Evil – הקדמה

(1957, 12 ביולי, מיומנה של אנדריה בולומס)
יומן יקר, שלום.
לא כתבתי בך כבר יותר מחודש, כל הזמן הזה היית קבור מתחת למיטה שלי, רק עכשיו אני שמה לב ששכחתי אותך.
תשמע, יומן, אני מפחדת.
אני מפחדת מהיצור הזה שרודף אחריי בחלומות, שבגללו אני קמה כל יום באמצע הלילה עם עגליי זיעה ודמעות על הפנים.
אני לא רוצה להיטבל בדם שלי, אני לא רוצה להרגיש את הסכין שלו משסעת את גרוני.
אני לא רוצה למות.
את מה שהוא אמר לי אני זוכרת כבר מזמן, "אני אקום מתישהו", אני יודעת שזה לא יקרה, אבל זה מפחיד.
אנדריה.
החלון בבית של אנדריה עף בחוזקה, כמעט נתלש ממקומו, מנורת הלילה התנפצה, ואנדריה ישבה בחושך מוחלט.
"מי זה שם?" אנדריה אמרה בפחד והתרוממה מהרצפה, רוח חזקה נשבה וכמעט העיפה את אנדריה. החלון, המראה, וכליי הזכוכית שבחדר התנפצו, אנדריה ניסתה שלא לצרוח, כדיי לא להעיר את הוריה ואת אחותה אנג'ליקה.
שוב הצחוק המוכר הזה. הוא מילא את חדרה של אנדריה, ליבה כמעט קפץ מהחזה שלה מרוב פחד.
"לא!" צרחה אנדריה, מתוך המראה השבורה יצאה יד, שלקחה את אנדריה יחד איתה.
~
"אהמ, כדור הארץ ללוקה" ג'קי, שישבה ליידי, העירה אותי.
"אה..סליחה!" קפצתי מרוב בהלה וחזרתי לפתור משוואות באלגברה, ג'קי שלחה לעברי מבט מפחיד, הורדתי את מבטי לעבר החוברת.
"זאת הפעם המאה שאת נרדמת בשיעוריי הבית!" היא אמרה לי בכעס.
"אמ..אהמ..סליחה!" אמרתי ודפקתי את ראשי בשולחן, כנראה שזה לעולם לא יגמר.