אחד

אני מתעוררת עם כאב ראש ומחליטה לצייר מפה.
אולי זה נשמע לכם מוזר אבל כשהראש שלי פועם במיגרנה חמורה הפתרון הטוב ביותר תמיד היה להתרכז במשהו מורכב.
אני לא רוצה לצייר את המעגל השישי. זה מדכא מדי . אני מחליטה לצייר את כל תשעת המעגלים ואת המעברים בניהם , אני מתחילה מהמעגל הראשון "הליבה" . ההיגיון אומר שהעשירים יתרכזו בליבה אבל המציאות הוכיחה אחרת . הם לא רצו להצטופף במעגל הקטן ביותר , כל הליבה מורכבת מבניינים על גבי בניינים ודירות פיציות על גבי דירות פיציות . אני לא חושבת שיש שם בית פרטי אחד. לא, כל העשירים הלכו למעגל השלישי, זה המעגל הראשון שנותן לאזרחים לקנות שטח שנחשב 'מכובד' בעיניהם. לכן המעבר בין המעגל הראשון לשני לא מפואר או מרשים במיוחד , מדובר בכביש בודד שכתוב עליו "להתראות, מקווים שתשובו לבקר בליבה" . המעבר בין המעגל השני לשלישי לעומת זאת הוא גשר עצום. אחד הדברים הכי מרשימים שראיתי בחיים, שמעתי שלקח שנים לבנות אותו . כשהגעתי למעבר השלישי הבנתי כמה חסרת טעם המפה הזאת. הכביש נחסם , נשבר ונשרף והגשר פורק לחתיכות. ככה פרוטוקול מצור עובד . כמובן שאיש לא טרח לחשוב על פתרון לפגם בפרוטוקול הזה עד שהיה מאוחר מדי, אבל אני קופצת קדימה פה. באותו ערב פשוט הסתובבתי לצד השני וחזרתי לישון.
בחלום בהיתי בפס הלבן במראה. ידעתי שזה חלום כמובן , כי אני לא אספרית.
אז סתם בהיתי בו ואז ניסיתי לשפשף אותו בעדינות. קימטתי את האף והוא התקמט גם.
חייכתי והוא התרומם גם. זה היה ההבדל היחיד במראה בנינו לבין האספרים. קראנו לו "קו המשקפיים" , קו לבן דקיק שעבר מתחת לעיניים ודרך גשר האף. אספרים שהרכיבו משקפיים נראו ממש כמונו. יש הבדל נוסף כמובן – העיניים שמחליפות צבעים – אבל זה רק במסגרת זמן מסוימת , כשהם מכשפים משהו.
מכיוון שזה חלום החלטתי לנסות לכשף משהו בעצמי, הכוח של האספרים עובד על ארבעת היסודות ועל כל הנספחים. פתחתי את הברז שמתחת למראה ובהיתי בזרם , היה לו צליל נחמד כזה שהזכיר לי מלמולים של מאות אנשים. ניסיתי לנפנף אליו , כלום לא קרה . ניסיתי לפקוד עליו "זוז" ,כלום לא קרה. "את צריכה להתרכז.. ולהגיד לו לאן לזוז .. סתם 'זוז' לא יעבוד" קפצתי והסתובבתי מופתעת לראות אספר חתיך עומד מאחורי. עכשיו זה כבר לא מצחיק , הרגשתי את הדופק שלי מטפס ולא רק כי הוא חתיך – למרות שהי זאת סיבה מספיק טובה- אלה בגלל שאספרים הם עם לא יציב ומסוכן. בהיתי בו בדממה אבל הוא לא הסתכל עלי בכלל, מבטו ממוקד בזרם המים מאחורי. עיניו בהקו בכחול עדין ויפהפה, יותר דומה לתכלת , כמו שמיים בלי עננים בשעות הבוקר. קול הלחשוש של הזרם השתנה, הסתובבתי עדיין המומה אל הכיור , המים זרמו למעלה ויצרו עיגולים באוויר. מעולם לא ראיתי אספר מכשף . מעולם לא ראיתי אספר , נקודה. נידינו אותם לשטחים שמחוץ למעגל התשיעי לפני מאות שנים והשתדלנו לצמצם את המגע איתם למינימום עד לרמת ה- אין לנו באמת מגע איתם. אנחנו רק שומעים אגדות על האנשים המסוכנים שמסתובבים בחוץ, אנשים שיכולים להצית אש בלי למצמץ ולרוקן חדר מאויר בעזרת ידיהם.
"רוצה לנסות גם סייפ?". הבטתי בו במראה , מי הוא? , מה הוא רוצה ממני? ואיך הוא יודע בכלל איך קוראים לי? נענעתי בראשי והוא צחק והתקרב אלי עוטף אותי בזרועותיו – ואוו הוא הריח מדהים, הריח זה מה שתפס אותי בהפתעה אחרת הייתי בועטת בו מיד. הבטתי בנו במראה , השתקפות של שני אספרים עטופים אחד בתוך השני הביטה בי.
התעוררתי בקפיצה לקול החבטות של הכדור של סם בקיר. התמקדתי בחבטות כשניסיתי להתמקד במציאות- אני במיטה שלי , בחדר שלי, האספרים הרחק במעגל השביעי- טוב לא רחוק מספיק אבל בכל זאת . המעגל השישי בטוח, בינתים . ספרתי את החבטות בראשי 1, 2, 3, 4, 5 ,6 ואז הן פסקו בפתאומיות. "סייפ את ערה?" סם פתח את הדלת ולחש למקרה שאני עדיין ישנה.