Live While Were Young-פרק 8:)

~פרק 8~
~מנקודת מבט של קים~
בצד אחד מייקל צדק,אנחנו באמת נסתכל עליו בצורה שונה אבל מצד שני…זה קורה כל הזמן,אני בטוחה שלמישהו מהבנים זה קרה..
מייקל:"מתי זה קרה?"
אני:"כשהיינו בשירותים.."
מייקל:"מה?!?!?!!?"הוא צעק
אני:"תרגע,אוקיי?רקדנו מישהו ניסה לגעת בי,הארי רב איתו מכות,אז לקחתי אותו להתנקות בשירותים ו..התנשקנו…"
מייקל:"רק התנשקתם?"
אני:"כן,רק התנשקנו,אחי תרגע.."
מייקל:"איך הכל קורה כלכך מהר.."
אני"כן,הא?רק היום נחתנו באיטליה,וכבר הספקנו להכיר,ללכת למועדון,לריב,לריב מכות,לאכול,להתעצבן,להשלים,להתנשק,להפוך לזוג,להיכנס לבית חולים,לאבד את הזיכרון,להתאהב,ל-"מייקל קטע אותי
מייקל:"להתאהב?!התאהבת בהארי?!"
אני:"מזה התאהבתי,יותר מחבבת כזה…"חשבתי על הנשיקה שלנו ועלה לי חיוך על הפנים,אני כן אוהבת אותו:)
מייקל:"עליי את עובדת?אני מכיר אותך עוד כשהיית ביצית,אני יודע מתי את אוהבת מישהו ומתי את "מחבבת".."הוא חיקה את הקול שלי "אם חושבים עלזה,דווקא אתם יכולים להיות זוג די יפה.."
אני:"אמר זה שאמר לו שאני לסבית כדי שלא יצא איתי.."מילמלתי
מייקל:"נו חשבתי שאת לא כועסת………"
אני:"אני לא,אבל זה נכון.."
מייקל:"טוב שנחזור?"הלכנו מחוץ לחדר של נייל ומייקל איפה שכולם חיכו,והרופא בדיוק יצא
אמא:"מה קרה לו?"
הרופא:"זה קורה כשהוא מתחיל להזכר זה טוב שזה כואב לו זה יקרה כשהוא יזכר.."
זאין:"רגע אז זה אומר שהוא נזכר?"
הרופא:"הוא נזכר רק בשנים הראשונות לחייו,אבל זה אומר שבקרוב הוא ייזכר עוד ועוד,מה שבטוח שבזמן הקרוב נייל יחזור להיות נייל:)אפילו בעוד שתי דקות יכול לחזור לו כל הזיכרון"הוא חייך אלינו והלך,נכנסנו לחדר
אני:"איך אתה מרגיש שאלתי כשהארי אוחז במותניי,ואוו הכל באמת קורה כלכך מהר…
נייל:"מוזר..אני חוזר כל מה שקרה לי עד גיל 5 בערך.."
אמא:"מה הרופא אמר?"
נייל:"שיקרה לי עוד הרבה הכאבים,ושזה טוב בגלל שככה חוזר לי הזיכרון אז אין מה להיבהל ולקרוא לרופאים…"
אני:"מתי אתה משתחרר?"
נייל:"מחר בצהריים.."
אני:"רוצה שאני יביא לך בגדים?"
נייל:"כן,תודה"
אמא:"אז את הולכת?"
אני:"כן אבל אני אחזור,אתם נשארים?"
אבא:"אני אשאר פה,ליז וסקיילר תחזרו קים,תביאי לו בגדים ותלכי,ואתם בנים..תחליטו בעצמכם…"
זאין:"אני נשאר.."
ליאם+לואי:"גם אני"
הארי:"שאני אשאיר אותכם לבד?ברור שאני נשאר!"
אני:"אבא למה אתה נשאר?"
אבא:"כי צריך פה מבוגר אחראי"הוא עשה פרצוף כועס לבנים או כמה מפתיע התפוצץ מצחוק
אני:"בדיוק בגלל זה אני לא מבינה למה אתה נשאר פה…"צחקנו "תחזור אני אשאר פה.."
אבא:"בטוחה?"
אני:"בטוחה"
אבא:"אבל בלי שטויות כן?!"
אני:"אבא!יאללב בוא כבר אני אקח ת'בגדים,לקחת גם לכם?"שאלתי את הבנים "כן" כולם ענו
זאין:"מייקל את לא נשאר?"
מייקל:"אממ.."
לואי:"אחי,תרגע,תאונות קורות..אנחנו חברים לא?"מייקל חייך וכולם הנהנו
זאין:"אתה אחד משלנו עכשיו:)"
ליאם:"מה שהם אמרו"הוא חייך
הארי:"אז אתה נשאר?"
מייקל"…"
כולם:"נווווווווווווווווווווווווווו!!"
מייקל:"אוקיי,אוקיי,רק בואו לא נהרוג את הילד"הוא התמם וצחקנו,אני,סקיילר,אבא ואמא יצאנו ונכנסנו ללימוזינה שלהם..
~מנקודת מבט של הארי~
קים הלכה להביא לנו בגדים
מייקל:"אתם באמת לא כועסים?"עלו לו דמעות בעיניים,הוא השפיל את מבטו
כולנו:"באמת"
ליאם:"מייקל,זה לא באשמתך בכלל,באמת!"
לואי:"כן,תאונות קורות"
נייל:"אני רעב"כולנו חוץ מנייל ומייקל צחקנו
נייל+מייקל:"מה מצחיק?"
אניי:"בוא נגיד שהתאבון שלך,נייל,זה תיאבון של 1000000000000000000000000000000000000 פרות בהריון"
לואי:"כמות האוכל שאתה אוכל בשעה שווה למשקל של סוס.."ככה העברנו תזמן בצחוקים,הראנו למייקל שאנחנו באמת לא כועסים,ושאנחנו חברים עכשיו,לכו תדעו,אולי יום אחד הוא יהיה גיסי;)
זאין:"אז אתה וקים הא?"
אני:"כן אני וקים:)"נזכרתי בנשיקה ה"רומנטית" שלנו..חחח למה יש יותר רומנטי מלהתנשק בשירותים..היא מושלמת,אני אוהב אותה..אני באמת אוהב אותה מהרגע שראיתי אותה פחות מ10 שעות…חחח מה?אהבה זה לא רק בסרטים^_^שקעתי במחשבות עליה
לואי:"הארי!!!!!!הארי!!!!!!!!!!"הוא זרק עליי גזר והעיר אותי מהמחשבות שלי על..קים,קימי שלי..:)
אני:"איה!!!!!!!!!!!!!"
לואי:"מה הבעיה שלך?!"
אני:"לא יודע,אתה זה שזורק עליי גזרים!!!!אתה פסיכי לגמרי!"
לואי:"ממש..אמר זה ששואלים אותו מה הוא רוצה לאכול והוא מסתכל על התקרה ומחייך כמו אידיוט!!!!!!!!"
ליאם:"ועוד איזה אידיוט..אידיוט מאוהב..:)"צחקנו
אני:"זה לא בושה לאהוב…ובטח שלא מישהי כמו קים…"
זאין:"אחי,אתה בקושי מכיר אותה יום אחד 'מישהי כמו קים…'"הוא חיקה אותי
אני:"ולזה באד בוי קוראים,אהבה ממבט ראשון"הסברתי לו כמו למוגבל..><
ליאם:"טוב מה אתה רוצה לאכול?"
אניי:"יש פה מסעדה?"
ליאם:"כן"
אני:"אז בואו פשוט נלך לשם.."הם הנהנו והלכנו למסעדה,כולנו הזמנו המבורגרים וצ'יפס כתוספת,וכמובן שרק לואי לקח סלט גזרים במקום צ'יפס,וכמובן שנייל לקח מנה כפולה…אויש שיהיו בריאים
אני:"ואוו"
נייל:"מה?"
אני:"פעם ראשונה שאתה סותם תפה,אני אוהב את זה.."חייכתי "אבל הבדיחות שלך מאוד חסרות לנו…"
נייל:"אוקיי,רוצה שאני אספר בדיחות אנ-אחחחחח!!!!!!!!!!"הוא התחיל לצעוק,כנראה שהוא עוד פעם נזכר התלנו להלחץ
נייל:"איה,אני נזכר..אח"הוא החזיק את ראשו חזק והפתל מכאבים התאפק לו לצעוק..אחרי שתי דקות הוא נרגע
מייקל:"אתה בסדר?"
נייל:"כן..נזכרתי בתקופה של הבית ספר והחטיבה..בערך עג גיל 14,15"
אני:"טוב אתה בן 19,נשאר לך בערך,4 שנים להזכר,זה לא הרבה אם זה קורה כלכך מהר…"
נייל:"טוב איפה עצרנו?אה כן בבדיחות…"וככה התחלנו לספר בדיחות ולצחוק ולא שמנו לב שהזמן עבר..ואז שמענו מאחורינו "לא יכולתם להודיע לי שאתם פה?!"