Dreams… (פרק 4 מעודכן)

"אממ סליחה? מישהו פה מבין אנגלית?" קונור שאל את אחד האנשים שבחנו אותנו ודיברו בניהם שפה משונה. "אני מדבר אנגלית. אני אתרגם לכם כל מה שהצ'יף אומר." פתאום צץ משום מקום איש, טיפה שונה מהאחרים. "צ'יף? מה זה פה, כפר אינדיאני?" שאלתי וגיחכתי, אך לפי המבט שעל פניו הוא לא צחק. "אני טוני, אני חוקר. נתקלתי באי הזה ומצאתי את הכפר האינדיאני הזה בזמן ששוטטתי באי. למדתי את השפה שלהם, את המנהגים, והם הפכו אותי למתרגם שלהם ולמדען שיעזור להם. מי אתם?" הוא שאל אותנו ושחרר אותנו מהחבלים. "אני קונור, ואלה אנה וזואי. אנחנו היינו במטוס שהתרסק על החוף, ורק שלושתנו שרדנו. רק שאלה קטנה… איך יוצאים מפה?" קונור דיבר אל טוני במבט חושש בעודו משפשף את פרקי ידו הכואבות מהחבלים. "אני יכול לקחת אותכם במטוס שלי, אבל קודם, אתם תצטרכו לעבור טיהור נשמות. זאת הדרך של הצ'יף לתת לכם ללכת. בלי זה, לא תוכלו לצאת מהאי הזה." טוני אמר ופנה אל הצ'יף. הוא דיבר בשפה שלא הבנו מילה ממנה, רק את השמות שלנו. הצ'יף הנהן ואמר משהו לשני האנשים שעמדו מצידו, והם לקחו אותנו לתוך אוהל.
"תגיד רגע…" אמרתי לטוני והוא פנה אלינו בחזרה. "מה עושים בדיוק בטקס?" שאלתי בהתעניינות. "הם עושים מדורה וגורמים לכם להיזכר בעבר, להשלים עם דברים שקרו לכם, כדי שהנשמה שלכם תהיה חופשיה" הוא אמר והלך.
הצ'יף נכנס, עם איש זקן אחד לידו. הם סגרו את האוהל, והיה חשוך. הם הדליקו מדורה קטנה, שמו מעליה קערה גדולה והכניסו כמה דברים מוזרים שלא ראיתי בחיי. "שאלה קטנה…. בשביל מה כל העשבים המוזרים האלה?" אנה שאלה בחשש. "בשביל הטקס כמובן" האיש הזקן אמר באנגלית. "אתה יודע אנגלית?" קונור אמר בטון מופתע. "ברור שאני יודע." אמר הזקן וגלגל את עיניו. הוא זרק עלה לתוך הסיר והיה קול של פיצוץ, ויצא מהסיר עשן כבד. "עכשיו… תעצמו עיניים, תירגעו, תתמלאו שלווה." הזקן אמר ועשינו כדבריו. עצמתי את עיניי, נרגעתי, ונרדמתי.
-פלאשבק-
"בואי זואי חמודה, הגענו הביתה!" דודתי אמרה לי ממושב הנהג. ישבתי מאחורה, הייתי שקטה. עברו 3 שבועות מאז ההתרסקות, וחזרנו לישראל. הייתי בדיכאון, לא הייתי מסוגלת לדבר או לזוז במשך שבועיים, ושלחו אותי למחלקה הפסיכיאטרית. "אני לא רוצה להיות פה!!" צעקתי על דודה שלי. לא הייתי מסוגלת להיכנס פנימה. דודתי הכריחה אותי להיכנס. הדבר היחיד ששימח אותי זה החתולים שלי. "עוד שנתיים, כשתהיי מספיק בוגרת והטראומה תעבור לך, את תעברי לגור אצלי באמריקה. עכשיו אני אגור איתך כמה חודשים, ומדי פעם בני הדודים שלך יהיו איתך. אל תדאגי, הכול יהיה בסדר"
-סוף פלאשבק-
"את צריכה להשתחרר מהעבר זואי." הוא החזיק את ידיי ושם אותן מעל המדורה. "עצמי את עינייך". עצמתי את עיניי ונזכרתי בהורים שלי, בהתרסקות, כל חיי חלפו על פניי. פתחתי את עיניי, וראיתי את דמותם של הוריי בעשן. "תשתחררי מהם זואי, תיפרדי לשלום. תסגרי מעגל, ותשחררי את הנפש שלך, ושלהם." הושטתי את ידי לכיוון העשן. "להתראות.." לחשתי ודמעה נפלה מעיניי. העשן נעלם, והזקן פתח את האוהל.
"קדימה, המטוס מחכה לכם".