הרפתקאות שלי וריקי – נבואת השועל, חלק א'.

הרפתקאות שלי וריקי – נבואת השועל, חלק א'.
"וואט דוס דה פוקס סאיי?" שרה שלי את המילים של השיר, שהאוזניות שבאוזניה, על פול ווליום.
"אני לא יודעת, אבל הבנדיקוט הזו אומרת לך להתחיל להתאמן!" צרחה עליה ריקי. שלי לא שמעה דבר, היא גם לא הביטה לכיוונה.
היא ישבה בפינת המעבדה, על ספה אדומה כדם, עיניה עצמות וראשה זז לפי קצב השיר.
"שלי! עופי להתאמן!" צווחה עליה ריקי, בזמן שניסתה כמה רקיחות עם נוזלים שונים.
שלי פקחה את עיניה, והביטה בריקי הצווחת עליה, אך לא שמעה אותה. המוזיקה ניגנה באוזניה והיה נראה כאילו ריקי עושה פנטומימה.
"אוח נו.." מלמלה ריקי. היא הלכה אל החיבור האינטרנטי וניתקה אותו. בגלל שהיוטיובכבר לא היה מחובר לאינטרנט אז השיר פסק מלהתנגן.
"חה! אני שומעת מהפליילסט של הגלאקסי שלי!" שלי חייכה חיוך שובב, והמשיכה לשמוע מוזיקה.
ריקי יצאה מהחדר והחלה לרקוח שיקויים, שוב במעבדה שליד.
שלי המשיכה לזמזם את מילות השיר, אך לפתע שועל התגנב לחדר והחל לדבר איתה. זה היה שועל רגיל, אבל הוא בכל זאת הלך על שתיים, אך מילותיו לא היו בעברית, או באנגלית, או רוסית.. מילותיו היו כצירוף של יללות, נהמות וכל מיני קולות מוזרים.
"רינג רינג דינג דינג דינג דינג דינג…" זמזמה שלי והשועל קפץ על הספה שלידה, והחל להתנהג כמו שועל רגיל לגמרי. שהולך על ארבע.
"וואט דוס דה פוקס סאיי?!" שרה שוב שלי והשועל חזר לדבר. ברגע ששרה את השורה הבאה השועל חזר להתנהג כמו שועל רגיל.
היא פקחה את עיניה, ולא נראתה מופתעת כלל. אצבעה נחה על כפתור העצור.
"פאו פאו פאו פאו פאו פאו פאו?" שלי צחקקה.
עיניי השועל זהרו באור משונה, ושלי החליטה שכדי לתקשר איתו טוב יותר, היא צריכה להפוך את עצמה לשועל.
"פוקס!" היא חייכה חיוך, שהתחיל לחשוף שיניים חדות, גופה החל להשתנות, והצמיח פרווה כתומה. גופה החל להתכופף, עד שעמדה על ארבעה ופיה נמתח לאחור. עיניה גדלו, ואוזניים צמחו מתוך ראשה.
"האו?" השמיע השועל נביחת שאלה מבולבלת.
ריקי חזרה לחדר.
"שלי, מה את עושה על הרצפה?" היא שאלה בבלבול.
"אני עם השועל!" אמרה שלי בעברית, והביטה על השועל. "על איזה שועל את מדברת?! את השועל היחיד בחדר!" שאלה בזעזוע ריקי והתקרבה אל שלי.
היא הניחה יד על מצחה הפרוותי של שלי. "אני חושבת שאת חולה.." היא אמרה מבועתת.
"אני לא חולה.. אני שועל." מלמלה שלי,"תגידי את עיוורת? השועל עומד ממש מולי!"
שלי הביטה בשועל שלידה, שהזיז את ראשו כשאלה.
"אוקי, את הולכת לרופא!" אמרה ריקי וניסתה לגרור את שלי השועל לכיוון הדלת למעלית האווירית.
"לא!" צעקה שלי וניסתה להתנגד. אחרי כמה שניות שריקי משכה אותה, שלי ניסתה לנשוך את ידה.
"איי! מה את חושבת שאת מנסה לעשות!" צווחה ריקי. "אין לי כוח אלייך! תגוועי במחלה הזאת!" ריקי יצאה מהחדר וחזרה לרקוח שיקויים.
שלי שמעה יבבה מגרונו של השועל, שראשו נע בסיבובים על גבה כתנועת עידוד.
"וואט דו יו סיי?" זמזמה שלי לשועל,"וויל ווי אבר נאוו.. אטיס אולוויס בי הא מיסטרי.. וואט דו יו סיי?!"
"איי סיי.." לפתע השועל אמר. אך שלי לא שמעה יותר.

"שלי! שליייי! קומי כבר!" ריקי צווחה על שלי.
"מה פספסתי?!" קמה שלי. השיר כבר ממזמן נגמר ושלי גילתה שהיא נרדמה.
היא עדיין ראתה את השועל. הוא לא היה חלק מהחלום. השועל קרץ לה והמשיך לדרכו.
"ביי חבר קטן…" מלמלה שלי.
"מה?!" מצמצה ריקי כמה פעמים בעיניה הגדולות מחכה לתשובה.
"רגע!" צרחה שלי לשועל, ורדפה אחריו בגופה הכתמתם. השועל לא הסתובב והמשיך לרוץ לעבר חדר המדרגות."תעצור!"
"פורגט איט!" צווח השועל באנגלית, ונעלם.
לפני שהוא נעלם הוא העיף אגרטל שנשבר על הרצפה לאלפי רסיסים.
"המ…" מלמלה ריקי, "כדאי שתתחילי לנקות!" היא הצביעה על רסיסי הזכוכית הסגולים כחולים.
-כעבור שעתיים-
"העברת את הסוד לשלי השועל?" שאל מלך השועלים את וואט דוס דה פוקס סאיי הקטן.
השועל יבב בשקט,"יס!"
מלך השועלים ישב על כיסא גדול, מכוסה קטיפה אדומה, ועל ראש הכיסא פסל שועלים כתום גדול באמצע קפיצה.
מלך השועלים צחק. "השנייה לא ראתה אותך? הבנדיקוט המטופשת?" שאל מלך השועלים בקולו העבה.
"נו… באט איי ברייק סומפין אנד דה ניו פוקס קלין איט ביקוס דה אנוין בנדיקוט…" גמגם השועל הקטן בפחד.
עיניו של מלך השועלים התקשחו,"וואט דו יו סיי?!" צעק על השועל המסכן,"לך לשם מיד ותספר לה על נבואת השועל! היא תקוותנו היחידה!ואל תשכח…להרוג את הבנדיקוטית…"
הוא הנהן במהירות, ורץ מיד מהארמון חזרה אל המקום הסודי. (זה אומר "אבל שברתי משהו והשועלה החדשה הייתה צריכה לנקות את זה בגלל הבנדיקוט המעצבנת"…)
ריקי יצאה חרש מהווילון שנתלה על חלון עצום, מאחורי כס המלכות של השועל. פניה החווירו.
"שיט.." מלמלה בלחש, לאחר מכן צעקה:"למה אתה רוצה להרוג אותי?!"
ויצאה מתוך הווילון באומץ רב. 'שיט', היא חשבה לעצמה, 'לא רעיון חכם. לא נורא, נזרום'.
הם הסתובבו.
"גארדס!" צרח מלך השועלים 'שומרים', ועשרות שועלים קפצו מהחלונות, מהדלתות והתקרה. שועלים מכל הסוגים, שועלים מצויים, שועלי שלג, שועלי חולות, פנקים קטנים, שועלי צוקים..
ריקי החווירה עוד יותר.
"תענה לי יא פחדן!" צווחה ריקי בעודה נלחמת. השועלים הקיפו אותה, חושפים שיניים חדות כתער, ולבנות כפנינים. מעט מהם התמוטטו ונסוגו לאחור.
חלקם נפלו ואז חזרו להילחם, וחלקם תקפו שוב ושוב את ריקי בלי שהצליחה להדוף אותם.
"תהרגו אותה! היא הטרקאט!" צרח מלך השועלים, והשועלים נראו לפתע הרבה יותר דרוכים ותוקפניים.
'מה זה טרק..טרקאט?' שאלה את עצמה ריקי בזמן שהדפה את השועלים הרבים לאחור.
"מה זה לעזאזל?!" צווחה ריקי. היא התנשמה בכבדות – השועלים המשיכו לתקוף אותה, שוב ושוב כמו גלי הים באמצע סערה.
"תענה לי!" היא צווחה. אור תכול-סגול הקיף אותה בזוהר בוהק, וכל השועלים נסוגו. היא הפכה לבת אדם בנדיקוט.
"אתה מתכוון לענות לי או שאני צריכה להוציא את זה ממך בכוח?" היא שאלה בארסיות.
הוא נשף אוויר בכבדות, וירד מכס המלכות.
"תעצרו ה – כ – ל – !" שמעו קול כעוס מהדהד ברחבי האולם, לאחר כמה שניות של תמיהה והבנה, החלו להיווצר מלמולים בכל רחבי קבוצות השועלים.
לפתע הופיעה באמצע האולם, לא אחרת מאשר שלי, גופה היה שועלי, אך כנפי עורב שחורות נפרשו ממנה, וטפרים חדים יצאו מקצות אצבעותיה האנושיות אך הפרוותיות. בידה החזיקה את החרמש הארוך, שבקצהו נראה פסל השועל אשר על כס המלכות.
כמה השתנקויות-נביחות נשמעו באולם, ריקי נראתה רגועה וניסתה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להתקיף את מלך השועלים המופתע.
היא רצה בשיא המהירות על פניי כמה שועלים מבולבלים, וקפצה על מלך השועלים. היא עוד לא רצתה להרוג. היא רצתה להשתעשע.
"שק קמח!" היא צווחה באושר ילדותי וקפצה על גבו של מלך השועלים.
שלי נאנחה,"רדי ממנו, ריקי."
מלך השועלים התרוצץ ברחבי האולם הרחב, ונראה שריקי רק נהנתה יותר ויותר.
"רדי. ממנו. ריקי!" שלי הבהירה כל מילה והחלה להתעופף לעברם במהירות, ריקי לא הקשיבה לה והמשיכה לדהור על גב השועל.
"ממתי את מחליטה עלי וזה לא ההפך?" צווחה ריקי בשמחה בזמן שמלך השועלים הגביר מהירות כדי להיפטר ממנה.
"זה העולם שלי, ריקי. ואת בחיים לא תחליטי עליי. אני עצמאית, ודי יש לי חוסר הקשבה.." ענתה לה שלי בתוקפניות ותפסה במהירות בעזרת טפריה בכתפיה.
היא הרימה באוויר את ריקי ומלך השועלים עצר לרגע, ונראה מבועת לגמרי. הוא ברח מאחורי הדלת ואחריו כל השועלים חזרו מאיפה שהגיעו.
רק ריקי ושלי נשארו באולם.
"מה הקטע שלך?! מה יש לך?! חשבתי שאנחנו צוות! חשבתי שכל אחת דואגת לשנייה! אני הולכת עכשיו לבסיס, ושלא תעזי לחזור לשם!" צווחה עליה ריקי בזעם וניסתה לרדת.
"את לא מחליטה עליי, שום דבר!" צעקה עליה שלי ועזבה אותה. ריקי נפלה על הרצפה בקול חבטה ונעלמה כהרף עין. שלי הנמיכה את עצמה, ונגעה בכפות רגליה ברצפת השיש.
היא נאנחה, וקיפלה את ברכיה לחזה שלה. 'מה עשיתי..?' היא יבבה לעצמה ודמעה נטפה על לחיה.

-בבסיס הסודי-
"אז, את מוכנה לעזור לי?" שאלה ריקי אל הסופר-סמארטפון שלה. תשובה עמומה נשמעה ממנו.
"אני מבינה, אבל חשבתי שאת לא דורשת שכר על מסיבת פיג'מות!" צחקקה ריקי.
עוד תשובה עמומה נשמעה מהסופר סמארטפון וריקי מיד הרצינה.
"כמובן. אני אהיה שם בזמן." ריקי אמרה.
"רגע אחד, מתי?!" היא צווחה."אה. אם ככה זה בסדר. אבל… גם הוא יגיע?" הפעם נשמעה התרגשות בקולה של ריקי. לחייה הסמיקו בגוון ורוד חיוון ועיניה הבריקו.
"לא!" נשמעה צעקה מהטלפון.
"בסדר בסדר…" מלמלה ריקי וניתקה.

-בעולם השועלים-
"אר יו אוקיי?" שאל את שלי השועל הקטן שדיבר איתה במעבדה הסודית קודם לכן.
"כן…" מלמלה שלי. למען האמת, היא הרגישה ההפך מבסדר.
היא איבדה את החברה הכי טובה שלה, ונשארה כמעט לבד לגמרי, רק השועל הקטן היה איתה.
"איי דונט ת'ינק סו.." לחש השועל ואפו נגע בלחיה, היא חייכה מעט, ואז באותם רגעים שהחיוך עלה, כך הוא ירד ונמחק.
"למה אתה כל הזמן מדבר אנגלית?" שאלה שלי, זה כבר די מעצבן.
הוא הלך כמה צעדים לאחור, והבעת פניו נראתה עצובה.
"ביקוס.." מלמל השועל, ואז נחישות עלתה בקולו,"הם מכריחים אותנו לדבר ככה."
שלי הזיזה את ראשה מעט הצידה, כמו כלב שאינו מבין מה רוצים ממנו.
"הם חושבים שאנגלית זו שפת הקודש. בגלל וואט דוס דה פוקס סאיי.. אבל רק את יכולה להחליט." הוא לחש בקול קודר, וכף ידו מצביעה עליי.
"אני?" שאלה שלי והבעת תמיהה על פניה. היא החלה להבין מדוע כל השועלים נסוגו ממנה, מדוע היא מרגישה כל כך חזקה בעולם הזה.
רק שתי מילים נפלטו מפיו רגע לפני שברח,"נבואת השועל."

-בבסיס הסודי-
ריקי התכוננה לצאת. תיקה היה ארוז, שערה היה אסוף והיא הפכה שוב לבן אדם בנדיקוט.
לפתע, היא קיבלה שיחת טלפון.
"הלו?" ריקי ענתה.
נשמעו כמה מלמולים עמומים,
"מה?!" ריקי צעקה לאחרי שניות אחדות, "מה זאת אומרת 'מבוטל'?!"
היא ניתקה את השיחה בכעס והכניסה את הטלפון לתיק.
"הכל אבוד…" היא מלמלה בזמן שהיא זרקה את עצמה על הספה הקרובה.
"אולי תסתמי את הפה שלך?!" נשמע קול קשוח מעט עם צחוק בקולו.
ריקי פקחה את עיניה במהירות וקמה מהספה.
"מה?!" היא התפלאה וחיוך נמרח על פניה המופתעות, "איך?!"
ריקי צחקקה וקפצה בחיבוק על האיש שנכנס לחדר.
"כל כך התגעגעתי!" היא צווחה בזמן שקפצה על הדמות.
הדמות צחקקה ואמרה, "ריקי, אולי תרגעי? כולה שבועיים לא נפגשנו…"