להבה דועכת חלק א'

ישבתי על הכסה בחדר שלי, שקועה בכתיבת דברים שאף עיין לא תראה לעולם. העט האדום כתב מילים מלים, שורות שורות.
שמעתי שריקה רכה ונקישה צורמנית של מתכת על עצם. התבוננתי סביב והחזקתי את המספריים בצורה מאיימת.
"מי זה?" שאלתי
"מי זה?" חזר הקול, קול מוכר
"טום? זה אתה?"
"מי את חושבת שזה כרלו?" שאל בקול צלול
"דפוק, הפחדת אותי!" אמרתי ופתחתי את הדלת, שם עמד מישהו עם גלימות שחורות, ברדס כבד כיסה את ראשה של הדמות, חרמש חלוד החזיק ביד שמול.
"מי אתה?" שאלתי
"את לא מזהה אותי כרלו? זה אני"
"טום?" שאלתי ובשנייה הורדתי לו את הברדס, זה היה טום!
עיניו עדיין כחולות בהירות, נבונות,צלולות אך היה שם עוד משהו שלא הצלחתי לפענח, שערו היה שחור יותר מפחם ועורו לבן ומעט חיוור אך כל פניו היו מצולקות אך הצלקות נראו חלק ממנו.
"שלום" אמר רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"מה קרה לך?" שאלתי בכאב
"אני מעדיף לא לדבר על זה" אמר בקול קפוא
"אידיוט! הפחדת אותי!" אמרתי והכנסתי אותו לחדר שלי
"נו? כבר 7 שנים לא ראינו אחד את השני ואתה צריך להסביר לי למה אתה לובש את זה!" אמרתי
"לא קרה הרבה" אמר
"כן? לא נראה לי נו קדימה!"
"מצטער אני לא יכול" אמר וקם
"לפחות תישאר כאן הלילה או עד שתמצה מקום לישון" אמרתי במהירות
"איך את..?" התחיל לשאול
"אני מקירה אותך מספיק זמן כדי לדעת שאם עברת בשבוע הזה אז לא תהיה לך דירה או מקום לישון בו" הסברתי לו
"בעולם הזה את נחשבת לתמימה" אמר בעצב, הוא שם את הרמש על קיר החדר וחיטט לי בארון.
"אם אתה מחפש את הבגדים הנורמליים שלך הם בארגז" אמרתי
הוא פתח ארגז שקוף והוציא פיג'מה וגרביים. הוא יצא מהחדר וחזר לבוש בפיג'מה כחולה כהה וארוכה.
"איפה אני אשן?" שאל
"כאן, אמא לא תשה בסלון או בכל מקום אחר" אמרתי לו
הוא הסתכל עליי במבט חשדני
"מה יש לך?" שאלתי אותו וזרקתי לו סמיכת צמר "יש שטיח ויש אותך, שידוך מתאים!"
הוא משך בכתפיי ופרש את השמיכה על הרצפה ונרדם מיד. כיסיתי אותו בעוד בסמיכה והלכתי לישון.
באמצה הלילה שמעתי תקתוקים והפנתי את מבטי לעבר מקור הרעש, המחשב.
"מה אתה עושה?" שאלתי בקול ישנוני
"שם לך כמה מערכות הגנה וכמה דברים שיהיה שימושיים בשבילך" ענה
"רק על תהרוס לי את המחשב" אמרתי וחזרתי לישון.