שלך, זר לא מוכר- פרק 10

הבטתי למטה, אנשים כבר התחילו להתגודד סביבה, לא היה לה סיכוי לשרוד את הנפילה מהקומה החמישית בה ממוקם החדר שלנו. עוד רגע ואצטרף אליה.

יד אחזה בי ועוד אחת. הסתובבתי היו שם שלושה רופאים ואחות הם גררו אותי למיטה. ניסיתי להתנגד, לקום לעשות משהו. אני לא מתכוונת להמשיך לסבול אני כבר לא יכולה. הם תפסו בידי וחיברו אותי לאינפוזיה. הרגשתי עייפה, מסוחררת, נרדמתי.

יממה מאוחר יותר

לאאאאאאאאאאאאאאא! התעוררתי. מזל שזה היה רק חלום. אמי נכנסה לחדר.
" אמא את לא מבינה מה חלמתי, מורן צעקה התאבדה וקפצה מהחלון, גם אני רציתי אבל מישהו תפס אותי את לא מבינה איזה… אמא למה את בוכה מה…"
הסתכלתי לעבר המיטה של מורן, היא הייתה ריקה ומסודרת.
" לא אמא זה לא קרה תגידי לי שזה לא קרה, אמא אני לא יכולה, למה זה קורה לנו למה?! פעם ראשונה בחיים שלי שאני עושה משהו לעצמי, הטיול הזה שכל כך חיכיתי לו, ואלו הזיכרונות שישאירו לי ממנו! אוי מורן!"
אמא שתקה מעט ואחר כך אמרה " אני מצטערת יקירה אני כל כך מצטערת "
אחותי נכנסה לחדר: " אמא, זהו הם מתארגנים ללוויה, את לא מבינה כמה אנשים יש שם"
" מה!" צעקתי " מה הלוויה של מורן מתקיימת עכשיו? איך אתן לא אומרות לי אני חייבת להיות שם" אחותי הייתה המומה: " שני, את ערה?! את מדברת?! אני לא ידעתי אני… "

לאחר התייעצות ארוכה עם מספר רופאים, הם אישרו לי להצטרף ללוויה. שיירה ארוכה של אנשים ליוו אותה בדממה בדרכה האחרונה, בכיתי המון, אבל רגע אחרי שכולם כבר הלכו הבטחתי לה הבטחה שאני לא ישכח לעולם: נקמה.

נקודת המבט של אבנר ברנש

"צ'יקו העברת את הבנות למקום החדש"
" כן, עוד כמה שעות נחזור לפעילות שותפת באזור"
" מצוין"
"בוס אני צריך לעדכן אותך, סמטת הוורדים גבינו את הכסף כמעט מכל הסוחרים"
" ממי לא?"
" נו, מפרקש ומהבנאי"
" אני לא מוכן לזה יותר! למה אתה מעצבן אותי על הבוקר?! לא משלם אז תוריד לו אצבע, תשבור לו רגל זה לא ממש מעניין אותי מה תעשה, העיקר שהכסף יהיה על השולחן! כמה פעמים הסברתי לך! תעשה את זה עכשיו ותעדכן אותי"
" כן בוס"
" ותוודא שהכול נרשם בספרים, אני יחזור למשרד תוך שעתיים שלוש"

מספר דקות מאוחר יותר

"שלום אדוני, בבקשה הנה המפתחות, החדר מוכן"
" הגב' הגיעה כבר? "
"לא"
"תודה אתה יכול ללכת" שלשלתי לכיסו 50$ שייהנה.
סיגרים, שמפנייה, שוקולדים ואישה יפה, תענוג.
אך אביבה הזו היא אישה מסוג אחר, האהבה הראשונה שלי, בשנות העשרה שלנו היינו שנינו צמודים אחד לשני כולם קראו לנו אבי ואבי. כל כך רצינו להתחתן אך ההורים שלה לא הסכימו, אמרו שאני לא טוב מספיק בשבילה שאני ממשפחה לא מתורבתת. אך אם הם היו רואים אותי עכשיו…

צלצול בטלפון: " הגב' שוקרון אביבה הגיעה"
" מצוין שתעלה"
פתחתי לה את הדלת.
"אהובה שלי מה שלומך?"
" טוב יקירי, איך אתה?"
" טוב, נו מה את שולחת את הבת שלך לגמור אותי אם רציתי לסיים את מה שיש בינינו יכולת פשוט לומר לי"
" מצחיק מאד… אתה יודע שכלום לא יעזור שניהם בטוחים שאתה עשית את זה"
" אבל אני לא"
" אני יודעת"

המשך יבוא…