The Master's Duty | פרק 7

פרק 7:

עבר זמן מאז אלקסיס מתה. היא לא הראתה סימניי חיים. דיוק היה בטוח שהיא לא מתה. הוא ידע שהיא חיה, אך היא במקום אחר עכשיו.
לא ידוע למה הוא המשיך לחכות לה.
"את במסע ארוך מאוד עכשיו אלקסיס, אבל אני אחכה לך עד שתתעוררי. אני יודע שאת חיה, אני יודע שתפקחי את עינייך במהרה"
כך אמר.
'הגיע הזמן…' דיוק אמר לעצמו 'אלקסיס עוברת עכשיו מסע נפשי לא קל.. אני מקווה שהיא תעבור את הכל בשלום'
לפתע,
אלקסיס חייכה. היא פקחה את עיניה בשנית. דבר זה נראה כלא- אמיתי, כבלתי- אפשרי!
"איך היה המסע שלך?" דיוק שאל ברגע בו פקחה את עיניה.
"ה-מה?"
"מסע. את עברת עכשיו מסע, מסע במקום אחר"
"איפה עברתי מסע?"
"את אמורה לדעת איפה, את היית שם"
"אני?"
"נכון הרגשת שהיית מתה, אבל לא מתה?"
"כן…, הרגשתי מתה, אבל חיה"
"את היית חיה, אבל במקום אחר. נכון שאת יותר רגועה עכשיו?"
"כן. כל הדאגות חלפו"
"זה המסע שלך! את רואה שהכל בסדר עכשיו?"
"כן… יש לי שאלה, " אמרה ברוגע "איך ידעת שאני חיה?"
"ידעתי את זה כי אני עברתי את אותו הדבר. לפניי שנה, כאשר הגעתי לעיר, היה מישהו ששנא אותי. קראו לו ג'ים. לא אהבתי את השם שלו במיוחד. בקיצור, הוא עשה לי את מה שאלאניס עשתה לך. בגלל זה ידעתי שאת חיה… בגלל זה אני כועס עליה…"
"אתה כועס עליה כי היא לא הרגה אותי?!" הופתעה אלקסיס
"לא הבנת אותי נכון.. אני כועס עליה כי היא גרמה לך להרגיש את אותו הדבר. אני כל הזמן הזה חיכיתי לך פה והגנתי עלייך. כשאני קמתי לאחר המקרה, אף אחד לא הגן עליי. הייתי לגמרי לבד…"
"זה עצוב לשמוע את זה…" אמרה אלקסיס בעצב
"כן.." אמר דיוק בהסכמה "אבל את צריכה לנוח! אל תדברי יותר מדיי. תני לעצמך מנוחה כי עברת משהו קשה עכשיו. אחר כך תספרי לי איך היה במקום האחר"
אלקסיס הנהנה בראשה בהסכמה.

בזמן הזה, אלאניס הייתה בטוחה שחייה ישתפרו. היא חשבה שה-'אוייבת' שלה, אלקסיס, מתה. היא חשבה שהיא תתגייס לצבא האדום ושיש לה עתיד מובטח. היא הרגישה מאושרת ושמחה.
חבל שהיא לא יודעת את האמת…

קלסטינה הגיעה לעיר. היא נכנסה לצריף החולים. ברגע בו פתחה את הדלת, היא נתקפה בחרדה.
החדר היה מלא בדם ובאיברים של אנשים אשר היו חתוכים כאילו מישהו עשה שם איזה "סלט קניבלים". היא לא ראתה סמנים למי שעשה זאת, מלבד בקבוקון קטן עליו היה כתוב "רעל! אין לשתות ללא אישור המכשפה".
קלסטינה נבהלה וחשבה מה קרה. לפתע היא שמעה מהחדר הסמוך צעקה. היא התקרבה ברעידות אל החדר. היא פחדה לפסוע לכיוון החדר מחשש שתמות. היא לא ידעה מי נמצא שם או מה הוא בעצם.
היא הגיעה אל הדלת והיא ניסתה לפתוח אותה בידיים רועדות. היא לא הצליחה לאחוז חזק בידית, אך למרות זאת היא הצליחה לפתוח את החדר.
טרוי, בחיוכו הסדיסטי והרצחני נגלה לעיניה. "ט.. ט.. רוי?" היא גמגמה בפחד. היא שמעה את צחוקו המרושע וראתה את מבטו הפסיכופתי נועץ בה את מבטו. קלסטינה ברחה בצעקות מצריף החולים אל העיר. היא רצה ברחובות והזהירה את כולם מפניי טרוי אשר נראה להוט לשחוט ולרצוח את כל מה שעובר בדרכו.
לא האמינו לקלסטינה כיוון שטרוי היה שומר על העיר. למה שהוא פתאום יתחיל להתקיף את כולם?
קלסטינה הבינה שהעיר לא תאמין לה לא משנה מה תעשה. היא כרגע עומדת בדילמה קשה…
לברוח מהעיר ולהציל את עצמה…?
או,
לעצור את טרוי ולהציל את כולם למרות שהיא תסכן את חייה…?