רק ידידים- פרק 7

עמדתי מחוץ לביתי, מחכה לדילן. ראיתי את דילן מרחוק. האמת כל הסיטואציה עם דילן הייתה מוזרה. כאשר דילן נעמד מולי "הינה התיק שלך" אמר ודחף את התיק לזרועותיי. "מה קרה הכל בסדר?" אמרתי, "כן, הכל בסדר חוץ מהעובדה. שכריס, לא היה כזה שמח לראות אותי" אמר דילן. "מה ציפית? שהוא יחבק אותך ויגיד מה קורה גבר." אמרתי, "לא, זה לא היה בגללו זה משהו שאמרתי שקצת גרם לאווירה להפוך למוזרה" אמר דילן. "מה אמרת לו?" שאלתי בקול רצחני, אם הוא אמר, מילה לא במקום אני מנצלת את כל המידע שקיבלתי מסרטים של ג'קי צאן.

"אמרתי לו ש…." אמר דילן, "ש…." ניסיתי להמשיך את דבריו. "שאני דיי מחבב אותך" אמר דילן וגירד בראשו. שיחררתי את אחיזתי מן התיק אפילו לא שמעתי את הצליל של התיק נוחת על המדרכה. למה לא לחבב אותי אנחנו בקושי מדברים, "אתה בטח סתם מדמיין את זה כי אני דיי שונה ממך" אמרתי, הרמתי את התיק והסתובבתי. הרגשתי את חום ידו על זרועי, "תאמיני לי, אני לא מדמיין אני חיי עם ההרגשה הזאת מאז שהיינו קטנים" אמר דילן וחיוך עלה על פניו. "איך תמיד היו לך, שני קוקיות וורודות בצידי הראש" המשיך את דבריו. "אז למה לא אמרת לי שום דבר?" אמרתי, "ידעתי מה תהיה התשובה אז למה לי לספר לך?" אמר דילן

"נכון סוג של הטלת פצצה כאן כרגע. אבל, אתה יודע מה? אם היית נפטר מהדאגות שלך בקשר ל"מקובלות", אז אולי משהו היה קורה" אמרתי, אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל הייתי יותר מידי פעמים בצד השני בצד ששואל שלא נשאל. יכולתי לרסק אותו בשנייה, עם לא חד וחלק אבל הבנתי שזאת לא הדרך, חוץ מזה העלתי חיוך על פניו החושף שיניים ישרות ולבנות.

"את יודעת העצה שלך נשמעת מוצלח, נתראה מחר" אמר דילן והסתובב, "ביי" אמרתי. נכנסתי לבייתי.
הסתכלתי על צג הטלפון וראיתי שיש לי שיחה שלא נענתה מכריס, תמיד ידעתי שהוא טיפוס של רכילות.
חייגתי לכריס, "היי" אמרתי, "היי" אמר כריס. "נו… אז מה אמרת לו?" שאלת כריס בהתעניינות. "החלטתי שאני ייקח אותו בתור פרוייקט תחת חסותי" אמרתי, ,טוב לפחות זה אולי יגדיל את אוכלוסיית הנורמלים במשהו כמו 50%" אמר כריס. "די הגיוני, בכל זאת רק אני ואתה מרכיבים את אוכלוסיית הנורמלים" אמרתי, יכולתי לשמוע את כריס צוחק הטלפון, "טוב ביי" אמר כריס, "ביי" אמר.