ZEX-שלב 19

הלכתי במהירות בין הארונות בספריה.
במהירות ובשקט זינקתי מהשולחן לכיוון
היציאה.נגעתי בידית,ובשקט בשקט פתחתי
את הדלת…."לאן אתה חושב שאתה הולך?"
מיסט תפסה בכתפי."לא מתחמק מהריתוק אם זה מה שאת חושבת" חייכתי.
בתיכון זה תמיד עבד לי נהדר כשאמרתי את זה.
"תחזור למקום" היא אמרה באדישות וחזה לשולחן הגדול.
"אוף" מלמלתי והלכתי לשולחן בקצה השני איפה שישב היליוס.
"ממש קשוחה" הוא צחק בלחש.
"כולה רצינו לבדוק אם הנשק שלי יכול להרוס כיתה שלמה" מלמלתי.
"טוב הדארי,מכיוון שאתה בריתוק אנחנו נתחיל עכשיו את שעת החונך שלך" אמרה מיסט.
"תשאר פה,או שתקבל מחר ריתוק משולש" סיננה מיסט אל היליוס.
יצאנו מהספריה,והלכנו לעבר חדר האימונים.
נכנסנו פנימה וכבר קיבלתי הרגשה רעה.שנאתי את המקום הזה לאחר האירוע שקרה לפני שבועיים.
"היום נעביר את השעה בתרגיל פשוט" היא אמרה.
היא הניחה עלה על ראשה."אם תצליח להפיל את העלה מראשי,תנצח ומחר השעה לא תהיה כרוכה באימונים" היא הסבירה.
"כאילו שזה חדש" סיננתי.כבר שבועיים שאני מנסה את זה,וכל פעם נפלתי שוב ושוב.
העלה אף פעם לא נפל מראשה."תתחיל!"
רצתי אליה,והנפתי את הקלשון.היא זזה ימינה ושמאלה,מתחמקת מכל מכה בזריזות,מבלי שהעלה יזוז מראשה.היא נתנה לי אגרוף מהיר,ונפלתי אחורנית.
"עוד לא" לחשתי,ורצתי שוב.הפעם תקפתי זריז יותר.
העלה זז מעט,אך לא נפל מראשה כל זמן שהתחמקה.
היא תפסה בקלשון,וסובבה אותו באוויר ואני התהפכתי על הגב.
"אתה משתפר" היא אמרה באדישות."ובכל זאת,הנשק שאמור להיות מותאם לך ואתה לא משתפים פעולה" היא נאנחה.כל הזמן הזה,כל השבועיים שתקפתי אותה בשעת החונך,היא לה הייתה צריכה לשלוף את האזיקים כדי להלחם בי.
תפסתי בקלשון,וסובבתי אותו באוויר."זמן להתקפה המיוחדת שלי" נשמתי עמוק.
"חדשות טובות!" קראה קארין והתפרצה לחדר האימונים.
"התוצאות על לוסי וקליאו הגיעו!" היא קראה בשמחה,דמעות בעיניה.
"מה?" שאלתי בהתרגשות."מיסט אני!" "כן" היא סיננה והורידה את העלה מראשה.
"מחר אני אוסיף לשעה שלנו את הזמן שנותר".
אני,קארין והיליוס(שמרוב שיעמום בסיפריה התחיל לקרוא ספר על מטוסים) רצנו אל חדר האחות.
קליאו ולוסי שכבו במיטותיהן,חסרות הכרה.
"הן יחיו" אישרה האחות."יש!" קראנו שלושתינו."אבל ייקח זמן.בשבוע הקרוב אסור להן לזוז מפה" היא הוסיפה,והלכה לעבר מטופלים אחרים.
"הכל יהיה בסדר" קארין נשמה לרווחה,והתמוטטה על הכיסא.היא הייתה עסוקה בשבועיים האחרונים.כל הזמן באה לבקר ועזרה בטיפול שלהן,סידרה את החדרים בנוסף ללימודים ולשעת החונך שלה.
(ליד הסיפריה):
סקייבס עבר ליד הסיפריה.הוא היה גבוה,עיניים חומות ושיער שחור פרוע.
המשקפיים הגדולים שלו הבליטו את עיניו בצורה מפחידה.
הוא היה תלמיד שנה ראשונה כמו שון."היי סקייבס!" קרא אליו היליוס.
"היי היליוס" הוא חייך.החיוך שלו היה מוזר."שמעת את החדשות הטובות?לוסי וקליאו יהיו בסדר!" הוא צחק."כן,אלה חברות טובות שלך,נכון?" שאל סקייבס וצחק צחוק מאולץ.
"כן!" "אתה לא אמור להיות בריתוק?" "כע,אבל נראה לי שאלך לבקר אותן" חייך היליוס.
(בחדר האחות):
"אני כל כך שמח שהן בסדר" נשמתי לרווחה.
"כן" חייך היליוס.