמו פעם אחרי שראיתי מה היה אתמול״ אמרתי בחשדנות.
שיילין צחקה, ״בהחלט״.
״מה שלום רן מאז ארוחת הצהריים?״ שאלתי בדאגה.
״טוב היא עדיין במיטה ות׳ור לא זז סנטימטר ממנה״ עדכן ג׳ב.
״עד עכשיו?״ נדהמתי.
״במשך כל היום״ השיב ג׳ב.
״אהבה זו אהבה״ אמרה שיילין בפשטות.
גיחכתי.
״הלוואי שדברים היו כל כך פשוטים״ נאנחתי.
״מישהו שמע ממרון?״ שאל ג׳ב.
עיני ניצטו בסקרנות.
״לא, לא ראיתי אותו כל היום״ אמרתי בתדהמה.
״סילבר האם הוא באמת גיי או שזו הייתה בדיחה גרועה?״ שאלה שיילין.
״הוא באמת גיי״ לחשתי.
״את בטוחה?״ שאל ג׳ב בהרמת גבה מהוססת.
״במאה אחוז, הוא אישר את זה אתמול״ השבתי.
ג׳ב ושיילין החליפו מבטים זהירים.
״משהו לא בסדר?״ שאלתי, לוקחת פיסת צ׳יפס וכועסת את הקצה שלה.
״אני תוהה אם הוא בגלל לומד אצלנו״ מלמל ג׳ב וצבט את גשר אפו.
״מה זאת אומרת?, למה שלא ילמד?״ תהיתי.
״פלג הנבחרים מורכב גם מאלו שסיימו את הלימודים וגם מאלו שעדיין לומדים, כמו קארן״ הסביר ג׳ב.
״זה אפשרי״ אמרה שיילין.
״מממ, אני אברר את זה היום״ הודעתי.
״אני יוצא לסיבוב״ הודיע ג׳ב.
״בסדר״ שיילין ליטפה את זרועו והוא רכן לנשוק ללחיה.
בלעתי את רוקי במבוכה.
״אני חושבת שאלך לסיפריה״ מלמלתי ובמהירות ארזתי את חפצתי ורצתי מבלי להביט לאחור או לחלק הסברים.
הסיפריה הייתה ריקה, הנחתי שכולם בוודאי יצאו להפסקה או חזרו לבתיהם.
שלפתי מספק סיפרי אגדות ועיינתי בהם, בציטוטים רומנטיים ובתמונות בלתי נשכחות.
ישבתי על הסולם הנע וקראתי בשקיקה את אותם סיפורי ילדים שנחקקו בראשי כדברים קבועים ומובן מאליו.
תהיתי אם אנצל על ידי נסיך כמו שלגיה, אם אוכל להשאיר עקבות שיובילו את אהובי אלי, אם בנשיקה אתעורר מהמציאות המרה שלי נטולת האהבה, אם אפגוש אדם שגם יופיו ואופיו נאים לי או האם אשאר בודדה לנצח עם אהבת שקר שתביא למותי.
באנחה סגרתי את הספרים והחזרתי אותה למקומם המדויק, מנגבת את דמעותי המיואשות בגסות.
״בנות נוהגות להסתגר בשירותים ולבכות, סיפריה זה כל כך חנוני בשבילך״ שמעתי קול מעלי.
בבהלה הרמתי את ראש.
מרון הביט בי ממעל, בחיוך משועשע שיש בו מעט חיבה וירד מסולם העץ שלצידי.
״אני לא בוכה״ משכתי באפי.
״פעם אחרונה שבדקתי אני רואה שש שש, אל תתכחשי למציאות״ הוא מעמד מולי.
״אל תדבר כאילו יש לך מושג מה קורה איתי״ אמרתי.
״למה שלא תספרי לי?״ הוא שאל ברכות.
נשאתי אליו את עיני שנצצו מדמעות בלתי פוסקות.
״אני לא סומכת עלייך מספיק כדי לפרוק ולשפוך את ליבי״ אמרתי.
״עשיתי את זה כשביקשת שאודה בפנייך… זה היה קשה אבל זה גרם לתחושת הקלה, למה שלא תנסי?״ אמר מרון.
״זה… מביך מידי ואולי ישמע לך נואש״ הסמקתי.
״אני מקשיב, מבטיח לא לצחוק״ הוא חייך בביטחון.
״אני בסך הכל בוכה על אהבה שאבדה, היא לא הייתה נכונה ולא אמיתית, אני לא מתגעגעת לאותו אדם, אני רק כמהה לחוש אהבה שוב ולמצוא את האדם הנכון, או שהוא ימצא אותי… אני מביטה בג׳ב ושיילין, ברן ובת׳ור ואני מתענה בפנים במחשבה שלעולם לא יהיה מישהו בשבילי, כאילו כל הבנים הטובים נכחדו״ הסברתי ונאנחתי.
״אני מבין״ הוא אמר.
״כן, טוב זה לא עוזר לי״ מלמלתי.
״תראי אהבה זה עסק מסובך ולא נודע, זה קורה מהר כל כך ומבלבל מאוד אבל היא לא רחוקה ממך תהיי בטוחה ואת ראויה לה יותר מכולם לדעתי, אז אל תאבדי תקווה״ הוא עודד אותי.
״איך אתה כל כך בטוח?״ גיחכתי.
״מממ בואי נגיד שיש לי אינטואיציה חזקה שהאדם שלך מצא אותך קודם״ הוא חייך במסתורין.
״קל לך לומר דברים כאלו סתם״ גיחכתי בעגמומיות.
״אני דווקא אדם שעומד במילה שלי״ טען מרון.
״מממ עוד נראה בקשר לזה״ סיננתי.
״הומואים נוטים להיות נוטשים אתה יודע״ אמרתי.
״הומואים מה?, אהה רק בסרטים, המציאות שונה״ הוא חייך במעט ביישנות.
״אז מי עוד יודע עלייך חוץ מחברי הקבוצה והחבר שלך?״ שאלתי בעניין.
״מממ, האקסים שלי?״ הוא אמר בשאלה.
״כמובן״ מלמלתי.
״זה קשה להיות גיי?, יותר קשה ממה שאני עוברת עכשיו?״ חקרתי.
״מממ אני חושב שאנחנו משתווים כמעט… אני לא רואה לי עתיד בזוגיות, חתונה, בן זוג קבוע, ילדים ודברים ראוותניים וברורים לעין אני מעדיף להסתיר ולהסתגר בעצמי״ הוא אמר בהיסוס.
״אתה לא צריך להתבייש במה שאתה, אתה לא רק גיי ויש לך הישגים מרשימים, אל תיתן לדברים של אנשים להשפיע עלייך, תצעד בראש מורם כי אתה מי שאתה״ אצרתי בעידוד וטפחתי על זרועו.
״אני מניח…״ הוא מלמל מתוח ונאנח.
״אגב, בן כמה אתה?, לא ראיתי אותך בכלל בשטח בית הספר מאז אתמול״ אמרתי בשאלה, להוטה וסקרנית.
״אני בן תשע עשרה ושבוע״ הוא צחק.
״כל כך גדול?״ חייכתי.
״זה לא כזה נורא״ הוא אמר.
״סיימת ללמוד אני מניחה״ מלמלתי.
הוא הנהנן.
״אני ממשיך את פעילותי בפלג הנבחרים כדי להפוך לצייד שדים מומחה…״ הסביר.
״מממ… אז הרבה מזל טוב אם כך״ איחלתי.
״תודה, עבר רק שבוע והאיחולים עדיין ממשיכים, אני מתלהב מעצמי קצת״ הוא קרץ לי.
״אז איך חגגת?, בטח החבר שלך הכין לך משהו מיוחד!״ אמרתי בהתלהבות.
״מממ, ארוחה רגילה במסעדה ואז פרשו הביתה״ הוא היסס.
״זה נשמע כאילו לא הייתה מרוצה״ מלמלתי.
״לא, דווקא רציתי משהו פשוט״ הוא ניסה להישמע משכנע.
״מממ ואחר כך?, האם שניכם?… אתה יודע…״ שאלתי במבוכה.
״מה?, אהה, כן ברור, חלק מהמתנה״ הוא אמר במבט נכלם.
פרצתי בצחוק.
״אני מתנצלת!״ מלמלתי בין צחוק לצחוק.
״זה בסדר, איתך זה מרגיש נוח״ הוא אמר.
״האמת שגם איתך… העובדה שאתה גיי גורמת לפחות חששות והיסוסים וליותר פתיחות… תמיד רציתי ידיד גיי״ הודיתי.
״טוב אם את מגדירה את זה ככה אני מניח שזה מה שאנחנו, ידידים…״ הוא חייך וטפח על ראשי בחביבות.
ציחקקתי, פעם ראשונה לא נרתעתי ממגעו של גבר.
״מממ האמת, עבר רק שבוע מהיום הולדת שלך, חשבתי למה שלא נעשה חגיגה מאוחרת״ הצעתי.
״זה נשמע נחמד, רק שנינו?״ הוא שאל.
״מי שתרצה״ חייכתי.
״אם כך אז שנינו״ הוא קבע בהחלטיות.
״מתי שתרצה, איך שתרצה, ידיד״ אמרתי בחביבות.
״נתראה סילבר, תוכלי לראות אותי באימונים, אני רוב היום בבית הספר רק היכן שמתכנס הפלג, בגלל זה בקושי רואים אותי, תבואי לבקר״ הוא אמר ונטל את ידי. מגעו ידיו היבשות רך.
בלעתי את רוקי כאשר חשתי בחום גופו, מזכירה לעצמי לא לתהות אילו תחושות המגע הזה מעורר בי.
״קחי את זה, ידידה״ הוא הניח בידי ממחטה אדומה שעליה חרוטה האות מ׳.
הבטתי בו בתמיהה.
ידו רפרפה על לחיי בעדינות וחזרה אל גופו.
״את צריכה את זה יותר ממני״ הוא אמר בחיוך שוביניסטי ועזב בצעדים קלים.

מנקודת המבט של רן:

ת׳ור השתכנע לעזוב אותי בהשגחת ג׳ב שנתקל בשנינו צועדים ביער.
זמן הבילוי עם ג׳ב היה געגוע נושן שכמהה לצאת החוצה, הזדקקתי לנוכחותו התומכת לצידי כמו הצורך בשתיית מים ביום חמים.
ג׳ב עזר לי להתיישב אל מול לפסנתר וניסה ללמד אותי את הלחן שיצר בשבילי.
הספקתי ללמוד כמעט חצי ממנו אך הכאבים הסבו את תשומת ליבי.
באותו הרגע ת׳ור חזר וליווה אותי לשירותי הנשים, מבלי להיכנס אחרי למרבה מזלי.
סידרתי את שערי ובגדי ונכנסתי אל תא השירותים.
קולות משננים בקעו לפתע מהתא הסמוך לו.
אוזני הפכו חמימות ולחיי האדימו.
קולות של הנאה, אנחות ומעט גניחות שאינו לאוזניים תמימות.
דפקתי בזעם על קיר הפלסטיק שחצץ בנינו כדי להודיע לזוג הלא מאופק שישנם עוד אנשים המעוניינים לבצע את צרכיהם בשקט.
לאחר מספר חבטות חשתי בצעדים ובדלת הנפתחת והבחנתי בנעליהם כשצעדו החוצה.
פתחתי מעט את דלת התא שלי, סקרנית ונבוכה.
עיני נפערו באימה ובתדהמה.
היה קל לזהות את הדמות שחורת השיער בעל העיניים הכחולות כקרח והלבוש המיוחד של ציידי השדים המתלמדים שדמה ללבוש של פלג רודפי הצדק.
לא היה בי כל ספק ולא היה ניתן לטעות, כי אחת הדמויות שעזבו את חדר השירותים בהחלט הייתה מרון.