" I will not let you fall " פרק 2

חתמתי את שמי על הקו המקוקו שבתחתית המסמך שמאשר לשחרר אותי מבית החולים .
מחוץ לבית החולים כבר חיכה לי מייקל בתוך הג'יפ הכסוף שלו .
פתחתי את הדלת בתנופה קלה והחלקתי אל מושב הנוסע לצידו של מייקל בקלילות .
מייקל לחץ על הגז ונסע בחזרה אל הבית שכול כך התגעגעתי אליו .
הוא התחיל לצחקק " לא תאמיני מה החברות שלך עשו בחדר שלך "
הרמתי גבה מופתעת , "מה הם עשו ?" שאלתי את מייק שפנה עם ההגה שמאלה .
"הם מילאו את החדר בבלונים וקנו עוגה גדולה ומתנות " מייקל הרהר לרגע .
התחלתי לצחוק , "מייק אתה חושב על העוגה נכון ? "
"היא מלאה קצפת רוז , איך אפשר שלא לחשוב ? " נאנח והמשיך להרהר על העוגה .
"אתה כזה תינוק " צחקתי .
הרגשתי איך מתחת לבגדים התחבושת מכסה את כול האגן והמותניים שלי , בשבוע הבא אני יצטרך לחזור אל בית החולים ולהוריד את התפרים ואז שבוע לאחר מכן אני יוכל להמשיך לרקוד .
מייקל החנה את הג'יפ בחנייה שלצד הבית .
הבית עצמו לא היה כול כך גדול , בית קרקע מקומה אחת , בית עשוי אבן יפיפה , שלושה חדרי שינה , אחד של מייקל, אחד של קרולינה ,ואחד שלי .
אבא של מייקל נפטר כשמייקל עוד היה זעטוט קטן בן שנה וחצי הוא נפטר בתאונת דרכים .
בימי ראשון אני ומייקל נוהגים לעלות אל הקבר שלו הוא יושב לצד הקבר ומנסה לדמיין כמה היית יכול להיות אבא נפלא , אפילו בשבילי .
תמיד הבטתי עליו מהצד ורציתי שאבי יהיה כזה .
אבא שלי בכלא כבר כמעט שנתיים על רצח , יותר נכון מואשם אני יודעת שהוא לא באמת רצח אבל לחבר המושבעים היו יותר מידי ראיות מפלילות כלפיו .
מייקל פתח עבורי את הדלת ועזר לי לצאת .
"תנסי להיראות מופתעת " קרץ לעברי .
"אשתדל" ציחקקתי והלכתי לצידו על שביל הגישה הרצוף שיש אדמדם .
עוד לפני שמייקל פתח את הדלת , קפצה משמחה קרולינה האמא המאמצת שלי ורצה לעברי .
היא מעכה אותי בחיבוק חם ואוהב כמו שתמיד נהגה לחבק אותי .
טיילור ואמנדה הצטרפו גם הן לחיבוק , ומשכו את מייקל גם הוא אל תוך ההמולה .
"כול כך התעגענו אליך " אמרה אמנדה וחיבקה אותי , טיילור הנהנה וחיבקה אותי גם היא .
"בנות " אמר מייקל צוחק , "תנו לילדה לנשום " .
כולנו צחקנו צחוק מתגלגל שאפילו השכנים שמעו , ונכנסו אל הבית .
המטבח ניראה כמו תמיד ארונות בצבע ונגה , וכיסאות בר מסביב לשולחן במרכז המטבח .
הסלון ניראה כמו תמיד כורסאות עור כהות , והפלזמה התלויה על הקיר .
קרולינה האמא המאמצת שלי היא מעצבת פנים ככה שכול שבוע בערך היא מחליטה לשנות את הבית לפי שגעון אחר .
נכנסו אל החדר שלי אני טיילור ואמנדה .
הופתעתי מכמות הבלונים בכול צבעי הקשת משחור ועד הורוד הבהיר ביותר מפוזרים בכול החדר על הריצפה על התיקרה על המיטה אפילו על המיטה הקטנה של קייטי החתולה האפורה הקטנה שלי .
מתנות ארוזות בנייר עטיפה כסוף ונוצץ עם סרט ורוד שקישט את העטיפה נחו על מצעי המיטה .
" קניתן לי מתנות ? לא הייתן צריכות אמרתי וחיבקתי אותן .
"אחת ממני " אמרה אמנדה , "אחת ממני " אמרה טיילור , "ואחד ממני " אמר מייקל שנשען על הדלת מאחורינו .
חיבקתי אותו חזק , "תודה מייקל " הוא ליטף את שיערי החום .
"הכול בשביל אחותי הקטנה " אמר .
הרגשתי מין מחיצה בבטן , אחותו הקטנה אף אני לא יהיה באמת אחות הקטנה .
התעלמתי מההרגשה החמוצה הזאת והמשכתי לחייך כאילו לא קרה דבר .
הם הושיבו אותי על המיטה והכריחו אותי לפתוח את המתנות , "את שלי קודם " קפצה טיילור ודחפה לידי את הקופסא הגדולה ביותר מבין שלוש המתנות .
"שלא תגידי שאני לא אוהבת אותך " ציחקקה . קרעתי את העטיפה הכסופה והשלכתי אותה על הריצפה .
בתוך הקופסא עטוף בנייר פצפצים שקוף , נחה מראה מדהימה ממוסגרת במסגרת עץ לבנה ויפיפיה עם ריקועים חומים עדינים של גוון עץ טבעי .
"כדי שתוכלי להביט במראה ולראות כמה את יפה " חייכה אלי טיילור .
"תודה טיי " חיבקתי אותה חזק והנחתי את המראה על השידה .
"עכשיו שלי " התרגשה אמנדה ודחפה לידי בהתרגשות יתרה את המתנה שלה , הקופסא הקטנה ביותר מבין כול המתנות .
בערך בגודל כף היד שלי אולי קצת יותר גדולה , הסרתי את העטיפה המנצנצת והשלכתי אותה על הריצפה לצד העטיפה השנייה .
ובתוך הקופסא נח נגן מוסיקה חדש .
"תודה" אמ" חיבקתי אותה .
כמה נפלא שיש לי חברות כאלה אוהבות דואגות ותומכות .
"עכשיו תפתחי את שלי " אמר מייקל .
על הקופסא כתוב בכתב היד של מייקל , "לאחות הכי שיש" , ושוב המחיצה הזאת שמזכירה לי שמייקל לא באמת האח האמיתי שלי .
ובתוך הקופסא נחו זוג נעלי בלט חדשות בצבע ורוד חלד ועדין , עם שרוכים שנקשרים עד הברך .
"שלך היו ממש מרופטות , אז חשבתי שלא יזיקו לך זוג נוסף" .
מחיתי דימעה שזלגה , וחיבקתי את מייקל בחוזקה , "תודה אח , על הכול " .
"אין בעד מה " ליטף את שיערי והשיב לחיבוק שלי באהבה .
"ממי הפרחים ? " שאלתי והצבעתי על זר הוורדים הלבנים שנחו בתוך אגרטל זכוכית מלא במים .
ועלי הכותרת נצצו באור שהסתנן מבעד לחלון .
"השליח הביא את זה אתמול " אמר מייקל .
כרטיס ברכה צורף אל הזר ובתוכו רשום בכתב יד יפה :" מחזיקה מעמד ילדונת ? "
"ממי הזר ? " שאלה אמנדה .
"אין שם " אמרתי , מעניין מלמלתי לעצמי .
"אז מי רוצה עוגה ? " חייכה אמנדה .
"אני!! " קפץ מהר מייקל , ואמנדה חתכה עבורו פרוסה עבה מלאה בקצפת קרמית ורודה .
"זה כול כך טעים !!! " אמר מייק תוך כדי אכילה .
טיילור אמנדה ואני צחקנו כולנו ביחד .

כשהתעוררתי ראיתי שהשעה הייתה קרובה לחצות היום .
תיקתוק על הדלת הקיץ אותי משנתי , פתחתי את הדלת ועמד שליח עם זר ורדים אדומים .
עוד זר? חשבתי לעצמי , אולי הפעם יהיה שם .
"ממי הפרחים ?" שאלתי את השליח . הוא הרים את כתפיו , "אני לא יודע אני עושה רק את המשלוחים" חייך אלי והעביר לידי את זר הוורדים הגדול .
"תודה " חייכתי אל השליח , " יום נעים " אמר ופנה לדרכו .
הנחתי את הזר בתוך כד מים גדול , על שולחן הסלון וקראתי את כרטיס הברכה ובאותו כתב יד מאורגן כתוב : " החלמה מהירה ילדונת " .
למה הוא קורא לי ילדונת ? ומי שולח אלי את הפרחים כול הזמן ?
חייכתי לעצמי בתחושה טובה , שאולי יש מישהו שאוהב אותי .

היום אני מנסה לרקוד שוב .
אחרי מקלחת ארוכה לבשתי מכנס שחור צמוד ונמתח וגופייה לבנה עם כתפיות דקות שהדגישו את גזרתי היפה .
לרגלי נעלתי כפכפים , עד שאני יגיע לגן השעשועים וינעל את נעלי הבלט החדשות .
גן השעשועים הוא ממול לבית , המקום הכי שקט בעולם .
המתקנים תמיד ריקים מילדים בימי חול , ועלים יבשים תמיד כיסו את האדמה שחשופה .
מראה סתווי אפילו בקיץ ובשרב של 45 מעלות .
התיישבתי על אבן סלע קטן ונעלתי לרגלי את נעלי הבלט החדשות שמייקל קנה עבורי .
ההרגשה הייתה טובה לנעול נעלי בלט שוב ולחזור לרקוד .
אני די גמישה אחרי הכול אני לומדת בלט כבר 11 שנה .
נעמדתי על קצות אצבעותיי ומתחתי את רגל שמאל מעל ראשי בקו ישר .
מוזיקה נעימה בקעה מבעד לטייפ שהבאתי איתי .
וצעדי הריקוד זרמו כאילו התאמנתי על הריקוד הזה חודשים ארוכים .
ניגבתי את הזיעה מהפנים עם מגבת כחולה ורכה כמשי .
שמעתי מאחורי מחיאות כפיים אחידות ….