" I will not let you fall " פרק 9

קרני השמש הנעימות חדרו דרך הווילון הלבן והאירו את פניי , פקחתי את עניי לאט לאט .
שטפתי פנים וצחצחתי שניים , וכול הזמן הזה חשבתי על מה שקרה אתמול .
הבטתי על שעון המחוגים התלוי על הקיר , רבע לאחת .
אני חייבת לדבר עם לוק , התקשרתי אליו .
-"הלו?" שמעתי את קולו הישנוני מהצד השני .
-"הערתי אותך?" שאלתי אותו .
-"כן" אמר , "אבל זה בסדר , רצית משהו?" .
-"לא משהו דחוף, אתה יכול לחזור לישון נדבר אחר כך " אמרתי לו .
-"אוקי בי" אמר .
השיחה התנתקה .
הרגשתי לא נעים עם זה שהערתי אותו , יום שבת היום הוא בטח ישן עד מאוחר .
הבטתי על צג הפלאפון , לוק מתקשר …
-"הלו?" עניתי לשיחה .
-"נו אני סקרן, מה רצית ? " שאל אותי .
-"אתה יכול לעזור לי באימונים? אתה לא חייב רק אם בא לך" , אמרתי לו .
-"ניפגש בשלוש בסטודיו שהיינו בו אתמול בסדר? " .
-"מעולה " חייכתי .
-"עכשיו אני חוזר לישון " צחק , "ניתראה בשלוש ". אמר וניתק .

השעה הייתה כמעט שלוש , לקחתי מונית אל הסטודיו שאני ולוק היינו בו אתמול .
הוא כבר היה שם ועשה מתיחות .
עמדתי בדלת נשענת על המשקוף ומביטה עליו , הוא לבש רק מכנס טרנינג לבן , גופו חשוף ללא חולצה .
בקו המכנס לצד המותן יש לו קעקוע של אקדח שחור .
רעיון מקורי לקעקוע חשבתי לעצמי .
אותו כובע שלבש במסיבה , כובע שחור והאותיות NY שסימלו ניו יורק סיטי על ראשו .
הוא עשה שכיבות שמיכה ושרירי ידיו נמתחו והתכווצו עם כול עלייה וירידה של גופו .
עמדתי כמו מהופנטת רק בהיתי בו .
הוא קם והתקדם לעברי , "רוז?" שאל אותי , "את בסדר?" שאל אותי .
"מה? , כן בטח " אמרתי וניתקתי את מבטי מהגוף שלו .
"אז את מוכנה ?" שאל אותי בחיוך .
"למה?" שאלתי אותו וכייוצתי את גבותיי .
הוא התחיל לצחוק , "לרקוד " , "את בטוחה שאת בסדר ? " שאל אותי .
"כן , למה את שואל ?" .
"את חולמת בהקיץ , את לא מרוכזת ." אמר לי .
ברור שאני לא מרוכזת תראה איזה גוף יש לך , חשבתי לעצמי .
"אני מרוכזת" אמרתי לבסוף , "בוא נתחיל ".
הנחתי את תיק האימונים בצד , נעלתי לרגליי את נעלי הבלט .
התחלנו לחזור על הצעדים אחד אחרי השני , הבטתי בהשתקפויות שלנו במראה , יותר בהשתקפות של לוק .
ניסיתי לחקות את התנועות שהוא עשה , הוא רקדן יותר טוב ממני זה בטוח .
הוא אחז בידי וסיבב אותי שלושה סיבובים רצופים , הוא השעין אותי על ידו והנמיך אותי לכיוון הרצפה ורכן מעלי כמו כול סוף של ריקוד סלואו .
אפו קרוב בסנטימטר לשלי , עיניו הירוקות הביטו בי .
הפעם לא עצרתי את זה כמו אתמול , הרגשתי את נשמתו ולאט לאט הוא התקרב אל פי ונישק אותי .
השפתיים שלו היו רכות כמו חמאה ונעימות , הוא התנתק ממני אחרי כמה שניות .
הוא גירד בעורפו , "מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה " אמר .
על מה הוא לעזאזל מדבר? , ברור שהוא רצה לעשות את זה .
"מה?" שאלתי אותו לא מבינה .
"אני צריך ללכת " אמר , אני הבטחתי לאבא שלי שאני יכסח את הדשא או משהו" מילמל לעצמו .
"את יכולה להישאר פה , אני ייקח ממך את המפתח אחר כך , אממ בי " אמר .
לוק לקח את החולצה שלו מעל משענת הכיסא שליד הדלת ויצא .
הוא השאיר אותי לבד בסטודיו .
מה לעזאזל קרה עכשיו ? , אספתי את הדברים שלי בעצבנות , כיביתי את האורות נעלתי את הדלת והזמנתי מונית .
כל הנסיעה חזרה הביתה ניסיתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר .
שילמתי לנהג את הכסף המגיע לו וירדתי מהמונית , נכנסתי אל הבית .
הבית ריק לפרט קייטי החתולה .
זרקתי את תיק האימונים בקצה החדר והתיישבתי על המיטה בעצבנות .
ניסיתי להתקשר אל לוק , אבל זה הגיע למישבון הקולי .
ניתקתי את השיחה , שלחתי לו הודעה :"מה לעזאזל קרה עכשיו ? אני רוצה תשובות ! "
הוא לא ענה להודעה אבל אני יודעת שהוא ראה אותה , שלחתי לו הודעה נוספת : פגוש אותי היום בפארק בשמונה .
גם להודעה הזאת הוא לא ענה , אבל אני יודעת שהוא יבוא .

ישבתי על הנדנדה הכחולה והתנדנדתי קלות , השמים החשיכו ואלפי כוכבים כיסו את השמים הכהים .
הבטתי על השעון שבידי השעה 20:05 .
אני רוצה תשובות והוא ייתן לי אותם .
עצמתי את עניי והקשבתי לרוח שנשבה בצמרות העצים , "היי" שמעתי קול מוכר .
פתחתי את עניי וראיתי את לוק , הוא התיישב על הנדנדה השנייה .
הוא החזיק בידו ורד אדום פורח , הוא נתן לי אותו וחייך חיוך קטן אבל הוריד אותו מהר .
"אז מה בעצם קרה היום ?" שאלתי את לוק והרחתי את הורד שהוא הביא לי .
ריח משכר של פריחה נישא באפי .
"אני לא ממש יודע" התוודה לוק , הוא חייך חיוך קטן וראיתי את הגומה החמודה בלחייו .
"אתה נישקת אותי" אמרתי ללוק , "אין פה הרבה לדעת" .
"אני יודע ילדונת אבל…" קטעתי אותו , "אבל מה? , ותפסיק לקרוא לי ילדונת ! " .
שיחקתי עם הוורד והעברתי אותו מיד ליד , פיתאום האסימון נפל בראשי .
הוורד , והילדונת , "אתה זה ששלח לי את הפרחים כשהייתי בבית החולים ? " שאלתי אותו .
הוא לא אמר דבר רק הינהן .
דמעה קטנה זלגה מקצה עיני , "איך ידעת שהייתי בבית החולים?" קמתי מהנדנה ועמדתי מולו .
הוא קם גם מהנדנדה , "זה סיפור ארוך רוז" אמר .
"יש לי זמן" אמרתי לו בעוקצנות .
"את לא מבינה רוז " הוא תפס את פניו בידיו ועיסה את רקותיו כאילו כאב לו הראש .
"תענה לי לוק , איך ידעת שהייתי בבית החולים ? , ולמה לא אמרת שזה אתה ?" שאלתי אותו .
"אני זה שמצא אותך רוז " הוא התחיל לצעוק והכאב בקולו נישמע ברור .
"אני זה שמצאתי אותך , מדממת למוות ברחוב , אני זה שהתקשר ל- 911* ".
חיוך עלה על פניי , "אתה זה שהצלת את החיים שלי לוק למה לא אמרת לי ?" שאלתי .
"זה לא ככה , את לא מבינה זה הרבה יותר מסובך ממה שזה ניראה " אמר לי .
"מה מסובך בזה? אתה הצלת את החיים שלי " .
דמעה קטנה זלגה מקצה עינו , הרגשתי את הכאב שלו בנימת קולו .
"אחי החורג הוא זה שדקר אותך! " .