Dear Music ! (לא עם 1D) פרק מס' 1!

התיישבתי על מיטתי הגדולה והחלתי לנגן בגיטרה, הדמעות המשיכו לזלוג מעיני ונפלו את שמיכתי האדומה.
התחלתי לשיר בקול חנוק וצרוד (כי הקול שלי צרוד קצת כאני שרה) את "summer love" של וואן דיירקשן, בכל פעם שאני עצובה אני מנגנת בגיטרה שלי.
הגעתי לבית של לואי בשיר ושמעתי דפיקות בזגוגית המרפסת של חדרי, המרתי את מבטי וראיתי את עמית.
הנחתי את הגיטרה בצד ופתחתי את דלת הזכוכית. עמית נכנס והתיישב על מיטתי,
"קרה משהו? למה תא בוכה?" הוא שאל תיבינו, אינ ועמית חברים הכי טובים!
אנחנו תמיד ביחד, אי אפשר להפריד ביננו לשנייה!
אנחנו חברים מאז שאחנו זוכרים את עצמנו, "סתם…" מלמלתי, "לא קרה כלום." שיקרתי עדיין חנוקה מדמעות, עמית קם אלי וחיבק אותי חיבק חם, "אני מכיר אותך יותר מדי טוב, קרה משהו…" הוא אמר והתסכל בעיני החומות והנוצצות מדמעות,.
"אני…אי לא רוצה לדבר על זה עכשיו." אמרתי והנחתי את ראשי על חזהו השרירי, הרגשתי איך זרועותיו הגדולות והשריריות מחבקות אותי חזק. הרגשתי את נישמותיו על עורפי. 'די!' חשבתי לעצמי, יש לו חברה ! את לא יותר מחברה טוב! תפסיקי לחשוב על זה.' "אני צריך ללכת, בבקשה תבאוי מחר לבית הספר, אני רוצה לדבר איתך." הוא אמר והלך למרפסת, יצאתי אחריו והוא נופף לי, הוא אחד בענף העץ הגדול שצומח צמוד למרפסת שלי וקפץ למטה ורץ משם.
הסתכלתי על השעון שהיה תלוי על קיר החדר שלי, השעה הייתה כבר 00:00 (חצות), נכנסתי לחדרי וסגרתי את דלת הזכוכית, החלפתי לבגדי פיג'מה ונכנסתי למיטה.
ומיד אחרי 3 דקות נרדמתי.

~הצצה לפרק 2: התעוררתי בבוקר בשעה 6:30 מהשעון המעורר שלי. לחצתי עליו כדי שיפסיק לצפצף וקמתי מהמיטה בישנוניות….~