"dauntless" פרק 9

שיעור אומנות היה משעשע מהצפוי, סילבר ואני ציירנו הרבה כבשים מבלי לדעת באמת מי הוא הצייר הדגול שהוקסם מפניהן של כבשים לבנות, מה שבטוח הוא פשוט לא הפסיק לצייר אותן והדבר באמת נמכר כחפץ אומנות!.
לא שזלזלתי בו, הצבעים שלו היו שמחים וססגוניים וכן גם ההצללה הברורה שהדגישה כל תו ותו בפניה של הכבשה והפכה אותה לכה מציאותית.
אך בעיני אומנות היא אמצעי להתבטאות, יש בידיה הכוח להשפיע ולחולל שינוי ולא רק לצייר תמונות מדהימות שנמכרות באלפי דולרים ומיועדות לחדר האמבטיה של אנשים רק כי הגוונים שבתמונה תואמים את צבע השטיח.
סילבר ואני החלפנו את הסינרים וחולצות העבודה בבגדי בית הספר וצעדנו אל חדר האוכל.
״מה נאכל היום?״ שאלה סילבר.
״מממ, ממש מתחשק לי סושי״ השבתי.
״חבל שאי אפשר לאכול כפי יכולותינו, אחרת אני מבטיחה לך שהייתי מחסלת להם את המלאי, אני גוועת!״ טענה סילבר.
ציחקקתי ולאחר שהעמסנו על צלחותינו כמות נכבדה של סושי התיישבנו לזלול.
הבחנתי בשיילין סורקת את החדר ואוטתטי לה בידי שתצטרף אלינו.
היא הודתה לי ושאלה לשלומי.
״אני בסדר״ השבתי בחיוך.
״סילבר זו שיילין, שיילין? סילבר״ הכרתי ביניהן.
״היי שיילין, לאילו פלגים את שייכת?״ שאלה סילבר בחביבות.
״פלג רודפי הצדק ופלג מחול״ השיבה שיילין.
״אטלטית״ התרשמה סילבר.
״היא חדשה כמוני והיא בגילנו, את יכולה לסמוך עליה, היא חברה טובה״ אמרתי וחייכתי אליה.
שיילין הסמיקה.
״עכשיו ששתינו בפלג מחול נוכל להכיר אחת את השנייה יותר!״ אמרה סילבר בהתלהבות.
״מעולה״ חייכה שיילין.
״אני יכולה לאכול ולא להפסיק״ אמרתי והכנסתי לפי נתח סושי נוסף.
עיני הבחינו בת׳ור שהורה לי בידו לבוא אחריו.
בלעתי כמעט מבלי ללעוס ולגמתי מים במהירות.
״בעצם עד כמה שאני משתוקקת להמשיך אני חייבת ללכת, אני אפגוש אתכן אחרי שיעור כתיבה, תהנו במחול!״ אמרתי ובזריזות רוקנתי את הצלחת שלי, אספתי את חפציי ועקבתי אחרי ת׳ור לקומה השלישית.
״עצור אני עדיין מעכלת אוכל!״ לחשתי.
״אוקי אני מצטער״ נעצר מולי ת׳ור וסרק את השטח הריק מאחורי.
נעמדתי מדרגה אחת מתחתיו והבטתי בפניו החשדניות.
״למה אנחנו לוחשים?״ שאלתי בלחישה.
״כי אסור לנו להיות כאן״ אמר ת׳ור.
״אז למה אנחנו כאן?!״ שאלתי בלחץ.
ת׳ור השתדל לרסן את חיוכו המשועשע.
״אמרת שאת רוצה תשובות נכון?״ שאל ת׳ור שאלה רטורית.
״כן, ואתה אמרת שיש לך אותן״ השבתי.
״קודם אני צריך לדעת במה מדובר אבל מבחינת נגישות אני יכול להשיג כמעט כל מידע שתרצי״ השיב ת׳ור ושלף מכיסו צרור עגול עמוס במפתחות בגדלים, צורות וצבעים שונים.
״חשבתי שסיכמנו שנשחק בגנבים רק בערב אחרי שאסיים לעבוד!״ אמרתי בזעם.
״כן טוב, שינוי בתכנית… אני חסר סבלנות רן ועדיף גם בשבילך לא להתמהמה ולספר לי לפני שתעשי משהו טיפשי״ אמר ת׳ור בעקשנות, על שפתיו הופיע חיוך עוקצני.
״למה אתה חושב שאני אעשה משהו טיפשי?!״ שאלתי פגועה.
״כי אני דואג״ אמר מעט בפשטות, כאילו הדבר היה מובן מאליו.
״אוקי אני אספר לך אבל את מבצע חילוץ המידע נעשה בערב!״ אמרתי.
״מעולה, עדיף שנדבר בחדר שלי, אין מקום בטוח יותר ממנו בבית הספר הזה״ אמר ת׳ור והחל לעלות במדרגות.
״רגע מה?, החדר שלך?, אני יודעת שאוריון הוא אבא שלך אבל לא שאתה גר בבית הספר!״ נדהמתי.
״אבא שלי מסור לבית הספר הזה והוא מהווה חלק גדול וחשוב ממנו, זה בית ספר מפואר ובעל מעמד אבל למרות הכל הוא אינו מפורסם בקרב כל האנשים בגלל שהוא חשאי, מה שנראה לעין יכול להיות גדול הרבה יותר…״ הסביר ת׳ור.
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי.
״רן… פלג רודפי הצדק בבית הספר הוא לא סתם פלג של קבוצת ילדים שאחראים שהתלמידים ימלאו את דרישות התקנון או מעין שוטרים קטנים של בית הספר, אנחנו יותר מזה, לא הכל כפי שנראה לעין… אנחנו לוחמים, אנשי צבא, מגינים, אנשים שהוכשרו לרדוף אחר שיוויון וצדק ולהועיל לעולם. להגן על אנשים חשובים, ללחום מלחמות וגם לעשות תפקידים קטנים כמו כאן… בית הספר הזה סודי כי הוא מקדם את התלמידים הנבחרים ביותר ומספק להם עבודות מהחיים האמיתיים, אני אחד כזה…״ הרצין ת׳ור.
״זה… מדהים״ מלמלתי מלאת יראת כבוד.
״אני מנהיג הפלג עכשיו… בגלל זה סילקתי את אלק ממנו, הוא גם ככה היה על תנאי ומה שהוא עשה לך היה הקש ששבר את גב הגמל, גם ככה לא יכולתי לסבול אותו מתרוצץ לי בין הרגלים ומשמיץ את סילבר מהצד״ הודיע ת׳ור.
״בנוגע לסילבר…רציתי לומר לך תודה רבה… לא יצא לי לומר את זה אתמול אבל גם אם זה באיחור זה בא מהלב, אתה יודע…״ אמרתי במבט נכלם וראש מושפל מעט.
״זה בסדר… מתי שתרצי״ השיב ת׳ור בקול עדין.
הוא נעצר בסוף גרם המדרגות אל מול דלת עץ עליה נכתב באותיות מסולסלות ׳ת׳ור נורטון- פלג רודפי הצדק, פלג כתיבה.
קשר- אוריון נורטון.׳
בעזרת כרטיס עם תמונה מזהה אותו כיוון ת׳ור אל עבר המנעול נפתחה הדלת בחריקה קלה.
נכנסנו לחדרו שהיה מסודר ומלא אביזרים שכללו מערכות סאונד מחודשת וטלוויזיה חדשנית, דיסקים של מוסיקה בערימות ומדפי ספרים, משקולות ומעט מתקני כושר, ספריה ללמידה ומקרר קטן.
״וואו, יש לך חדר יפה…״ החמאתי לו.
״את הראשונה שראתה אותו… אף אחד לא היה פה קודם״ אמר ת׳ור.
״אף אחד?״ נדהמתי.
״אפילו לא אבא שלי״ אמר ת׳ור.
״טוב, זה מחמיא לי וזה נחמד שאתה שומר על החדר שלך מסודר״ אמרתי בציניות.
״אני מרגיש שאני במבחן, אז מה הציון הכולל?״ השיב ת׳ור בשעשוע.
״מתוך עשר? ממממ… שמונה״ אמרתי בחיוך.
הוא צחקק והתיישב לצידי על מיטתו הזוגית.
״רן…ספרי לי עכשיו״ עיניו נעצו בעיני ברצינות גלויה ובמעט מתח.
השבתי לו מבט מהוסס.
״בסדר״ מלמלתי וסיפרתי לו על האלבום והתמונות של אימי וסבתי.
״אני בטוח שיש לזה הסבר בספרי המחזור ובספר ההיסטוריה של בית הספר״ אמר ת׳ור כשסיימתי את סיפורי.
״איך אפשר לחפש אותם?״ שאלתי.
״אם נתגנב לאגף האסור בסיפריה ולחדר המנהלת״ אמר ת׳ור ונופף מולי שני מפתחות, האחד בצבע ברונזה והשני כסוף.
״בסדר, היום בערב… אני חייבת לגלות תשובות, אני מרגישה שפספסתי משהו חשוב״ אמרתי.
״אל תדאגי… נמצא אותן מאוחר יותר, תודה שסיפרת לי, אני מעריך את האמון שלך בי… דעי לך שגם אני רוכש לך אמון רב״ אמר ת׳ור.
״אני באמת שמחה״ חייכתי לו.
״אבל?״ שאל ת׳ור.
נאנחתי.
״אבל אני לא רוצה שתסתבך בגללי אם נתגלה… ״ הודיתי.
״גם אם תעשי את זה לבד אני עדיין אספק לך את המפתחות… זה עדיין יסבך אותי״ אמר ת׳ור.
״אני אוכל לשקר ולומר שגנבתי לך אותם״ אמרתי בשכנוע.
״זה כבר יפגע בתדמית שלי כאדם אחראי, אני מעדיף לעשות מעשה אסור שנועד למטרה טובה, אני אני בא איתך וזה לא ניתן לוויכוח״ קבע ת׳ור.
״ת׳ור!״ מחיתי.
״זו החלטה שלי״ השיב לי בעקשנות.
״למה אתה עושה את זה?״ שאלתי באנחה.
הוא הביט בי ממושכות.
״אני המלאך השומר שלך, זה מתפקידי להגן עלייך מפני טעויות של עצמך״ הוא חייך אלי חצי חיוך מלא רמזים.
״זה לא תירוץ מספיק טוב״ סיננתי.
״את רוצה את האמת?״ שאל ת׳ור בכניעה.
״תמיד, רק את האמת והרבה כנות״ השבתי.
״אני… דואג שלא תעשי משהו שתתחרטי עליו, אני דואג כשאת לבד, זה מפחיד אותי לפעמים… אין לי הרבה פחדים, אם בכלל אבל… בשבילי את הפכת להיות סוג של פחד מהרגע הראשון שראיתי אותך״ הסביר ת׳ור בקול מתוח.
״אכפת לך ממני?״ שאלתי.
״זה לא בשליטתי, זה פשוט ככה…״ הוא אמר בפשטות.
״זאת אומרת שאתה לא סומך עלי מספיק?״ שאלתי, מרסנת את הכעס וההתרגשות שזרמו בכל חלקי גופי.
״אני סומך עלייך, אני פשוט לא סומך על אנשים מסביבך… רן, מאז התקרית עם אלק, לא יכולתי להירדם במחשבה שהוא היה עושה לך מעבר למה שעשה, ולכן לא יכולתי לשאת את זה עוד וסילקתי אותו מהפלג… הרסתי אותו בגללך…״ הסביר ת׳ור במבט מעונה.
״מה אתה מנסה לומר?״ שאלתי במבט מושפל והצצתי בחשאיות על פניו הרציניות.
״שאת חשובה לי, שאני מרגיש כלפייך משהו, אני חושב שהרגשתי אותו מהרגע הראשון ובגלל שאני לא יודע לאן לסווג אותו… אני רוצה שתישארי לצידי עד שאדע״ אמר ת׳ור ישירות.
הבטתי בו המומה וחשקתי את שיני.
העליתי על פני חיוך מעודד והנחתי בעדינות את ידי על ידו כמחוות תמיכה.
״כשתדע תודיע לי״ אמרתי בחיוך.
״את תהיי הראשונה״ הוא צחקק.

צעדתי בין העצים הרבים שהקיפו את בית הספר לכיוון האגף האחורי של פלג כתיבה.
אלייז׳ה אמר שהפעם נכתוב בחוץ כדי לרכוש השראה ולי לא הייתה כל התנגדות עד שנזכרתי שת׳ור לא בדיוק השותף שלי ואז התגברה בליבי הסקרנות האם מצא לי אלייז׳ה שותף חדש.
לחן מעומעם נשמע באוזני.
התקדמתי בעקבותיו כמהופנטת.
במרכז קרחת היער נעמד פסנתר כנף לבן ומנצנץ באור השמש ועליו ניגן נער בתלבושת בית ספר הכוללת את פלג מוסיקה וכתיבה- ג׳ב.
נעמדתי רק מספר צעדים ממנו והוא כלל לא הבחין בנוכחותי אז הנחתי לעצמי להתענג על המנגינה ולהשאין את ראשי על גזע עץ.
״אני יכול לעזור לך במשהו?״ שאל קול.
המוסיקה דוממה וקול הציפורים החזיר אותי למציאות.
״מממ לא, אני מצטערת! הייתי בדרך לשיעור ואז שמעתי את הנגינה שלך… אני מצטערת, אני הולכת עכשיו! תמשיך מאיפה שהפסקת!״ אמרתי נמרצות וחלפתי על פניו.
זהובות חומות וחמימות.
זה היה צבע העיניים של ג׳ב.
חייכתי לעצמי.