Smile :)

"אימיי?"
"מה?" שאלה הנערה בעלת השיער השטני שהיה קלוע בצמה צדדית, ועיניים בעלות אותו צבע המזכיר קצת צהוב, נמוכה במקצת מחברתה בעלת תלתלי הזהב ועיניים חומות.
"מה?"
"יש לך חיוך יופלה, מה קרה היום? רוצה לספר לי משהו?!" רק עכשיו איימי שמה לב שהיא ענדה על פניה חיוך מטופש,
"סתם.." היא הסיטה קצוות שיער סוררת מאחורי אוזנה, נלה שלחה בה מבט שאומר 'אם את לא מספרת לי עכשיו, אני ארצח אותך!' אז היא מיהרה לדבר-
"סתם…פגשתי בחור חמוד כזה, הוא שנה מעלינו…אין לי מושג איך לא שמתי לב אליו קודם…הוא פשוט מתוק ואכפתי! כל כך…והייתה לנו כימיה לא רעה בכלל…" היא אמרה בחיוך מתוק עד כדי בחילה.
"אז מזה אומר בעצם…?" שאלה נלה.
"אין לי מושג… סתם יצא לנו לדבר אתמול, והאמת שאני לא יודעת מה הוא חושב עליי…" נלה הרעיפה לעברה מבט שלא הצליחה איימי לפענח,
"מה?" היא עצרה בפתאומיות, למרות שעוד מעט התחיל השיעור השלישי שלהם ואם הן ימשיכו לדבר הן רק הולכות לאחר.
"סתם…" החזירה לה באותה נימה של מקודם, אימיי העיפה לעברה את אותו פרצוף, ונלה התחילה לצחוק.
"סתם…את ממש חמודה שאת מאוהב-
"אני לא מאוהבת!" קטעה אותה,
"אולי לא…אבל את בהחלט מסמיקה-
"לא אני ל-
"את בהחלט כן!" נשמע קול של גבר, הן סובבו את ראשיהן לאחור.
"היי עדן…" שתיהן אמרו ביחד כשהנער התקרב אליהן. היה לו גובה יחסית ממוצע, הוא היה לבוש בסריג חום שהיה גדול עליו במידה או שתיים, שיער חום, שפתיים גדולות ומלאות, אף יחסית גדול מהממוצע (שהוא היה נושא לבדיחה אצל כל אחד מחבריהם…)עיניים גדולות חומות מעוטרת בריסים ארוכים, פניו לא היו מלאות אך גם לא רזות ממש, וכך גם גופו.
"כן את בהחלט מסמיקה." פסק כשהביט באימיי,
"אף אחד לא שאל לדעתך." החזירה לו,
"הוו…כולם שואלים לדעתי."
הם נכנסו לכיתה, הייתה להם שעת מחנכת.
הם ראו בפינת החדר, התקהלות של תלמידים.
"מה קרה?"
"דרו אלן." אמר עדן, מיד חיוכה של אימיי נפל,
"אז הפלוץ הנפוח חזר מרומא?!" היא לא הפסיקה להתעסק בבד חצאית המיני הכחולה שלה.
"אם את מתכוונת ל'פלוץ הנפוח הלוהט' אז כנראה…" אמרה נלה…אימיי גלגלה עיניים.
המורה נכנסה ולקח קצת יותר מבדרך כלל להשקיט את המהומה.
"שקט! שקט! כולם לשבת במקומות!" לאט, לאט הכיתה נרגעה וכל אחד התיישב במקומו.
"טוב קודם כל ברוך השב דרו, אני מקווה שהייתה לך חופשה נעימה…עכשיו אני מחליפה מקומות כי אני רואה שאתם לא יכולים לעמוד בהבטחות שלכם, ונתחיל בך נלה, תספיקי לדבר." נלה נבהלה והשתתקה מיד, מה שגרם לכולם לצחוק,
"שקטטט!" צרחה המורה. המורה התחילה לכתוב את השמות על הלוח לפי סדר הישיבה החדש.
"אויי באסה, נתקעתי ליד 'מיסטר חטטן באף'…" נלה התבוננה בלוח במרירות, אימיי לא הפסיקה לצחוק,
"מה מצחיק?" נלה נהייתה עצובה עוד יותר, וזה רק גרם לאימיי לצחוק עוד יותר.
"זה רק אני או שהוא מתבונן בי כרגע ומרעיף אליי נשיקות באוויר…" אימיי התבוננה בניקולס,
"חתיכת סוטה!" היא פלטה, ולאחר שנייה הוסיפה,
"שתהיה לך שנה מדהימה יקירתי, מלאה בטישו טישו טישו…אה סליחה במקרה שלו כנראה הוא לא יודע על קיומו של נייר טואלט…" היא המשיכה לברבר על המצב הנורא של חברתה, ולא שמה לב שנלה ממלמת לה משהו ותוקעת מבט המום בלוח,
"חחח מה יש לך…..?"
"צוחק מי צוחק אחרון…" אימיי הסבה את מבטה אל הלוח,
"פאק!" היא העיפה את ראשה אחורה מיואשת, וראשה נתקל בחבטה במשענת הכיסא,
"אווץ'!!!" ייללה בזמן שנלה חוששת שלא תצליח לנשום מרוב צחוק, היא אחזה את בטנה הכואבת.
אימיי שפשפה את ראשה, היא הביטה בדרו שהתבונן בה בחיוך מתלוצץ.
"אני מאוד מקווה שהוא לא ראה את זה." אמרה במהירות, שקולה נעשה דק וגבוהה.

"הלוו פרינסס!" אמר והתיישב לידה, מיד הייתה מסוגלת להריח את הבושם המשכר שלו.
"עדין כואב הראש?!" אמר, פולט גיחוך, אימיי לא הביטה בו, היא הביטה בישירות בנקודה בחלל החדר, מניעה את רגליה ללא הפסק, היא לא הפסיקה למשוך בצמתה מרוב עצבים.
"מה קרה אין שלום היום?!" התגרה בה, היא לא ענתה לו.
"חבל שככה אנחנו מתחילים את השנה פרינסס…" הוא לחש לה, שפתיו ספק נוגעות ספק לא נוגעות באוזנה.
"בוא נתחיל מזה שתעיף את הראש שלך- היא העיפה את ראשו בעזרת ידה באגרסיביות,
"ושבפעם הבאה אל תשפוך על עצמך את כל האפטיירשיפ שלך כי אני פוחדת מסכנת חנק."
"מממ… הריח שלי גורם לך קצת להסתחרר…הבנתי, ברור..כן…אני אשתדל מאחר שכולנו רוצים שתצליחי לקלוט הייטב את מה שהמורה אומרת כדי שאוכל אחר כך להעתיק ממך במקצועיות." אמר בחיוך צדדי,
"הוו לא, אתה בהחלט לא הולך להתקרב למחברת שלי!" אמרה ואחזה במחברתה כאילו היא הולכת להיחטף,
"או שפשוט אני אתערב אתך על משהו כמו שנה שעברה ואנצח…" זיכרון דוחה הציף אותה, היא לא שכחה איך הפסידה בהתערבות מולו ונתנה לו להעתיק את כל שיעורי הבית, מבחנים ומה שהוא לא רצה ממנה.
"תמשיך לחלום דרו…תמשיך לחלום…" היה לה כל כך כייף כשהוא לא היה פה וטס לאירופה, ועכשיו…
"טוב אז אני מניח שאם את לא מתכוונת לדבר איתי עכשיו אז ניפגש בערב…"
"מה?" היא הביטה בו בבלבול.
"מסיבת הברבקיו, של ההורים שלך…" פאק! איך היא יכלה לשכוח?! כן היא ודרו מכירים אחד את השני יותר מידי טוב, לא שזה גורם להם לחבב אחד את השנייה יותר מידי, המשפחות שלהם קשורות מאוד, והם מיד פעם עורכים חופשות וערבים משותפים, כמו אתה מסיבת ברבקיו מזורגגת שהיא שכחה ממנה לגמרי!
"אה…כן זה…נכון…"
"אני לא מאמין את שכחת! אז באמת לא מוציאה את הראש מהלימודים אע?!"
"אני לא שכחתי!" היא שיקרה במהירות,
"ואני לא שקועה בתוך הלימודים כל היום!" הוסיפה, לחייה בערו ונצבעו בורוד. דרו העביר מבט לאורכה,
"כן…מה שתגידי…" הוא אמר לאט והחזיר את פניו ללוח.
אני שונאת אותו אני שונאת אותו אני שונאת אותו.
היא לא הצליחה להקשיב למילה שנאמרה מפיה של המורה,
"אימיי…את נראית לי קצת מעופפת, קרה משהו?" שאלה המורה,
"באמת המורה…את שמה אותה לידי אני ספק אם היא תצליח להתרכז בכלל!" אמר ביהירות, הכיתה צחקה ואימיי נחרה בלעג. המורה גלגלה עיניים והחזירה את מבטה לאיימי,
"סתם…כלום, אני קצת עייפה…" פיהקה בזיוף. המורה חזרה ללמד.
"אתה ממש יהיר אתה יודע?"
"אני פשוט מודה בעובדות."
"כדי שתוריד את האף שלא תיפגע באיזה ציפור…" עקצה אותו.
"אמרו לך בפעם שאת מעצבנת?!"
"שוויצר."
"קוץ."
פלוץ."
"אויי סתום כבר!"
"את זוהי שלא סותמת את הפה!"
"רק בגלל ששאתה כל כך בלתי נסבל!" צעקה בקול,

"דרו, אימיי! צאו מהכיתהההה!"