" My Story " – הקדמה + פרק 1

זהו סיפור על ילדה ששמה בר ועל דמי לובאטו .
הקדמה :
היי , קוראים לי בר , אני בת 16 , קצת מלאה , גובה 1.57 ,
שיער בלונדיני ועניים כחולות .

עוד מגיל 10 היו לי מחשבות אובדניות בגלל הבריונות שעברתי בבית הספר .
אני בת יחידה .
אני לא דיברתי עם ההורים שלי על מה שקרה לי ואני בדרך כלל סגורה עם עצמי
ורק דמי הצליחה להוציא אותי מכל הדברים הקשים שקרו לי .
דמי היחידה שמחזיקה אותי .

אני אוהבת ילד אחד , קוראים לו רועי והוא אחד מהבריונים לפני שעברנו
בית ספר הוא לא היה כזה רע והוא היה הידיד הכי טוב שלי
וכבר הספקתי להתאהב בו …
*פרק 1*
קמתי לצלצול של השעון מעורר שלי .
התארגנתי והלכתי לבית הספר . כשנכנסתי ,המבטים הרגילים של כולם היו עלי .
תמיד היו קיימים נערים שיסתכלו עלי מוזר ושיתלחששו אחד עם השני כשאני עוברת .
זה כבר מעצבן ! בכל מקום שאני הולכת אליו מדברים אלי כאילו אני הזבל שלהם ,
שאני לא שווה והם יותר שווים ממני . ׳ את מכוערת ׳ , ׳ הקול שלך מעצבן ׳ , ׳ תעשי דיאטה ישמנה ׳ , ׳ תפסיקי להיות ככה!תשתני!׳ ועוד הערות מסוג זה שאני שומעת בכל יום ויום
ארור שבו אני מגיעה לבית הספר .
הם לא מבינים שלא אני בחרתי להיות ככה ! לא אני בחרתי איך להראות,איך ישמע הקול שלי,
איך האופי שלי יהיה ואיך אתנהג . זה לא נתון לבחירתי .
אז איך יכול להיות שמשהו שלא ביכולתי לשנות כל כך פוגע בי ?
התקדמתי לעבר הכיתה בצעדים קטנים ומהוססים . לפתע אחד התלמידים
הזיז את רגלו קדימה כדי שאני אפול . הלכתי מהצד והמשכתי את דרכי לכיתה .
המורה נכנסה ואמרה שהולכים לראות סרט בקומה השלישית . הכיתה הייתה חנוקה והיה בה המון אבק כאילו לא איווררו אותה חצי שנה .
החלונות היו סגורים והווילונות היו מקומטים אחד בתוך השני .
הכיסאות היו מלאים מאבק וכך גם השולחנות . הרגשתי שהנשימה שלי נעשית כבדה
מרוב האבק שהיה שם .
יצאתי מהר לבחוץ והתנשפתי במהירות . לא יכולתי להישאר שם עוד דקה נוספת .
רועי ראה אותי וצחק . כרגיל . אחרי שאיווררו את כיתה , נכנסנו והיה ריח של קוקוס נעים .
זהו בטח אחד מהתרסיסים של האוויר . היה לי הרבה יותר קל לנשום .
החלונות היו פתוחים לרווחה היה אפשר לראות את השמש שביצבצה מבחוץ באופן הרבה יותר ברור . הווילונות היו מסודרים היטב כשהם קשורים עם חתיכת בד . השולחנות והכיסאות היו נקיים הרבה יותר מהמצב הקודם שהיו .
חיפשתי בעניי שולחן מאחורה כדי שאוכל לשבת לבד ולא למשוך תשומת לב משאר הכיתה.
מצאתי אחד בסוף הכיתה,התיישבתי וראינו את הסרט.
***
השעות עברו יחסית מהר והגיע השעה האחרונה .
המחנכת הודיעה על כל מיני אירועים שיתקיימו בבית הספר ואחד מהם היה הטיול השנתי .
היה ברור לי שאני לא יוצאת . מעולם לא יצאתי לטיולים שנתיים , אפילו לא עלתה לי מחשבה על לצאת לטיול כולשהו מטעם בית הספר .
לפחות יהיו לי שלושה ימים של שקט מכל אלו שמציקים שלי .
המחנכת הסתכלה עלי במשך כמה שניות ארוכות והפנתה את מבטה אל שאר התלמידים .
לא הבנתי למה היא עשתה את זה .בסוף היום היא פנתה אלי ואמרה לי שאני אחכה לה .
עמדתי מחוץ לכיתה נשענתי על המשקוף הלבן של הדלת וחיכיתי למורה בזמן שכולם יוצאים .
״ את יוצאת לטיול ? ״ היא שאלה לאחר שהיא יצאה .
״ לא ״ אמרתי בלי להסס . שלא תחשוב לשנות את דעתי .
״ למה ?״ היא שאלה .
״פשוט לא בא לי ״ אמרתי ושילבתי את ידיי . לא היה בא לי לספר לה את הסיבה האמיתית לכך שאני לא באה לטיול .
״ חבל , זה יכול להיות אחלה גיבוש ״ היא אמרה , מנסה ליצור קשר עין איתי . כאילו שטיול שנתי יהיה מה שיגבש ביני לבין כל הכיתה .
״לא״ אמרתי שוב ולא נתתי לה להמשיך לנסות לשכנע אותי . היא נאנחה והלכה לכיוון חדר המורים .
יצאתי משער בית הספר והתקדמתי לעבר הבית שלי .
השפלתי את מבטי לרצפה וניסיתי ללכת במהירות בלי שאף אחד לא ינסה להתנקל לי שוב .
לפתע הרגשתי שמישהו מושך לי את התיק בחוזקה . כמעט עפתי אחורה מכך
שמשכו לי בו . הסתובבתי לאחור וראיתי את דנה מהכיתה שלי .
היא לקחה לי אותו והחלה לחטט לי בדברים בפנים . הבנות האחרות התחילו להרביץ
לי בזמן שדנה רוקנה את כל חפציי על הרצפה והן ברחו והותירו אותי מאחור
מלאה בסימני חבטות וכשהדברים שלי מפוזרים על הרצפה .